אי צדק

בשבוע שעבר קיבלתי תשובה מאגף התביעות של משטרת ישראל.

פניתי אליהם בדרישה, ממש לא בבקשה, לבטל כתב אישום שהם הגישו נגד לקוחה שלי, אישה שבעלה התעלל בה במשך 45 שנה ואף הוקלט כשהוא מאיים עליה שיעשה לה "חיים שחורים משחור". היא מצידה, מתוך ייאוש מוחלט, אמרה לבתם המשותפת: "מה את רוצה? שארצח אותו ואתאבד?". התוצאה ה"צודקת" לא איחרה לבוא. משטרת ישראל הנאורה, החכמה, השומרת עלינו מכל משמר, הגישה נגדה כתב אישום בגין איומים. אגף התביעות הודיע לי אתמול, שלא ימחק את כתב האישום גם לאחר שהצגתי תמונות וסרטונים בהם נראה ה"מאויים" שובר חלונות ודלתות ומטיח בהם סלעים ואבנים.

ומה איתו? כלום. הוא מן הסתם יוכתר כצדיק הדור, גבר המאה, כי לזרוק אבנים וסלעים ולשבור דלתות וחלונות או לאיים שיעשה לאישתו חיים שחורים משחור, ואלה רק הראיות המוחשיות למציאות אלימה לאין שיעור, זה תקין.

ולמה הסיפור הזה חשוב ביותר לגליון  ה-50 של בראשית? מפני שככל שהפער בין תחושת הצדק שלנו לבין המציאות הולך וגדל, כך גדלים התסכול, הידיעה וההבנה שאנחנו חיים בעולם לא הגיוני ובוודאי שלא צודק.

אם אפשר היה להמציא מכשיר מדויק לבדיקת תחושת הצדק של בני האדם בסביבת חייהם, "צדקומטר", התוצאות בימים אלה היו שחורות משחור, ממש כמו העתיד שהובטח ללקוחה שלי ע"י בן זוגה.

אני בוחרת לדבר על צדק בגליון  ה-50 של בראשית משתי סיבות: האחת – מדובר במשאב המצוי במחסור, ככל שהימים נוקפים יש פחות ופחות ממנו. והשנייה היא "יום הצדק הבינלאומי" שיצויין בכל העולם ב- 20 לחודש פברואר. האם ידעתם שיש כזה מועד? "יום הצדק החברתי הבינלאומי"? (World Day of Social Justice). כל האומות המאוחדות (מה זה "מאוחדות", באהבת עולם…) על הגלובוס המאוחד מאד מציינות מדי שנה ב-20 בפברואר את היום שמטרתו "קידום המודעות לצדק חברתי ולשוויון חברתי". בשנת 2007, לפני מגיפת סוף האנושות, וזמן רב לפני שקלטנו שהאו"ם, ה-WHO וכל שאר החבר'ה מהסוג הנ"ל מדברים בשפת הש.ק.ר, ארגון האומות המאוחדות הגדיר את הרדיפה אחר צדק חברתי כמשימה מרכזית עולמית שתכליתה קידום ושמירה על הכבוד האנושי. החבורה הבינלאומית הזאת בהחלט חזקה במילים ובהצהרות פומפוזיות, אבל חלשה מאד במילוי ההצהרות בתוכן מעשי שהולם את משמעותן. בדרך כלל המעשים מנוגדים להצהרה.

איזה יופי שיש יום צדק בינלאומי. הטרגדיה היא שהוא מתקרב אלינו בדהירה סוערת על גבי ימים נעדרי צדק ובוודאי שמשוללי "צדק חברתי".

ואיך בכלל מודדים צדק?

שמתם לב שיש "מדד האושר העולמי" אבל אין מדד הצדק העולמי? הצדק לא מעניין את אלה שבכוחם להשיק מדדים בינלאומיים, בדיוק כמו שהרפואה הטבעית לא מעניינת את חברות הפארמה. הסיבה היא אותה הסיבה. הרי ידוע שהיכולת למדוד בערכים מדויקים את יעילות הריפוי של צמח השיבה תשלול מחברות הפארמה הכנסות של מיליארדים. כך גם מדידת הצדק בערכים מדויקים תחשוף את ערוותן של ה"דמוקרטיות" ותגלה לעולם שיעילותן ביצירת תחושת צדק היא אפסית. הסיבה לכך היא פשוטה – הן לא באמת דמוקרטיות. הן רק בכאילו. אין בהן משפט צודק ואין בהן תחושת צדק לאזרחים, הכל רק בכאילו.

אולי מן הראוי שלקראת יום הצדק נשאל את השאלות הקשות – "מה זה בדיוק צדק"? וגם "איפה הצדק"? מה קורה עם הפער ההולך וגדל בין מה שנכון, ראוי ומוסרי, ולכן גם צודק, לבין מה שמתרחש במציאות? שאלתי שלושה פילוסופים לדעתם בשאלת הצדק וזה מה שהם ענו:

אריסטו (384 – 322 לפני הספירה) גרס שהאדם הצדיק הוא האדם הטוב, בעל הסגולה הטובה. אדם זה הוא אדם המשתמש בשיקול דעתו לשם מימוש מהותו כאדם. משמע, האדם המממש את מהותו כאדם הוא גם אדם טוב. האדם הצדיק-הנבון הוא מי שבוחר בעיקרון "שביל הזהב" ("דרך האמצע") ומשתמש בה כהלכה על ידי שימוש בשיקול דעתו בבחירת מעשיו.

תומס הובס (1588 – 1679) טען שכל בני האדם נולדו עם יצר הרע. מטרת החברה האנושית היא לשים לפרט גבולות וחוקים על מנת שיוכל לחיות בחברה מוגנת. על פי הובס האדם הנוהג בצדק הוא זה שמוכן להתחייב לאמנה או להסכם בין אנשים כדי לממש את מהותו כאדם.

שפינוזה (1632 – 1677) סבר כי התבונה היא מפתח להתנהגות ראויה אצל האדם. האדם הפועל מתוך תבונה והתגברות על הרגשות הוא האדם החופשי והוא האדם שמתנהג כראוי.

נחמד, אבל לא מספיק. גם התכונות הטובות, גם האדם הממלא אחר הצווים החברתיים וגם האדם הנבון כשלו כולם ביצירת חברה צודקת. הנה אנחנו במאה ה-21, שמישהו יספר לאריסטו שיש לנו ראש ממשלה שהולך בשביל הזהב (ושיספר לו גם שהוא מאד מאד אוהב זהב). אבל בכל צעד שהוא עושה הוא רק מתרחק יותר ויותר מכל מה שנכון וצודק. אחרי אריסטו, שילחו את שליח הצדק להובס וספרו לו שהחוקים החברתיים מעוולים היום הרבה יותר מחוקי הטבע – קחו לדוגמה את חוק הגיוס הקרב או את התו הירוק המעוול. ולבסוף שילך לשפינוזה עם רשימת הפרופסורים למדעי המוח שהזריקו לעצמם תכשיר גנטי ניסיוני וביקשו להזריק בכוח את התכשיר המופלא גם לוורידינו.

נדמה לי שאריסטו, הובס ושפינוזה היו מתאבדים היום ביחד בכיכר החטופים.

איך זה קורה שככל שהאנושות מתפתחת היא מתרחקת יותר ויותר מתחושת הצדק? אולי כי תחושת הצדק האנושית היא אשליה? אולי היא דווקא זיוף של הטבע שנשתל במוח האנושי במהלך האבולוציה – זיוף שאמנם סייע בקידום החברה האנושית בכל רובד אחר, אבל אינו קיים בטבע? חובבי המתמטיקה יודעים שאי אפשר להוציא שורש ריבועי ממספר שלילי, לשם כך הומצאה מתמטיקה חדשה שנקראת – תורת המספרים המורכבים. הטריק הזה, פרי המוח האנושי, עומד בסתירה לטבע, אבל על בסיסו הוקמו תורות חדשות ושונות. אולי כך פועלת גם תחושת הצדק האנושית? אולי אי אפשר לקיים עולם צודק, כי מה שצודק לנו מעוול לצרינו, ולכן הצדק הוא בכלל כלי ריק שמוציא אותנו למלחמות סרק להשגת תוצאה בלתי אפשרית?

הבעיה עם תפיסה זו היא שהשאיפה לצדק הינה צורך עמוק ובסיסי (תנסו לקחת מילד בן 3 סוכריה ותבינו מיד את עוצמת התסכול ממעשה שבעיניו אינו צודק), והצדק הינו משאת נפש אנושית אינטואיטיבית ושכלית, והיעדרו מונע כל סיכוי לאושר ולרווחה אנושית. חיים מתוך תחושה קבועה של אי-צדק הם מקור לתסכול ולסבל. היעדר קבוע של ה… דבר הזה… מייצר תסכול, דיכאון, חוסר אונים ותחושת FIGHT חזקה מאד. חיים בחברה נטולת צדק מעוררים בנו הכרח לצאת ולהילחם על כינונו.

בדיקת אזרחי ישראל בצדקומטר בשנת 2024 תוביל לתוצאה שלילית עד כאב. אין היום בארץ צדק, ולא בגלל מעשי הזוועות הנפשעים של אויבינו, אלא בגלל מעשי הביזה של "מנהיגנו" ואי השיוויון ההולך ומעמיק בין אזרחיה של אותה המדינה. תחושת ה"עובדים עלי", "משקרים לי", "גונבים אותי", פוגעת עמוק מאד ברובד הכי אינטואיטיבי של המוח.

וחמור מכל, היפוך היוצרות, הנולד מן המאמץ לשכנע אותנו כי דווקא המעשים הללו הם ה"צדק", מוביל לאובדן סופי של סולידריות עם מובילי החברה ועם החברה עצמה. התוצאה היא ניתוק, בריחה, ירידה מהארץ וחיפוש אחר חברה שערכיה תואמים את האינטואיציה החזקה ביותר – חברה צודקת.

ציון "יום צדק בינלאומי" ע"י מוסד בזוי כמו ארגון האומות המאוחדות ושלוחותיו – אונר"א, WHO – לא רק מקומם, אלא ממש הופך את המעיים.

בדיקת אזרחי ישראל בצדקומטר בשנת 2024 תוביל לתוצאה שלילית עד כאב. אין היום בארץ צדק, ולא בגלל מעשי הזוועות הנפשעים של אויבינו, אלא בגלל מעשי הביזה של "מנהיגנו" ואי השיוויון ההולך ומעמיק בין אזרחיה של אותה המדינה

כנסת מלאה במקבלי משכורות ובעושי אפס מעשים לטובת הציבור, מובילה לשנאה של ממש למוסד החשוב אך החטוף הזה.

וממשלה, אוי לנו ואבוי לילדינו, המנהלת את חיינו על פי ערכים "נעלים" שהוגדרו בעבר באותיות כ.כ.כ. (כוח, כסף וכבוד), ומנסה לשכנע אותנו במסיבות עיתונאים חלולות שמעשיה נכונים וצודקים, ממשלה כזו היא אסון לאומי. למה? כי אין בבסיס פועלה הלימה עם מה שצודק – טוב, הגון, אנושי, שיוויוני וראוי.

אנחנו כאן בבראשית כבר 50 גיליונות כדי לומר בגלוי ובקול גדול: יש דברים חשובים הרבה יותר מכסף, יש ערכים חשובים מכבוד, ויש תכונות חשובות מכוח. האנושיות והצדק הם ערכים שלובים והם נשגבים מכל ערך אחר – מעל ומעבר לכל דת, מעל ומעבר לכל השתייכות אתנית או זיקה לאומית. להיות אדם פירושו לשאוף לצדק אנושי במובן הכי עמוק והכי קלישאתי של המילה. עשיית הטוב והיפה, שאיפה לחופש, שיוויון והגינות.

זה מי שאנחנו.