הכי טעים כשאסור

מה הקטע הזה של בני האדם שהם רוצים תמיד דווקא את הדבר האחד שאסור? למה יש לנו את המשיכה הזאת? איזה מין יצר זה לעשות דברים אסורים?

ומה הקטע הזה בכלל של לאסור על דברים?
אני עצמי אגב, פוגש את היצר הזה מדי יום. מה אסור? מי אסור?
אני פוגש את זה כמובן גם עם הילדות שלי: "אסור לך לאכול את האבנים האלה", והתגובה המיידית – האבנים בפה. "אסור לך לשבת במושב הקדמי באוטו" והתגובה הכמעט קבועה מגיעה ביחד עם פרצוף ושאלה, "אולי היום כן?"

וגם בעולמנו, עולם המבוגרות, תחשבו כמה דברים אסורים אנחנו עושות, או לפחות מאוד רוצות לעשות;
אסור לעשן! אסור לעשות סמים! הכניסה למים אסורה בהחלט! אסור לקחת חול מהים! אסור ללכת עירומים! אסור לעשות מין בציבור, ועל אחת כמה וכמה לא לדבר על מין!

אסור לנהוג בלי חולצה! (אף פעם לא הבנתי את החוק הזה:) בדת היהודית יש המון איסורים, רבים מהם קשורים אלי אישית כי הם עוסקים באוכל. אסור בשר וחלב, אסור חזיר, אסור פירות- ים, כל מיני איסורים,
שהשם יתברך ציווה עלינו. או אולי איזה מישהו בדמותו. כבר בימי קדם החליטה חווה לאכול מהפרי האסור. מה היא חשבה לעצמה?

וגם אני, כשהייתי ממש קטן, גנבתי כסף מהארנק של אמא שלי, וישר חשבתי לעצמי – מה הכי אסור לעשות עם הכסף הגנוב הזה? אז הלכתי לגורג'י המוכר במכולת וקניתי לי פאקט של גפרורים.הסתובבתי ברחובות והתחלתי להצית כל מיני דברים אזוטריים, (לא ממש רציניים), מזל שלא הייתי כל כך טוב בזה, כי כמעט שהיה סוף באמת רע לכל ההצתות האלה. אז אל תנסו את זה בבית, בבקשה. עדיף להצית להבה מתחת לסיר.

באוכל, הכמיהה שלי לאסור, סוף סוף מצאה את מקומה. שם, אני הכי אוהב לשבור את החוקים!
נניח, לעשות סביצ׳ה בפיתה. שומו שמיים. זה הרי אסור לפי כל היגיון הקולינריה. לשלב בין תמנונים וחילבה, אלוהים תשמור. זה אסור! אבל זה יצר לי את אחת המנות הכי טעימות שהכנתי.

אסור על פי מסורות של אוכל לשלב בין עולמות ועם זאת, ובגלל זאת, זה הדבר האהוב עלי ביותר. לקחת את המטבח הצרפתי ולתת לו ניחוח הודי בלי בושה – זה הסיפור שלי.

אז בינתיים בואו נכין – סלט של אורז אסור (אורז שחור). זה שהיה שמור רק לקיסר סין ושהיה אסור על כל כל נתיניו, אבל אנחנו קיסריות וקיסרים ולנו הכל מותר…!