גהנום ושמו אחדות

אני נפרדת בעצב מסוים משנת השמיטה שהתמסרתי לה בשנת תשפ"ב. זו היתה שנה שבה הרפיתי מתוכניות, נתתי למה שצומח מעצמו להזין אותי, בלי לחרוש תלמים חדשים. עשיתי זאת בהודיה ומודעות לפריווילגיה שאפשרה לי את השמיטה – זוגיות מפרנסת ובטוחה, משפחה תומכת ובריאה. מתחת למטאפורות השמיטה שמתייחסת לתנובת היצירה והעשייה המקצועית שלי, נחה גם האדמה עצמה, גינתי האהובה ששמטתי בשנה האחרונה. כלי הגינון נותרו במקומם, העצים המשיכו להצמיח בלי להיגזם, שיחי התבלין והפרחים הרב-שנתיים המשיכו כדרכם, אבל לא שתלנו חדשים. את ערוגות הירק ואת מרחבי החצר מילאו צמחים ועשבים שלא תכננתי ואת חלקם לא היכרתי. חלקם הזינו אותי, חלקם לא. הגינה פרחה בשלל צבעי הקשת והצ'אקרות.

וכעת התחדשו ושבו ימי החול, השנה כבר התחילה וטיפות גשם ראשונות דופקות ומזכירות: לעבודה. כלי הגינון השימושי ביותר בגינה הביתית הוא מעין קלשון ידני קטן בעל שלוש שיני ברזל מעוקלות שמאפשר להפוך בעדינות את האדמה שמסביב לצמחים המועדפים, שאת גדילתם אני רוצה לטפח, ומאפשר ניכוש של העשבים השוטים, צמחי הבר. אני אוהבת את העבודה המדיטטיבית הזו, הופכת והופכת ברגבים ובמחשבותיי ובשמו של המכשיר: "מקלטרת". מלשון "קולטורה" כלומר תרבות.

המקלטרת מזכירה לי שתרבות היא ההפך מפרא, היא מניפולציה על הטבע, היא הבחירה האנושית להעריך זנים מסוימים ולבטל זנים אחרים. תרבות מגדירה את עצמה על דרך השלילה. יותר ממה כן, היא קובעת מה לא. באותה מידה שהתרבות החקלאית משאירה מחוץ לערוגה צמחים מסוימים, כך תרבות מוזיקלית מתהווה מאיסור על מרווחי טונים וצלילים מסוימים, תרבות ספרותית – על מילים ורעיונות מסוימים וכן הלאה. בתורה נולדה התרבות בפרשת נח, אחרי המבול. מתוך אמונה בהבטחת הקשת בענן, ההבטחה שלא יהיה עוד אתחול מחדש טוטאלי של האנושות, משנה נח את אורחותיו. הוא הופך מ"איש צדיק תמים המתהלך את-האלהים" (בראשית ו':ט)–לחקלאי: " וַיָּחֶל נֹחַ אִישׁ הָאֲדָמָה וַיִּטַּע כָּרֶם׃ וַיֵּשְׁתְּ מִן־הַיַּיִן וַיִּשְׁכָּר…" (שם, ט':כ-כא).

הפקת היין המשכר, משנה התודעה, באמצעות הנדסת פרי האדמה היא ראשית תרבות-האדמה, אגרו-קולטורה. ישנם חוגים נרחבים בעולם ובארץ היום המבקשים להימנע מ GMOs – גידולים מהונדסים גנטית. המקלטרת מזכירה לי שכל תוצר חקלאי, אפילו אורגני, הוא פרי הנדסה גנטית. זאת מעצם הבחירה להקדיש פיסת אדמה מסוימת לגידולו הבלעדי של גנום צמחי אחד, וניכוש המטען הגנטי של שאר הצמחים שניסו ליהנות ממנה יחד איתו. האלוהים משקיפים על המהפכה החקלאית, מאפשרים ומברכים את האנושות הצעירה הצומחת: וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת־נֹחַ וְאֶת־בָּנָיו וַיֹּאמֶר לָהֶם פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת־הָאָרֶץ׃ (ט':א).

במהלך הפרשה נולדים עוד עשרה דורות. לפי חישוב שנות ההולדה והפטירה המפורטים בפרשה מתברר כי נח זוכה בחייו לראות עוד שבעה דורות נולדים אחרי בניו. נח חזה בדורם של נמרוד בן-כוש, ופלג בן-עֵבֶר, הקרוי "פֶּלֶג כִּי בְיָמָיו נִפְלְגָה הָאָרֶץ" (י':כה). זה הדור המכונה בספרות חז"ל "דּוֹר הַפַּלָּגָה", הדור שבו סֻכַּל פרויקט הנדל"ן הראשון בהיסטוריה. הדור שבו נוצרה העיר הגדולה ששמה בָּבֶל "כִּי־שָׁם בָּלַל ה' שְׂפַת כָל־הָאָרֶץ וּמִשָּׁם הֱפִיצָם ה' עַל־פְּנֵי כָל־הָאָרֶץ׃"

כמו ילד שכשמפסיקים את זמן המשחק שלו ושואל: "אבל מה עשיתי?" כך התגובה של מרבית הפרשנים לסיפור מגדל בבל היא בניסיון להבין את אשמתם של בני דור הפלגה, וניסיון להגדיר את החטא שבעטיו נבצר מהם להשלים את התוכנית המקורית: " הָבָה  נִבְנֶה־לָּנוּ עִיר וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם וְנַעֲשֶׂה־לָּנוּ שֵׁם פֶּן־נָפוּץ עַל־פְּנֵי כָל־הָאָרֶץ׃" וכשמחפשים אשמים מופנות האצבעות כלפי החשוד המיידי: נמרוד, שם של מרדן. הפרשנים מסבירים כי הוא ביקש למרוד באלוהים. גם בפסוק היחיד המתאר אותו–"הוּא הֵחֵל לִהְיוֹת גִּבֹּר בָּאָרֶץ הוּא הָיָה גִבֹּר צַיִד לִפְנֵי ה'" (י':ח)–נמצאו אותות מרשיעים: "הֵחֵל", שהסיט לחילול השם, "גִּבֹּר", שביקש לגבור על האל, "גִבֹּר צַיִד", שניסה לצוד את דעתם של הבריות ולדרדר אותם למרדנותו.

פרשנות מסוג זה שמחפשת אשמים ומצביעה על מי שמתבלט בייחודו מוכרת ואופיינית מאוד בשיח החינוכי והציבורי. זו הגישה הקונפורמיסטית, החשדנית כלפי קולות ייחודיים וחדשניים. זו גישה מתרבתת שכמו המקלטרת, נוהגת לנכש את העשבים השוטים ואת הצמחים הלא-מוכרים. גישה שמסתכלת על שינויים בדיעבד, מצקצקת כי הולך ופוחת הדור, ומסבירה למה מה שהשתנה, השתנה כנראה לרעה. על פי הפרשנות הזו, לו רק היו נמרוד פלג ובני דורם נשארים כפי שהם, יראים את האלוהים ומפחדים משינוי, לא היתה נגזלת מאיתנו אותה אחדות חלומית של " וַיְהִי כָל־הָאָרֶץ שָׂפָה אֶחָת וּדְבָרִים אֲחָדִים׃" (י"א:א), שהיא נקודת הפתיחה לסיפור חלום המגדל וְשִׁבְרוֹ.

אך זו לא הפרשנות ההכרחית ובוודאי לא היחידה. שבעים פנים לתורה, וקל וחומר שפנים רבות יהיו גם לסיפור על ראשיתו של מגוון התרבויות האנושי. ראשית, כשאין פשע לא צריך לחפש אשמים וההתערבות האלוהית המתוארת כאן אינה בהכרח עונש. בניגוד לדור שקדם למבול (עליו נאמר במפורש כי השחית את הארץ והעציב את אלוהים), נראה כי דור הפלגה דווקא מעורר בה' חדוות יצירה בריאה. כמו בסיפור הבריאה מדברים האלוהים אל עצמם בלשון רבים: "הָבָה נֵרְדָה וְנָבְלָה שָׁם שְׂפָתָם" (י"א:ז). המילה הָבָה מהדהדת את חדוות הגילוי והיצירה האנושית המתוארת קודם לכן: "הָבָה נִלְבְּנָה לְבֵנִים וְנִשְׂרְפָה לִשְׂרֵפָה … הָבָה נִבְנֶה־לָּנוּ עִיר וּמִגְדָּל" (י"א:ג-ד). חדוות היצירה והגילויים הטכנולוגיים כלשעצמם אינם חטא, אלא ביטוי של צלם אלוהים הבורא את עולמו מתוך רצונו ודמיונו. ואולי הנטייה לפרש כל התערבות אלוהית כעונש על חטא אנושי–דווקא היא הטעות, ההחטאה, הפספוס של הכוונה האלוהית הטובה? ואולי הטעות הראשונית היא בכלל של אלוהים?

בניגוד למגוון האינסופי המצוי בשאר חלקי הבריאה – כל העשב המזריע זרע למינהו, וכל השרצים, הרמשים, חיות השדה והבר והעופות למיניהן – האנושות לפני דור הפלגה התאפיינה באחידות. זה הדבר הראשון שראה האל כשבא לראות את העיר והמגדל: "וַיֹּאמֶר ה' הֵן עַם אֶחָד וְשָׂפָה אַחַת לְכֻלָּם" (י"א:ו). כפי שידוע לנו היום, בעולמות הצומח והחי מונו-קולטורה היא סכנה, ומגוון גנטי הוא ברכה. כך הדבר גם במטאפורה, בזהות, בשפה, ברעיונות. בלילת השפות היא מעין עדכון תוכנה, החלת עקרון המגוון הביולוגי על התודעה.

כך מסביר ישעיהו ליבוביץ' בדבריו על פרשת מגדל בבל: "הרי אין עבדות גדולה מזו של האחדות והאחידות הכפויות על האדם, שאינן משאירות מקום לחילוקי דעות. […] השלום העולמי באמצעות ממשלה עולמית, שהוא כנראה אותו אידאל אליו התכוונו בוני המגדל, פירושו יצירת כוח מוחלט, ודבר כזה אסור שיינתן בידי האדם. "… על החברה האנושית מוטל החיוב לחתור לכך שהסמכות תהיה מפוזרת."

מצב אחדות השפה והזהות אינו גן עדן להתגעגע אליו, אלא גיהנום שניצלנו ממנו. דור הפלגה לא היה דור שחטא ביוהרה ונענש בפילוג, אלא דור שפרח ביצירה והתברך בגיוון. במקום מגדל אחד שתחתיו יחיו כל בני האדם, כפופים לסיפור אחד ולמשימה אחת, זכתה האנושות בקשת רחבה של שפות, לאומים ותרבויות. גם בתקופה שבה אנו יגעים ממפלגות ופיצולים, חשוב שנוקיר את המתנה האלוהית שירשנו מדור הפלגה. שלא נתמכר לחזון הבלהות של ממשלה עולמית אחת, שנברך על כך שגם התודעה האנושית מגיעה בשלל צבעי הקשת. וכאשר נפגוש את המגוון הזה, את השונה מאיתנו, את אינסוף הסיפורים והפרשנויות שאפשר לתת למציאות, נאמר את הברכה השמורה לראיית קשת בענן: "ברוך זוכר הברית".