המלאך גבריאל

לפני כמה שבועות קיבלתי טלפון מעורך של עיתון קטן וצודק, לא חשוב שמו: ״שמע, יש לי רעיון לטור הבא שלך: פיטר גבריאל. הבן אדם עדיין מוציא מוזיקה, עדיין מופיע, עדיין משפיע, מה אתה אומר, מדבר אליך?״ הוא שאל מבלי לדעת שרק יומיים לפני כן נסעתי לי באוטו כשהשיר של פיטר גבריאל בריפיט בפול ווליום, וייבבתי באופן שלא היה מבייש ילד בן שלוש שכיבו לו את המסך באמצע הסרט.

יש לא מעט מוזיקאים שעברו את גיל 70 ועדיין ממשיכים לעבוד ולהופיע, נדיר למצוא ביניהם כאלו שמעולם לא הפסיקו ליצור ולחדש בכל הכוח, המסרבים להישען על ימי הזוהר ולהתבסס על מופעי הנצחה של מיטב הלהיטים בריפיט.

פיטר גבריאל בן ה-73 הוא דוגמה לאומן שאין לו גיל. מתחילת השנה הוא מטפטף לקהל את אלבומו החדש "I/O", משחרר שיר אחד בכל ירח מלא. הוא גם בעיצומו של טור עולמי שכולל יותר מ-50 הופעות באירופה, בקנדה ובארה"ב, שבו חצי מהסט מורכב מחומרים לא מוכרים מהאלבום החדש שטרם שוחרר – מהלך לא מסחרי בעליל ששמור לאמיצים בלבד.

נוסף לקריירה המוזיקלית שלו שאוטוטו חוגגת 60, גבריאל הוא איש אשכולות פורץ דרך בכל כך הרבה רבדים ותחומים במקביל, שלרגעים עולה החשד ונשאלת השאלה, האם יש רק אחד ממנו או שמא מדובר בצי של פיטרים גבריאלים שחולקים בנטל?

הנה עשר אנקדוטות שמתארות מי זה פיטר גבריאל (ולמה כולנו צריכים להצביע לו בבחירות הבאות):

1. מבראשית ועד היום

רוב האנשים ששומעים את השם ג'נסיס (שזה אגב השם של העיתון שאתםן קוראות כרגע, אם יום אחד נצא במהדורה לקהילה היהודית בברוקלין) חושבים על הסיפור ההוא על הנחש והתפוח או על להקת האייטיז הלא-פוטוגנית של פיל קולינס, שמילאה אצטדיונים בכל העולם עד ממש לאחרונה. מה שפחות ידוע הוא שבגלגול שונה לחלוטין מבחינה מוזיקלית פיטר גבריאל ייסד את הלהקה עם כמה חברים מהתיכון. אחרי אלבום אחד הצטרף אליהם המתופף הצעיר פיל קולינס, ויחד הם הקליטו ארבעה אלבומים מוערכים ופורצי דרך. הרבה להקות פרוגרסיב-רוק פעלו באותה תקופה, ולכל אחת היה צבע ייחודי משלה או תמהיל צבעים משלה. הסופר-פאוור של ג'נסיס, מעבר למוזיקה עצמה, היה בין השאר בהופעות התיאטרליות של גבריאל על הבמה, כשגילם דמויות והמחיז את הטקסטים בשלל תחפושות ייחודיות.

בשנת 1975 הימם גבריאל הסולן/חלילן את חברי הלהקה ואת עולם המוזיקה כשהודיע במפתיע על עזיבתו. המהלך הלא צפוי אילץ את הלהקה לחפש אחר מחליף שייכנס לנעליו הגדולות, ואחרי עשרות אודישנים כושלים שבהם הנחה קולינס המתופף את המועמדים, דייק אותם והדגים להם איך לשיר – הלהקה הבינה שיש להם מתחת לאף את מי שלימים יתגלה כאחד הזמרים המצליחים ביותר בהיסטוריה.

בעוד כמה סעיפים למטה, גבריאל וקולינס שוב יעשו היסטוריה יחד, ממש במקרה…

2. אבל איך נקרא לו?

אחרי שעזב את ג'נסיס הוציא גבריאל את אלבום הסולו הראשון שלו "פיטר גבריאל". שנה אחרי זה הוציא את האלבום השני שלו העונה לשם "פיטר גבריאל" וב-1980 הוציא את אלבום הפריצה שלו "פיטר גבריאל", רק שנתיים לפני האלבום הרביעי שלו – "פיטר גבריאל".

לא ברור למה, אבל באלבום החמישי הוא החליט לנסות משהו חדש והוציא את האלבום הנמכר ביותר שלו עד היום, "so". אחריו אגב, יצאו האלבומים us ו-up. נסתרות הן דרכי הגבריאל.

3. ביקו

בשנת 1980 יצא השיר המצמרר biko, המספר את סיפורו של סטיבן ביקו, ממובילי המחאה נגד משטר האפרטהייד בדרום אפריקה בשנות ה-60 וה-70, שנעצר, הוכה על ידי השוטרים ומת מפצעיו בשנת 1977 בעת שהיה במעצר.

מילות השיר – שנפתח ונסגר בשירת מקהלה שהוקלטה בהלוויה – מתארות את האלימות ואת חוסר הצדק שחווה ביקו עם עוד מיליוני דרום אפריקאים, וקוראות לשינוי ולהנצחה בשורה האלמותית "You can blow out a candle but you can’t blow out a fire". השיר צונזר בדרום אפריקה מסיבות מובנות.

למעשה, שני סימני היכר המלווים את הקריירה של גבריאל נחנכו עם השיר הזה: השימוש במקצבים אפריקאיים מסורתיים בשיר פופ מערבי והביסוס של גבריאל כאומן פוליטי ואקטיביסט חברתי, הרואה במוזיקה כלי לשינוי ולהעלאת המודעות לעוולות הומניטריות המתרחשות מתחת לאפו של האדם הלבן.

4. תקלה מופלאה

האלבום שבו מופיע השיר biko (אלבום בשם "פיטר גבריאל" למקרה שתהיתם…) נפתח בקטע בשם intruder,  שיר עלום ואנונימי לחלוטין, אף על פי שבמובן מסוים הוא אחד השירים החשובים והמשפיעים בעשורים האחרונים.

גבריאל קרא לחברו פיל קולינס לתופף בשיר, ובזמן ההקלטה קרתה באולפן תקלה היסטורית: מיקרופון ה-talk back (המיקרופון מחדר הבקרה שדרכו מתקשר הטכנאי עם הנגנים) נשאר בטעות דלוק בזמן ההקלטה, והתוצאה הייתה סאונד תופים מעט מעוות, אך מיוחד. הם התלהבו והחליטו להשאיר את השיר כמו שהוא. שנה אחר כך שכר קולינס את אותו הטכנאי כדי להפיק את אותו הסאונד – הפעם בכוונה – ושחרר את סינגל הפריצה שלו, "in the air tonight", עם התופים הבלתי נשכחים שהכתיבו למעשה את הסאונד של העשור כולו.

כך יצא שסאונד התופים המנופח והדרמטי שהורגלנו לזהות כאחד מסימני ההיכר של האייטיז, ושעושה קאמבק בפופ של העשור האחרון, נולד בטעות באלבום של גבריאל.

5. הווידאו הרג את כוכב הרדיו

הרושם הראשון שלי מפיטר גבריאל כילד, לפני שידעתי עליו משהו, היה ההוא עם הקליפים המשוגעים. בתחילת שנות השמונים הווידאו-קליפ היה בחיתוליו, ולא הרבה אומנים ראו במדיום יצירת אומנות בפני עצמה, מעבר לסרטון תדמית שיווקי.

גבריאל הרים את הרף לרמה חדשה של שאפתנות, של יצירתיות ושל השקעה סיזיפית שאפשר להעריך גם עשרות שנים אחרי (חפשו את הקליפ לשיר "steam") אגב, הקליפ המפורסם ביותר שלו לשיר "sledgehammer" שבר שיא כשקטף תשעה פרסי MTV music video awards, וגם כיום זהו הווידאו המשודר ביותר ב-MTV בכל הזמנים!

6. איך ז׳אנר נולד?

בסוף אותו עשור הוציא גבריאל את אחד האלבומים החשובים בקריירה שלו. מה שהתחיל כפסקול לסרט "הפיתוי האחרון של ישו" של סקורסזה הפך פרויקט שאפתני שבו גבריאל מיזג בין עולמות ויצר תמהיל סאונד עשיר וחדשני שלא נשמע כמותו לפני כן.

כשהאלבום יצא לחנויות התקליטים הן לא ידעו באיזה אגף למקם אותו. מצד אחד, הוא פסקול ומצד שני הוא כל כך הרבה יותר מפסקול (פסקול לפי אבן שושן: אסופת שירים רנדומלית עטופה בתמונה של טום הנקס), אז הם יצרו עבורו קטגוריה חדשה שלא הייתה קיימת לפני כן, וקראו לה "מוזיקת עולם".

זו הייתה למעשה הפעם הראשונה שהמיינסטרים נחשף למוזיקה ששילבה אומנים מאפריקה, מאסיה, מאירופה ומהמזרח התיכון ושזרה את כל המסורתיות הזאת עם מעט אלקטרוניקה ומוזיקת אמביאנס בימיה הראשונים.

האלבום זכה בגראמי, היה מועמד לאוסקר ולגלובוס הזהב ומיצב את גבריאל כאומן משפיע ופורץ דרך. זה גם היה האלבום הראשון שיצא בלייבל שלו – Real world records, שבהמשך התרחב גם ל-Real world studios, קומפלקס האולפנים המרהיב בבעלותו, שמטרתו להנגיש תנאים טכנולוגיים מתקדמים (ועל הדרך מקפצת יח״צ) לאומנים מסורתיים מכל העולם.

7. המלאך גבריאל פינת Saint Peter

לאורך כל הקריירה שלו כמוזיקאי גבריאל היה ונותר פעיל חברתי בעשרות מיזמים וארגונים חברתיים.

כבר מעל 40 שנה הוא משתתף בעקביות באירועי התרמה בינלאומיים, יוזם ומקים תוכניות לשינוי חברתי במגוון תחומים, בדגש על אוכלוסיות מוחלשות.

יוזמה אחת כזו היא ארגון זכויות האדם Witness, שבשנת 1992 הציע שירותי טכנולוגיה ווידאו למדינות עניות כדי להגביר את המודעות למקרי אלימות ולחשוף הפרה של זכויות אדם.

גבריאל גם חבר פעיל בתוכנית The Elders שהשיק נלסון מנדלה בשנת 2007, והיא למעשה ארגון עצמאי של מנהיגים מכל העולם הפועלים לקדם שלום, צדק וזכויות אדם דרך עיסוק בפתרון קונפליקטים גלובליים. גבריאל תרם את קולו ואת הפרופיל הציבורי הגבוה שלו כדי לקדם את היוזמות ואת הקמפיינים של הארגון.

8. No WOMAD no cry

בנוסף להיותו מפיק ומפיץ של מוזיקת עולם דרך הלייבל והאולפנים שלו, ובנוסף להיותו חלוץ בתחום ההפצה הדיגיטלית של מוזיקה (כשותף בפיתוח של אחד משירותי ההורדה הדיגיטלית הראשונים) גבריאל ייסד ב-1982 עם שותפים את פסטיבל WOMAD, שמטרתו לתת במה ולקדם סובלנות והערכה למוזיקה ולאומנות מתרבויות שונות. הפסטיבל מתקיים מדי שנה עד היום, בהיקף הולך וגדל ומשקף את המחויבות של גבריאל לקדם תודעה גלובלית מפותחת דרך שימוש במוזיקה.

9. גרד לי ואגרד לך

בשנת 2010 הוציא גבריאל אלבום חריג בנוף העבודה שלו – "scratch my back" – אלבום המורכב מקאברים שלו לשירים של אומנים ותיקים לצד צעירים (פול סיימון, לו ריד, רדיוהד, ארקייד פייר, רג'ינה ספקטור ועוד) בגרסאות אתריות הכוללות את גבריאל הסולן מלווה אך ורק בתזמורת קלסית – בחירה אומנותית אמיצה ליוצר שרוב הקטלוג שלו נשען על אקספרימנטים אולפניים, על חידושי סאונד ועל שימוש במקצבים מסורתיים.

הרעיון היה שהאלבום ישוחרר לצד אלבום נוסף בשם "and i'll scratch yours" שבו אותם אומנים "מחזירים" לגבריאל בקאברים לשירים שלו. הפרויקט נדחה והתעכב כי חלק מהאומנים (דייויד בואי, ניל יאנג ורדיוהד) התעכבו עם מועד ההגשה או סירבו להשתתף. לבסוף הוחלט לצרף אומנים חדשים במקומם, ואלבום התשובה יצא שלוש שנים מאוחר יותר, ב-2013.

10. אפילוג

פיטר גבריאל הוא אומן ענק שפעל בתקופה לא מחמיאה לממדיו. יש לא מעט כאלה (קייט בוש, ג'ואן ארמטריידינג, לאונרד כהן המאוחר ועוד), שהייחוד שלהםן גדול בהרבה מהמורשת ומהחותם שהם הצליחו להשאיר בתודעה הקולקטיבית. כלומר, שיש להם שירים מצוינים שמשום מה לא מושמעים הרבה ברדיו ולכן לא מלווים את פסקול חיינו, לעומת שירים אחרים מאותה התקופה שסביר יותר לשמוע אותם. אם תשאלו אותי, זה בגלל הסאונד. כן, הסאונד.

משהו משונה קרה שם באייטיז, או יותר נכון בסוף הסבנטיז. מצד אחד, ההתפתחות הטכנולוגית אפשרה תנאי הקלטה מתקדמים שלא היו קודם, וכפועל יוצא הסינתיסייזרים ומכונות התופים תפסו תאוצה והגדירו מחדש איך נשמע שיר פופ/רוק, כל זאת על חשבון הסאונד החם והחי שרווח עד אז, שבו היה אפשר להרגיש את כל הלהקה מנגנת יחד בחדר, בלייב. מובן שיש אינספור שירים אלמותיים שיצאו מהאייטיז, למרות או בזכות הסאונד הייחודי של התקופה, אבל בהכללה וביחס לעשורים השכנים – הרבה מאוד מהשירים ששלטו במצעדים בזמן אמת פשוט לא עומדים במבחן הזמן, ונותרו בלתי ניתנים לעיכול לאוזן הממוצעת. הרבה יוצרים מוכשרים שגוף העבודה העיקרי שלהםן נפל במקרה בשנים האלה, נותרו יותר נישתיים מנצחיים, יותר כמו קוריוז זמני ולא כמו משהו על-זמני. זה אולי מסביר את זה שרוב קוראי הכתבה הזו אומנם מכירים את השם פיטר גבריאל, אבל יתקשו למנות חמישה שירים שלו. וזו גם אולי הסיבה שהוא לא נוטה לבקר אותנו ברדיו באוטו יותר מדי, מזל שאפשר בכל רגע להקליד את השם שלו ולצלול לכמה דקות לעולם עשיר, מגוון, אינטימי וחשוף של יוצר חד-פעמי.