אני לא סטוץ של עצמי

התעוררתי לפנות בוקר מחלום קשוח על אובדן של מישהו יקר. כל הגוף שלי היה מכווץ. הנחתי יד אחת רכה על הבטן, יד שניה רכה על החזה, ורגע רק הרגשתי את העור שלי. כמה נעים, החמימות של הגוף שלי, המגע הרך הזה שאני כל כך אוהבת ומכירה. תוך כדי, גם הגוף שלי לאט לאט נרגע.

אבל אז הידיים רצו להמשיך לגעת, ללטף, להרגיש את הגוף, אז המשכתי. ליטפתי את הבטן, את החזה, המשכתי לצידי הגוף, עטפתי אותו וליטפתי את הבטן. ירדתי עם המגע לאט לאט לאורך הגוף, חשתי כל פיסת עור בדרך. השתהיתי, נשמתי, הרגשתי. היה לי נעים ביד הנוגעת, היה לי נעים בעור הננגע. "איזה מזל שיש לי את זה מתי שאני רק רוצה" חשבתי לעצמי "זמין לי פה כל הזמן". המחשבה הזאת לא הגיעה במקרה באותו בוקר של מגע, זה קרה אחרי שיום קודם קמתי עם תחושת תסכול וגעגוע למגע – דווקא של מישהו אחר.

בשנתיים האחרונות היו לי כמה קשרים קצרים מדי פעם. במהלכם הייתי במגע אינטימי, לעתים מיני, עם עצמי, יותר ממה שהייתי כנראה בכל החיים שלי. זה קרה גם כשלא הייתי בקשר וגם כשהייתי באותן מערכות יחסים קצרות.

המגע שלי עם עצמי נולד שנים קודם לכן כשהיתה לי זוגיות ארוכה. החיבור לגוף שלי, גילוי מקורות של עונג בכל מיני מקומות, כל אלה היו חלק ממסע שעברתי עם המיניות אחרי שנים שלא חוויתי את עצמי כאדם מיני. 

בעצם, כמעט כל בוקר הייתי פותחת במגע עצמי. מתישהו כבר התעוררתי לתוך זה, כשהידיים שלי נוגעות בי מעצמן, מלטפות, מרגישות, עושות לי נעים.

זה היה קורה גם בתקופות שהיו לי עם בן זוגי הרבה קרבה, אינטימיות, מגע ומיניות. העובדה שהייתי בזוגיות לא מנעה ממני להיות במגע עם עצמי ולחקור עינוג עצמי. יותר מזה, המגע והמיניות שלי איתי ממש תרמו למיניות שלנו. 

למדתי שהכי נעים לי לגעת בעצמי מתוך הקשבה לרגע, לגוף, לאן באמת הידיים רוצות ללכת עכשיו, מה יהיה להן נעים ואילו מקומות רוצים להינגע. לא ניגשתי על אוטומט לאף מקום, כמו לאיבר המין או לשדיים. שמתי לב שלרוב, אם אני באמת קשובה לגוף, זה לא הדבר הראשון שהוא רוצה כשמתחיל מגע. 

נתתי לידיים לטייל בכל מיני מקומות, להגיע גם לאזורים שבחיים לא נגעתי בהם: מאחורי האוזן, על העפעפיים, מאחורי הברכיים. בכל אזור להשתהות רגע, לחוש, לבדוק איפה נעים, איפה פחות. לגלות איך נעים לי, באיזה צורת מגע – מרפרף, נוכח, לוחץ, שורט קלות, אוחז. וממש להשתהות כשנעים לי.

מתוך המסע הזה עם עצמי, למדתי גם איך אני רוצה שבן הזוג שלי ייגע בי. ידעתי הרבה יותר להגיד איפה ואיך נעים לי והתחלתי להבין שכמו שאני רוצה לגעת בעצמי, ככה בא לי שהוא ייגע בי וככה בא לי לגעת בו. 

כשאני לבד עם עצמי ואין פה אדם אחר, יש יותר מקום להקשבה עצמית, בלי ערבוב עם עוד מישהו. זה מאפשר לעתים את הנינוחות הדרושה כדי לחקור ולגלות מה נעים לי, מה הקצב שאני צריכה, וזה פותח גם מקום לפחות ריצוי במין. 

הרגשתי שאני מגלה עולם שלם של מגע איתי. במקביל לזה שהמיניות שלי באופן כללי נפתחה באותה תקופה, גם המיניות שלי איתו נפתחה, ונהייתי הרבה יותר האדם המיני שאני.

ואז גם באתי אליו והצעתי – בוא נתחיל לעשות מיניות אחרת, בוא ננסה להקשיב לרגע במקום ללכת אחרי איזה מתווה ידוע מראש בכל פעם. ממש נשים לב ברמת הגוף שלנו, מה הוא מבקש עכשיו. האם אנחנו נוגעים מתוך אוטומט מסוים כי ככה התרגלנו – להתחיל בנשיקה, להמשיך למגע בשדיים, לעבור לאיברי המין, או שאנחנו נוגעים איפשהו כי זה מה שבאמת הגוף שלנו מבקש כרגע. אולי אחרי שהתנשקנו עכשיו, בכלל בא לי שתלטף לי את תנוך האוזן, או מקום אחר בגוף?

אמרתי לו: "בא לי שתרגיש את הגוף שלי. ובא לי להרגיש את הגוף שלך". הייתי סקרנית לבדוק אם נצליח להרגיש איפה הגוף של הצד השני נמצא ומה הוא מבקש עכשיו. הוא התרגש מההצעה שלי והלכנו על זה. התחלנו להיות הרבה יותר קשובים, ניטרלנו את האוטומטים. המיניות שלנו נהייתה לרוב איטית יותר בתחילת המפגש, קשובה יותר, עמוקה הרבה יותר, כזאת שבאמת עושה מקום לכל מה שמגיע, שלא חותרת למטרה, והרבה יותר מסונכרנת.

התחילה מיניות מדהימה איתו, ובמקביל, לא הפסקתי לגעת בעצמי. המיניות שלי איתי (ושלו איתו) תמכה במיניות של הקשר.

לפעמים אנשים מגדירים את המיניות שלהם דרך המיניות שלהם עם בני זוגם. באופן דומה, הרבה אנשים שלא נמצאים בזוגיות אומרים שאין להם מיניות כי אין להן בן/בת זוג. אבל המיניות שלנו היא קודם כל המיניות ש ל נ ו, היא לא שייכת לאף אחד וקיומה לא באמת תלוי באף אחד. היא יודעת להתקיים מעצמה.

אני פוגשת הרבה מאוד זוגות שיש ביניהם פער בחשק המיני. כשאנחנו לא משליכים את המיניות שלנו על הפרטנר/ית שלנו, יש לה חיים משל עצמה ודברים נפלאים יכולים לקרות: אנחנו מתחברים לעצמנו, לגוף שלנו, למיניות שלנו. שנית, אנחנו לא לוחצים על אף אחד לעשות סקס, ודווקא זה הרבה פעמים יכול להגביר אצלם את החשק. לרוב אנשים לא אוהבים שדוחפים אותם לעשות משהו, בטח לא סקס. כשיש לנו את עצמנו, כשמשחררים לחץ ונותנים מענה לעצמנו, לתשוקה ולחשק שלנו, אנחנו גם פחות מרגישים לחץ שיספקו אותנו. המיניות שלנו מקבלת מענה ולא מחכה למישהו אחר שיענה לה. הצד השני שמרגיש את זה, מתפנה להרגיש את הרצון שלו עצמו בסקס. ואז, כשהצד השני באמת רוצה ולא מרצה כי לחצנו עליו, אנחנו בעצמנו הרבה יותר נהנים. רוב האנשים לא באמת נהנים כשמרצים אותם. והבונוס הגדול: כשאנחנו לא בקשר, המיניות שלנו עדיין חיה וקיימת. ובגדול.

אנחנו לחלוטין יכולים להסב הרבה עונג זה לזה. הפרטנר שלנו בהחלט יכול להסב לנו הרבה עונג (ואנחנו לו) כשזה מתאים לו וכשהוא חושק בכך. אבל זה לא התפקיד שלו רק מעצם היותו פרטנר שלנו. הפרטנר שלנו לא אחראי על העונג שלנו, ובאותה נשימה, הוא גם לא בבעלות על העונג שלנו. העונג שלנו הוא קודם כל שלנו. זאת אחריות שלנו וזכות שלנו להיות בבעלות על העונג שלנו.

עינוג עצמי, מגע עצמי, אלה דרכים להחזיר בעלות על העונג שלנו. צאו למסע, לכו הכירו את עצמכם, את הגוף שלכן. אחד הדברים שיותר מעוררים תשוקה בין בני זוג הוא העיסוק בתשוקות האישיות של כל אחד עם עצמו. דברו עם בני הזוג שלכם על הרעיון של דייט אינטימי לכל אחד עם עצמו. תמכו כל אחד בדייט של האחר עם עצמו. 

תוכלו לקבוע לכם זמן לבד עם עצמכם, להדליק נרות, לפזר ריחות נעימים בחדר, לדאוג לשמנים נעימים שתרצו למרוח על הגוף, מוזיקה נעימה, וצאו להרפתקה לגילוי מקומות העונג בגוף שלכם.

אגב, עינוג עצמי הוא לא בהכרח מגע מיני, הוא הרבה מעבר לזה. הוא יכול להיות מגע עצמי בכל הגוף, זמן פינוק עצמי שמוקדש רק לי.

ישנה תפיסה שמרנית שאומרת שמיניות עם עצמנו זה בלית ברירה, מעין תחליף עלוב, רק כשאין את ה"דבר האמיתי". אני רוצה להציע גישה שונה. הדבר האמיתי הוא זה שקורה בכל רגע. כשאני איתי, זה הדבר האמיתי באותו רגע, כשאני עם אהוב שלי זה הדבר האמיתי. מגע עצמי הוא לא תחליף והוא גם לא בלית ברירה. הוא עולם שלם של מיניות בפני עצמה.

האם כל מפגש שלי עם עצמי הוא אירוע מלא אהבה ועונג? לא. ממש כמו שלא כל מפגש מיני עם בן זוג הוא עונג צרוף, כך גם מפגש מגע עצמי. הכל זה חלק מהמיניות שלי איתי. גם מפגשים שלא ממש זורמים לי, ויש כאלה, הם חלק משלל מעשי האהבה שלי איתי. מהקשר הנרקם ביני לביני.

באותו בוקר כשקמתי מהחלום אל תוך מגע עצמי (אולי בזכות זה שלא ניסיתי לבטל את התסכול שלי ביום שלפני), יכולתי ממש להתמסר למגע שלי. אחרי המפגש הקסום הזה איתי, ואחרי רגע השיא שחוויתי, הרפיתי אל בין הסדינים והרגשתי מרחפת, סוג של מאוהבת. לא במישהו לא במשהו, פשוט בחיים, כזו שלא רוצה לברוח מהמיטה איתי כמו בסטוץ, אלא כזו שרוצה להישאר איתי עוד, להתלטף בי, להתכרבל איתי, לאהוב אותי.

אני האהבה שלי פה לכל החיים, חשבתי לעצמי. אני לא סטוץ של עצמי.

איזה מזל שאף פעם לא נמאס לי לעשות איתי אהבה.