אמת מוטרדת

בשנת 2006 יצא הסרט הדוקומנטרי של אל גור "אמת מטרידה" העוסק בהתחממות הגלובלית. גור, עד אז פוליטיקאי ותיק ולשעבר סגן נשיא ארה"ב (ביל קלינטון), סנאטור מוערך ואקדמאי הפך בן לילה לנער-הפוסטר של הנושא האקולוגי הבוער. טרם הסרט הזה, המונח "התחממות גלובלית" כלל לא היה נוכח במודעותם של הדיוטות והוליווד על כל זוהרה וכוח ההשפעה שלה הצליחה, לטוב ולרע, לעורר את ההמון לגבי סכנה פוטנציאלית ומאיימת על עתיד כדור הארץ והאנושות.

למי שקורא את הכתבה הזאת וסבור שסכנת ההתחממות הגלובלית אכן אמיתית ושרירה, חשוב לי להדגיש – הנאמר כאן אינו בא לקרוא תיגר על השאלה הזו. אני מאמין שכדור הארץ מתחמם. הדיון כאן עוסק בשאלות הבאות:

עד כמה נבואות הזעם אכן עומדות בפרופורציה למדדים שאנחנו רואים בפועל?

האם ההתחממות שאנחנו רואים בפועל היא כתוצאה ישירה מצעדים רשלניים ונפשעים של המין האנושי כלפי כדור הארץ ואם כן, מה האחוז שלהם בהשפעה על שינוי האקלים? חמישה אחוזים, 50 או 90 אחוז? 100 אחוז? אחוז וחצי?

האם המהלכים הבינלאומיים, המסרים בתקשורת והחינוך הם הצעדים הנכונים להתמודדות עם הבעיה?

בלי לשאול את השאלות הללו לעולם לא נרד לשורש האמת, הנעימה או המטרידה, אם אכן אסון כזה ממשמש ובא או לא.

תקופת הקורונה זרעה בחלק לא מבוטל מהציבור הרחב ספקות לגבי טיב המידע שבו משתמשים כדי לשקף את חומרת המצב לגבי הצעדים הננקטים לטיפול ברווחת הציבור, ובאשר לטוהר האינטרסים של האנשים שמתריעים מפני אסונות.

כך למשל אותו גור שהזהיר אותנו בסרטו לפני 18 שנה, כי בעתיד הקרוב יעלו פני הים בשישה מטרים, פספס בענק בתחזית שלו. על פי רשות האוקיינוסים והאטמוספרה הלאומית של ארה"ב (NOAA), למעשה פני הים משנת 1880 ועד היום עלו אך ורק ב-22-20 ס"מ. וספציפית ב-30 השנים מאז 1993 (השנה שבה כיהן כסגן נשיא), כולל זמן הפקת הסרט שלו, פני הים עלו ב-9.6 ס"מ, פחות מ-3.2 ס"מ בעשור. התחזית של גור היתה כל כך שחורה, שבפועל יידרשו 1,136 שנה כדי שהיא תתגשם ותגיע לשישה מטרים.

בשנת 2007 זכה גור בפרס נובל על פועלו. בנאום הזכייה שלו הוא אמר שאם לא נגביל את פליטת גזי החממה, הטמפרטורה של כדור הארץ תעלה בהרבה מעלות בשנים הקרובות. גור צדק. כדור הארץ אכן התחמם בשנים שחלפו מאז הנאום שלו. אלא שלמעשה, טוענים מדענים, עד 2100 כדור הארץ יתחמם ב-2.9 מעלות צלזיוס מעל הטמפרטורה של העידן הקדם-תעשייתי. האם 2.9 מעלות צלזיוס על פני כמה מאות שנים זה הרבה או מעט? באופן אירוני למדי, בשנות ה-70 היו מדענים שטענו והתריעו כי כדור הארץ מתקרר, לאור מדידה בין השנים 1970-1940 שבה הטמפרטורות ברחבי העולם ירדו. ונכון להיום, סטטיסטית, יש בעולם תמותה שנתית יותר גבוהה מקור מאשר מחום.

בסרטו התריע גור גם שלא יישארו דובי קוטב ככל שהקרחונים יימסו, אבל האמת היא שבשנים שחלפו מאז מספר דובי הקוטב רק עלה. הוא גם טען שיבשת פלורידה תשקע במים וכי יהיה ריבוי סופות טורנדו והוריקנים. בפועל ב-25 השנים האחרונות היתה ירידה בכמות הסופות ברחבי העולם לפי מודדי הסופות. כנאמר בראשית הדברים, אין ויכוח לגבי כך שהעולם שלנו מתחמם. השאלה אם הצעדים הדרסטיים והקיצוניים שמובילי דעה, פוליטיקאים ומדינאים כמו גור מציעים הם הפתרון לבעיות שלנו.

האמת שעליה באמת קשה להתווכח היא זו: אקלים כדור הארץ משתנה כל הזמן, עם בני האדם ובלעדיהם. זה לא אומר שאנחנו צדיקים ונאורים. אנחנו לא. הדרך שבה אנחנו מתייחסים לעולם היחידי שיש לנו מחפירה. מפעלים מזהמים שופכים פסולת תעשייתית לים ולמקורות מי השתייה שלנו; זנים שלמים של חרקים, דגים וחיות אחרות נכחדים; יערות נכרתים בשריפות מבוקרות שהשתבשו; חציבת משאבים, סלילת תשתיות ותקריות הובלת נפט עגומות – בין אם זו מדיניות הרסנית או שאלה אנחנו כאינדיבידואליים שממלאים פארקים ושמורות טבע בכוסות חד פעמיות, עטיפות ממתקים ושאריות אשפה של מנגל בסיומו של כל יום עצמאות או פגרת בחירות – בני האדם מטנפים את כדור הארץ.

הסתכלו לאמת בעיניים

המספרים המתוקפים שאני מציג לא ממליצים להמשיך לזהם את כדור הארץ ולהסתמך אך ורק על פחם ודלק בתור מקורות האנרגיה הבלעדיים שלנו. הם כן באים להגיד, שעלינו להסתכל לאמת בעיניים בפרופורציות בריאות; להיות שקולים וענווים באזהרות מפני העתיד לבוא ולנקוט בצעדים של אחריות חברתית כלפי הקהילה שלנו ואמא אדמה, לא מתוך פטרנליזם בולשביקי גדוש מניפסטים כמו למשל פרשת "מס הפחמן".

ב-1993, בעודו סגן נשיא ניסה לקדם גור חוק מס פחמן אך לא בהצלחה מרובה. ארבע שנים מאוחר יותר, ב-1997 הוא תיווך את "פרוטוקול קיוטו" שנועד למגר את עליית פליטת גזי החממה. פרוטוקול קיוטו היה אמנה בינלאומית שטורפדה בסנאט בהצבעה של 95 מתנגדים מול אפס תומכים, בגלל שהוחלט במסגרתה להחריג את סין והודו מלאכוף אותה. סין והודו אחראיות ביחד על 27 אחוז מפליטת גזי החממה בעולם.

באופן אירוני למדי, בשנת 2022 בעת כהונת ממשלת השינוי, יצאה משלחת מישראל שמנתה לא פחות מ-800 איש לוועדת האקלים השנתית שהתקיימה בקהיר. באותה פסגת אקלים רצתה ישראל לקחת חלק פעיל בכל הפעולות והצעדים לאכיפת האמנה שנוסחה אי-שם ב-1997, בניצוחו של גור, אך נחשו מי לא לקח חלק בפסגה הזו? סין והודו, אותן סין והודו שהוחרגו ממנה ולא רק הן. מתוך 144 מדינות שהיו אמורות לחולל את השינוי עם משבר האקלים, רק 24 חתמו על התחייבות לקיים את האמנה. ובמקרה ותהיתם מה חלקה של מדינת ישראל על כל תשעת מיליון תושביה בפליטת גזי חממה העולמיים, אז אנחנו אחראים על 0.1 אחוזים מהם.

הצביעות מאחורי מהלכים פופוליסטיים כאלה חומקת מעיניהם של מרבית האנשים שמקשיבים חדשות לבקרים לטלוויזיה ולחדשות, ושומעים נבואות זעם על סכנות ההתחממות הגלובלית. אבל אף אחד לא עוצר לחשוב כמה באמת הצעדים הננקטים אפקטיביים? ומדוע מהלכים דרקוניים כמו מס פחמן על כמות הבשר שאנחנו צורכים או מספר הטיסות שאנחנו טסים בשנה, מגולגלים חזרה על האזרח הקטן?

כל המהלכים הללו מתרחשים בשעה שמובילי דעה ופוליטיקאים בהווה ובעבר כמו גור טסים לפסגות אקלים, לכנסים בינלאומיים ולפורומים כלכליים בדאבוס, במטוסים פרטיים האחראים על פליטת גזי חממה בכמויות אדירות; בטיסת סילון אחת נפלטים רעלים כמו נסיעות של 42 מכוניות פרטיות במשך שנה שלמה. ואותן ועידות אקלים מסובסדות על ידי נותני חסות כמו קוקה-קולה וג'נרל מוטורס, מהתאגידים המזהמים בעולם הן במיחזור והן בפליטת פחמן דו-חמצני ושימוש בדלק.

בזמן שגור ומפורסמים נוספים תורמים ממרצם להזהיר אותנו מפני עליית פני הים, התמוססות הקרחונים, הסכנה בטיסות מסחריות ואכילת בשר – הם ממשיכים לגור בבתים פרטיים מפוארים שנמצאים בסמוך לשפת הים (הגואה?) וצורכים חשמל בכמות לא הגיונית בעליל עבור משק בית אחד.

כאשר אנחנו נחשפים לנתונים במלוא הפרופורציות שלהם ולהתנהלות הפרטית של בעלי השררה, שמזהירים אותנו מפני התחממות גלובלית, זה מזכיר תקופה לא רחוקה כמו אפריל 2020 שבה כל מדינת ישראל היתה בסגר מאימת הקורונה, ובני משפחה לא יכלו לבלות את ליל הסדר אחד עם השני, בזמן שראש הממשלה והנשיא דאז קיימו ליל סדר משפחתי בביתם, עם כל בני משפחתם.

הקידמה הירוקה נסוגה

טריליוני דולרים הושקעו ברחבי העולם לבניית תשתית עבור מקורות אנרגיה ירוקה, ועם זאת אנחנו לא מתקרבים אפילו לעשירית מהכוח שאנחנו רוצים להפעיל באמצעותה. ובמהלך כל הפעולות עתירות הממון הללו שמתוקצבות על ידי טייקונים תאגידיים ומסובסדות מכספי מיסים של אזרחים, אף אחד לא עוצר לשאול – האם יכולנו לנתב את הכספים הללו לצעדים יותר אפקטיביים? ואיך לכל הרוחות אנחנו יכולים לתחזק את הפיקציה של אנרגיה בת-קיימא על בסיס תחנות רוח ופאנלים סולאריים שמתכלים כל כמה שנים ואינם ניתנים למיחזור? ומה עם אותן תחנות רוח שלא מספקות את כמות האנרגיה הנדרשת ומסתמכות על גיבוי של תחנות כוח מבוססות פחם? שלא לדבר על משאיות וכלי עבודה כבדים המופעלים על ידי דלק, שעובדים שעות נוספות כדי להקים את אותן תחנות רוח ומשטחי הפאנלים הסולאריים.

בשנת 2017 התחייבה פייסבוק שעד 2020 היא תפעל אך ורק על אנרגיה ירוקה. אנחנו כעת בשנת 2024, שנתיים לאחר הפריצה האסטרונומית של GenAI, צ'אט ג'יפיטי וחברות ענק כמו גוגל, אמזון ומייקרוסופט שמקימות חוות על גבי חוות של שרתים שנועדו למנף את כוח החישוב של הבינה המלאכותית, וצורכות חשמל שווה ערך למדינה קטנה – וזה לא קרה. הקידמה הירוקה עומדת כעת בסתירה לקידמה הטכנולוגית. יותר מדי כסף תלוי בכך ואין שום סימן שהדבר הזה ייעצר בעשור הקרוב אם בכלל.

ובאופן אירוני דווקא כל אותן חברות שחרטו על דגלם צבע ירוק הן המובילות במרוץ של הבינה המלאכותית, המגמד את כל הצעדים השנויים במחלוקת שנעשו לפני כן כדי לצמצם פליטת פחמן דו-חמצני ועלייה בגזי חממה. בעוד שעל הפרק עומדים שלל רעיונות איך לפקח על האזרח הקטן כדי לצמצם את טביעת רגלו הפחמנית, אין כלל שיח על הצעדים שצריכים להינקט כלפי תאגידי הענק שמשפיעים פי כמה וכמה על אותם תרחישי אימה.

אין שום בעיה עם הרצון לקדם תפיסת עולם ירוקה המכבדת את העולם שבו אנחנו חיים, בדיוק כמו שאין בעיה עם קידום הרעיון של בריאות הציבור ודאגה לאוכלוסיות עם מערכת חיסונית מוחלשת, שחשופות לנגיפים ולמחלות.

הבעיה מתחילה כשאותם רעיונות חברתיים ונאורים (בלי ציניות) ממונפים לכדי מהלכים ממשלתיים, גיאו-אזוריים ובינלאומיים לבניית מערכות שליטה ואכיפה, שבהן קיימת התניה תרבותית וחברתית לקו מחשבה אחד ויחיד, ומי שמפקפק בו מגונה ומקוטלג כ"מכחיש" או כ"מתנגד".

השיח הציבורי סביב פרופסורים כמו יונתן דובי ואחרים, שאינם זוכים לבמה ראויה כדי לקיים את הדיון הזה, מול מדענים המצדדים במשבר האקלים ואסון ההתחממות הגלובלית – זו הבעיה האמיתית. כי ברגע שאנחנו מתייחסים לכל מי שמעז להטיל ספק כאפיקורס כופר – אנחנו כושלים כחברה.

תחום מדעי האקלים הוא אינטרדיסציפלינרי ומבוסס על גיאולוגיה, מטרולוגיה, פיזיקה, כימיה וביולוגיה. זהו תחום מורכב ואם הגישה שלנו מדעית וערכית, כדאי שנשאל את השאלות הנכונות ולא נדגול בסתימת פיות.