המדריך למת העתידי

קהלת המופלא התלבט בשאלת משמעות החיים וגרס ש"הכל הבל הבלים, הבל ורעות רוח". שלא כמו הפרשנות המקובלת לפיה החיים הם דבר שטות (הבל = שטות) קיימת פרשנות מעמיקה יותר ולפיה החיים עוברים ונמוגים כהבל הפה. החיים קצרים והם מותירים אחריהם אד שמתפזר בן רגע. 

אז מה אמר בעצם קהלת? שלא ניתנת לנו הזכות להותיר אחרינו בעולם יותר מאד חולף? למרבה אי הנעימות, התשובה לכך חיובית. די אם נחשוב לרגע על כל אלה (שהכרנו) וכבר חלפו מן העולם, עד כמה אנחנו החיים (עדיין) זוכרים את משנתם? מקדישים משמעות לחייהם? 

אם זכינו ונולדנו למשפחה שבה סיפורי הדורות הם שגרה מסביב לשולחן המשפחתי, אשרינו. אם זכינו להכיר ולהוקיר דורות קודמים, אשרינו. ומה אנחנו נשאיר לאלה שיבואו אחרינו? האם לא נוכל איכשהו להותיר קצת יותר מאשר רק אד חולף…? 

עורכי דין עסוקים בדרך כלל פחות במשמעות החיים ויותר באותו מסמך שאנשים אכן מותירים אחריהם, המכונה "צוואה". לטעמי זה שם מטעה, כי בציווי יש משהו צבאי, פקודתי ומקומם. אילו זה היה תלוי בי, הייתי מכנה את המסמך: הוראות הפעלה לדורות הבאים. כשמגיעים אליי לקוחות שמעוניינים בעריכת צוואה אני מקדישה פגישה ארוכה לשאלת המשמעות של המסמך הזה בעיניהם. מה הם רוצים להשאיר אחריהם לילדיהם, ליקיריהם, מעבר להנחיות איך לחלק את הרכוש. צוואה משדרת על פי רוב פורמליות משפטית פרקטית: הדירה לילד א', המכונית לילד ב' והחתול לילד ג' (שהזניח את המצווה והגיע לבקר רק אחת לשנה). אבל מי שבחייהם קיימת נשמה, קיים מסר לחיים, יכולים לבצע את העברת השרביט אל הדור הבא, לאו דווקא רק בעניינים פרקטיים ויבשים. לצוואה יכולים להיות חלקים רוחניים.

קהלת למשל הוא בעיניי ספר שעוסק בחלק הרוחני של הצוואה; כן, יש בתים וארמונות ומשרתים, אבל תכלס הכל שטויות, תהיו בני אדם. אנשים יכולים להשאיר צוואה יפה, מעוררת השראה ומשמעותית. צוואה שהיא בעלת מסר רוחני לחיים בנוסף על אופן חלוקת המוצרים שנצברו במהלך החיים. זה בהחלט התחיל כבר לקרות בשני העשורים האחרונים, אבל למה זה לא קורה יותר? נורא פשוט: כי עורכי הדין הם עם עצלן, הם מעדיפים להוריד מהרשת נוסח יבש שעוסק רק בנכסים, ולגבות את הכסף שמגיע להם. וגם רוב האנשים, מאחר שאינם מודעים כלל לאופציית הצוואה הרוחנית, מבקשים את הנוסח היבש הזה. אני בוחרת להעלות בפני הפונים את השאלה: ומה הייתם רוצים למסור ליורשים שלכם מעבר לרכוש? 

בשלב הראשון, לפני שאתם אוספים את הרכוש החומרי שצברתם, איספו את הרכוש הרוחני, נסחו ליורשיכם מסר לחיים כחלק מהצוואה. כתבו להם כל מה שעולה על רוחכם ומה שלדעתכם יהיה חשוב לחייהם לאחר שאתם תחברו אל שועי העולם שעברו מן העולם. זה יכול להיות כל דבר שנראה לכם ערכי, מהותי ושראוי להזכיר. למשל, שהמשפחה מעל לכל; שהאהבה היא סם החיים; שהאושר אינו תלוי בהכרח בעושר; שכסף ונכסים וכבוד הינם מסמאי עיניים אבל בתור תכלית לחיים הם תמיד מאכזבים. תוכלו לספר לצאצאיכם שהרוב המוחלט של העריצים העשירים בעולם לא מתו בשלווה במיטתם; ששאיפה לשליטה, לכסף, ולכוח אינה מעידה על גדלות נפש של האדם או על הבנתו את העולם. להפך. נסו לכוון אותם למה שגיליתם במהלך חייכם שהם הדברים הבאמת חשובים בחיים. נסו להזכיר להם מה אמיתי ונצחי ומה הבל הבלים החולף כמו אד. 

אחר כך, אתם מוזמנים להתפנות גם למימד הפרקטי. חוק הירושה מסדיר את כל מה שקשור בירושה ובצוואה. החוק קובע שאם לא השארתם צוואה, או שהשארתם צוואה אבל היא פסולה (מסיבות שיפורטו מיד), רכושכם יחולק על פי חוק הירושה, כלומר בחלקים שווים ליורשיכם החוקיים. ומי הם היורשים החוקיים? המעגל הראשון הם בני הזוג והצאצאים. בהעדר מעגל ראשון, היורשים הם המעגל השני: הורים, אחיות ואחים, וכך הלאה. שיטת הירושה הזו, על פי מעגלי קירבה מכונה "שיטת הפרנטלות". 

ומי הם "בן הזוג" או "בת הזוג"? הפסיקה בשאלה זו עניפה, וכיום היא כוללת מלבד בני זוג במובן הנישואין הדתיים, גם ידועים בציבור ובלבד שלא היו נשואים לאחר מועד הפטירה. כאשר מדובר בבני זוג מאותו המין, מתעורר קושי מסוים בגלל האופן שבו מנוסח סעיף 55 לחוק הירושה המעניק זכויות ירושה ל"איש ואישה", אולם למרבה השמחה, הפסיקה בישראל התגברה על המכשול הזה ובמקרים רבים מתאפשרת ירושה שכזו. לאור הרכב הממשלה החדשה, יש מי שדואגים (ובצדק) שמא ירושת בני זוג חד מיניים תבוטל בחקיקה חדשה מעשה ידיה של כנסת ישראל הבאה. והפתרון לאותם זוגות חד מיניים במצב שכזה יהיה מצוי בעריכת צוואה. מי כשר לערוך צוואה? כל אדם שאיננו קטין ואיננו פסול דין והוא בעל הבנה למשמעותה של הצוואה והסכמה אמיתית לתוכנה.

סעיף 26 לחוק הירושה קובע כי: "צוואה שנעשתה על ידי קטין או על ידי מי שהוכרז פסול–דין או שנעשתה בשעה שהמצווה לא ידע להבחין בטיבה של צוואה – בטלה." בהמשך החוק סעיף 30 קובע כי "צוואה שנעשתה מחמת אונס, איום, השפעה בלתי הוגנת, תחבולה או תרמית בטלה", וכמוה גם "צוואה בלתי חוקית, בלתי מוסרית או בלתי אפשרית – בטלה."

נניח שהחלטתם לערוך צוואה, מעולה. איך תדעו שהיא תכובד? ככלל, צוואה מכובדת על ידי בתי המשפט אלא אם היא נפסלת. עילות הפסילה אינן רבות, אולם שתיים מהן פופולריות מאד: העדר כשירות לצוות, והשפעה בלתי הוגנת. בתי המשפט לענייני משפחה מוצפים בהתנגדויות לצוואות בשל שתי טענות עיקריות: האחת על פי סעיף 26 – ביטול צוואה בשל פגם בכשרות המשפטית, והשנייה ביטול על פי הוראות סעיף 30 תוך שימוש בעילת "השפעה בלתי הוגנת."

מתי תיפסל צוואה בשל פגם בכשרות המשפטית? כדי לבדוק האם מי שהותיר את הצוואה היה מסוגל להבין את טיבה של הצוואה שלו יש לבחון שלושה מרכיבים: מודעותו של המצווה לעובדה שהוא עורך צוואה; את ידיעתו על דבר היקף רכושו ויורשיו; את מודעותו לתוצאות עשיית צוואה על יורשיו. על המצווה להיות בדעה צלולה ולפרש באופן בהיר את המציאות הסובבת אותו, ולהבין היטב את תוצאות מעשיו.

עוד נקבע בחוק שכאשר המצווה הינו חולה נפש אין בכך כדי לפסול את הצוואה. הדרישה בחוק היא להוכחה שמחלת הנפש פגעה בכושר לגבש רצון חופשי ולהבין את טיבה של הצוואה נכון למועד עריכתה. צוואה שנעשתה בעת שהמצווה היה בעל כושר להבחין בטיבה תקפה גם אם במועד מאוחר יותר ניטל ממנו הכושר הזה, וגם אם הוכח שלפני עשייתה חסר היה את כושר ההבחנה הנדרש להבנת טיבה שכן השאלה העיקרית הנבחנת היא לגבי ההבנה במעמד עריכת הצוואה.

וכעת לעילה הפופולרית השנייה שעל גבה מבקשים לבטל צוואות: "השפעה בלתי הוגנת". מהי בדיוק ההשפעה הזו? הנשיא שמגר קבע בזמנו כי: "ההשפעה, המכונה בלתי–הוגנת, נושאת שם–תואר כאמור לאו דווקא בשל מטרת המעשה או בשל התוצאות, אשר אותן מבקשים להשיג, אלא בשל אופייה של מערכת היחסים שבין המשפיע ובין המושפע… אין בוחנים את שאלת הבטלות רק לאור מטרתו של בעל ההשפעה. ייתכן שמי שאיים על אחר נתכוון לטובתו של המצווה, כאשר כפה עליו את דעתו… כי מה שהמחוקק ביקש למנוע הוא מתן תוקף לצוואה, שלא נערכה מרצונו החופשי ולפי החלטתו העצמאית של המצווה".

חשוב להבחין בין השפעה לבין השפעה בלתי–הוגנת: רק השפעה בלתי–הוגנת מביאה לביטול צוואה. ואז עולה מאליה השאלה – כיצד נאתר השפעה בלתי הוגנת? 

שאלה קשה וכבדת משקל בעיקר לאור היותו של רכיב "אי ההגינות" נתון למרחב פרשנות רחב ובעיקר סובייקטיבי. הפסיקה גיבשה עם השנים מבחנים לבחינת מידת אי ההוגנות של יחסי מצווה – יורש ובהם: בדיקת יחסי התלות, האם היא מקיפה ויסודית או אחרת; היקף התלות ועומקה (תלות כלכלית, תלות טיפולית, תלות נפשית וכו’); גיל המצווה; מצב בריאותי ונפשי; הנסיבות האופפות את עריכת הצוואה; הנסיבות בהם נחתמה הצוואה; האם הופעל לחץ מילולי על אדם חולה, חלש ותשוש החסר כוח להתנגד; ומידת המעורבות בעריכת הצוואה של הנהנה על–פיה.

תכלית הרשימה לקבוע את מידת ההגינות שבהשפעת היורש על המצווה. איסוף הראיות והתשובות לשאלות הללו ולרבות אחרות, אמור לתת תמונה ברורה לגבי השאלה העיקרית שאותה בוחנים: האם הצוואה היא תוצר רצונו האמיתי של המצווה או תוצר השפעה בלתי הוגנת, כפייה וכדומה. 

יש הרבה כלים לעריכת צוואה שלא ניתן יהיה לפסול אותה, ושתהיה בעלת ערך רב ליורשים, אנסה להביא כאן את העקריים בתמצית:

קיראו את חוק הירושה, הוא פשוט וברור.

נסחו צוואה רוחנית. העלו על הנייר את מחשבותיכם, רצונותיכם והמסר שלכם לעולם. כיתבו לילדיכם כמה אהבתם אותם, זיכרו, הם ממשיכים בחייהם ומוטל עליהם להעביר את המסר הלאה.

אם זכיתם והגעתם לגיל מופלג, רצוי שתכינו חוות דעת פסיכוגריאטרית הקובעת שאתם כשירים לחתום על צוואה ומבינים את תוצאות המעשה.

דאגו לצילום וידאו של האירוע. לכל עורך צוואה יש יכולת לתעד את האירוע ולשמור את התיעוד.

ערכו את הצוואה בפני עורכי דין הבקיאים בנושא ומחוייבים בשמירת עותק הצוואה אצלם.

הפקידו את הצוואה במשרדי רשם הירושות. צוואה מופקדת לא תאבד.

דאגו לכלול בצוואה את כל נכסיכם בדרך המפורטת ביותר. אין די ברישום כללי של "כספים, קופות גמל…" וכולי. רישמו במדויק ובמפורט את כל הפרטים. המוסדות הפיננסיים מחזיקים בנכסים בשווי מיליארדי ש"ח שלא הגיעו ליעדם רק בגלל אי בהירות ואי ידיעה של היורשים על קיומם. 

ואין טוב מקֹהלת שיסביר לנו מה עושים עד לשלב בו תמומש הצוואה שהותרנו – "וְרָאִיתִי, כִּי אֵין טוֹב מֵאֲשֶׁר יִשְׂמַח הָאָדָם בְּמַעֲשָׂיו כִּי הוּא, חֶלְקוֹ: כִּי מִי יְבִיאֶנּוּ לִרְאוֹת, בְּמֶה שֶׁיִּהְיֶה אַחֲרָיו." קהלת ג' פסוק 22.