חוקי העדר

האדם הוא בעל חיים חברתי. לפני מיליוני שנים הוא גילה את היתרונות הגלומים בחיי העדר ומאז ועד היום הוא מתעקש להשתייך אליו. מסתבר שהאבולוציה לוקה בהפרעה נפשית קשה, כי היתרון של הקבוצה המגוננת הפך חיסרון; העדר במקרים רבים מטשטש את שיקול הדעת של חבריו. פסיכיאטר הבית שלנו, ד"ר פינקי פיינשטיין, מסביר מהם חסרונותיו ומציע אפשרויות חלופיות הרבה יותר מוצלחות.

"העדר, בהתאם לאופיו, דורש מחבריו ליישר קו עם תפיסת עולם, הלך רוח ודעות נחרצות חד-משמעיות המאפיינות אותו", מסביר פיינשטיין. "ככזה, כל מי שעומד מולו ומביע עמדה עקרונית שונה ואף לא חוזר בו, נתפס כמתנשא או כסרבן – ועוד שלל מחמאות. הוא לא אוהב דעות עצמאיות או ביטויי מנהיגות שאינם משתפים איתו פעולה, ומתנגדיו רק מתדלקים את חבריו להסתער עליהם ולהשתיק אותם (במקרה הטוב) או לפגוע בהם (במקרה הרע)".

אם כך, הוא מסוכן?

"הוא מהווה סכנה משמעותית למי שאינו חלק ממנו, במיוחד מי שחושב ומתבטא אחרת. בעדר האדם מוותר על האינדיבידואליות שלו ולמעשה כופה על עצמו, באופן לא מודע, אחידות דעות קיצונית עם קבוצה גדולה של אנשים. להיות בעדר משמעו לאמץ דפוסי התנהגות כפי שכל הקבוצה מתנהלת וזהו כוחו; חבריו נעים ככוח גדול ואחיד בלי לערער על הכיוון, הדרך או אפילו המטרה. כמו כן התופעה מסוכנת למבנה החברתי הכללי ומהווה את אחד הגורמים העיקריים לצמצום החופש האנושי שבנוי על ריבוי דעות, שיח סובלני בעת מחלוקת והענקת הגנה למי שנמצא במיעוט לעומת אחרים".

איך אדע שאני לא שייכת לעדר?

"זה קל. כאשר קיימת דעה רווחת שהרוב חוזרים עליה כמו מנטרה – דעה שבדרך כלל מאחדת ציבור גדול דרך חרדה, בהלה או סוגים שונים של איומים קיצוניים ומוגזמים – וכאשר מה שעולה בדעתך להגיד או להגיב שונה מאוד ואף הפוך מהביטויים השגורים והנפוצים באותה עת, סביר להניח שאין לך מקום בעדר. במצב כזה יש אנשים שיצניעו את הפער מהקבוצה מחשש לדחייה או לגינוי, ויש שלא יוכלו לשתוק ולהסיט מבט הצידה, ויאמרו את אשר על ליבם. אלה האחרונים יוכלו לזהות בבירור שהם במיעוט כאשר התגובות שיקבלו יהיו קיצוניות, מוגזמות, מעליבות, מאיימות ולרוב לא ממש הגיוניות".

איזה סיכונים לוקחים אלה שנשארים מחוץ לעדר?

"עמדה של התנגדות לעדר עלולה לבודד אדם אפילו עד כדי פגיעה בהכנסותיו, במיוחד בקרב עצמאים שפרנסתם תלויה לא מעט גם בלקוחות שמגיעים מהעדר עצמו. זהו סיכון קבוע וידוע מראש אצל כל מי שחופש הדעה וההתנהגות חשובים לו יותר מכל. מצד שני, באופן מפתיע ומעניין, התנהלות ציבורית עניינית, עקבית ולא מתלהמת, שלא מתמקדת במתקפה על העדר אלא בשמירה על עמדה שונה ממנו – בלי לנסות לשכנע או להתווכח – משדרת גם כלפי חלק מהאנשים בעדר עצמו מסר מרשים של עמידות, יושרה, כוח והגינות. שמירה על אותנטיות, ללא היסחפות לדרמות מיותרות או למאבקים פרסונליים מרחיקי לכת, בסופו של דבר רק מעצימה את ערכו של האדם גם אם אינו שייך לקבוצה".

לא קל לעמוד מול קבוצה מלוכדת, אולי יותר קל להצטרף אליה?

"תלוי למי. יש אנשים שלא מסוגלים להצטרף אליה; אנשי חופש מובהקים, כאלה שהאינדיבידואליות נמצאת במקום גבוה בסולם הערכים והצרכים שלהם, יתקשו מאוד להצטרף לעדר, או שיעזבו אותו, מפני שמבחינתם זו סכנה לשלמותם הנפשית. למעשה, מי שעומד מולו עושה זאת כמעט תמיד לא מתוך בחירה אלא מפני שאין לו ברירה אחרת, גם אם המסלול קשה יותר, אך הוא מאפשר להישאר מחובר למצפון ולקול הפנימי שלו. לאחרים אכן יותר קל להצטרף לעדר, שכן חברת הרוב מגוננת עליהם ולכאורה יותר בטוחה ונוחה".

אולי במקום לעמוד מול העדר כדאי לשבת?

"נכון. כדאי לשבת. העדר מטיבו 'דוהר' ולכן מי שעומד מולו, מטאפורית, פגיע יותר. 'לשבת' מולו פירושו להימצא בעמדה יחסית נינוחה ורגועה ולא במסלול הישיר של תנועתו. מי שעומד מולו לא יכול להיאבק בו ישירות, לא יכול לשכנע, להתווכח או להסביר ולכן עליו לשבת, לנשום, להתבונן ולהגיב ממקום יחסית רגוע ושקט, בעודו מתכונן רגשית לתגובות נזעמות מחבריו. אז גם ניתן לחשב את הצעדים הנכונים – כיצד להשפיע מתוך עמדה של ביטחון ושקט אל מול קבוצה אחידה, מתלהמת ונתונה למניפולציה מתמשכת".

האם תופעת העדר היא למעשה תוצאה של מניפולציה חברתית?

"אנשים מעדיפים להשתייך לעדר בעיקר מפני שהם מפחדים לא להשתייך. מבחינתם זה המקום הבטוח בעת משבר או בתקופת שינויים גדולים, בעיקר לאנשים שבשגרה מתקשים להניע שינויים בחייהם ומקפידים על אורח חיים ללא הפתעות. מי שמייצר מניפולציה מודע לצורך העז של בני אדם בשייכות לרוב ולכן מיצר מושגים, ערכים, אמצעים ושיטות שדרכם הם מזהים את העדר שאליו כדאי להשתייך. הוא גם מגדיר את מי שלא שייך אליו, שכדאי להתרחק ולהסתייג ממנו, כל עוד רצונך ליהנות מההטבות של העדר שעיקרן מדומיינות".

האם קיימת אפשרות לסדוק את חומת העדר?

"כנראה שרק באהבה ובסבלנות. עדר בנוי על יסודות של פחד; מה שמחבר בין חבריו הוא הפחד להיות מחוצה לו. הפעלת כוח בניסיון להראות שהוא טועה ומבולבל מייצרת תגובה הפוכה. דווקא הפגנת ביטחון עצמי ושקט שיש בו אהבת אדם ואמונה, גם כאשר נמצאים במיעוט, מושכת עם הזמן אנשים במיוחד אם הם מרגישים שהקבוצה מרוקנת אותם ומנצלת אותם, בעוד שמחוץ לעדר מציעים להם אהבה והערכה ללא קשר לדעותיהם. התרופה היחידה לפחד היא אהבה, למרות שבהסתכלות ראשונית נראה שאהבה זה הדבר האחרון שמדבר על לב חבריו; אהבה זה הדבר העיקרי שחסר להם ושנמנע מהם כל עוד הם ממשיכים לדבוק בשייכות לקבוצה. כאשר הם פוגשים אהבה אותנטית ואמיצה יותר יש סיכוי שיבחרו לשנות את דרכם".

בתהליך של התנגדות לעדר אין סכנה ליצירת עדר חדש?

"לא בהכרח. עדר מאופיין באחידות דעות, בהשתקה ובפגיעה באינדיבידואליות. תהליך חשיבה שמאפשר ריבוי דעות, טיפוח אינדיבידואליות, אהבה עצמית וסביבתית, והגנה על מי שנמצא במיעוט (כל עוד הוא אינו פוגעני או אלים) מאפשר הקמת קהילה אנושית שהשייכות אליה אינה מותנית בהסכמה מלאה לנרטיב פופולרי, אלא ליושרה פנימית ולנכונות לקיים דיאלוג מתמיד עם האחר. כל עוד כללים אלה נשמרים הסיכוי להיווצרות עדר חדש פוחתים".

איך מקימים חברה מלוכדת המבוססת על חשיבה עצמאית?

"את מתארת חברה שבסיס הקיום שלה הוא אהבה ולא הישרדות. מה שאנחנו מכירים כיום אלו צורות קיום חברתיות שבסיסן פחד והישרדות, מה שגורם לאנשים לדבוק ב'עדר שלילי' ולדכא את האינדיבידואליות שלהם. הם נוטים לצמצם את עצמם, את החשיבה העצמאית, היצירתיות והמקוריות שלהם, ובמקביל משמרים דעה שלילית מקובעת כלפי מי שאינו חלק מאותו עדר שלילי.

"כאשר הבסיס והסיבה לקיומה של מסגרת חברתית הוא אהבה לא קשה לגלות את מה שהתרבות האנושית, למרות שלל כיווני ההתפתחות שלה, טרם השכילה לזהות; מודל חברתי-כלכלי שבו המערכת רואה את הערך העליון שלה בטיפוח היכולות של כל אינדיבידואל לממש ולמצות את כישוריו המיוחדים. במצב כזה אנשים שחיים באותה קהילה מעניקים את ה'יהלומים' שלהם בשמחה וברצון לחברה, שמטפחת אותם ומסייעת להם לגדול ולממש את עצמם. מודל כזה צפוי לשגשג ביתר קלות מפני שחברי הקהילה אינם צריכים לשקר לעצמם, או להעמיד פנים כדי להיות שייכים, רלוונטים ואהובים.

"אפשר לומר שבדרך כזו ניתן לייצר 'עדר חיובי', כלומר קבוצת אנשים שחפצה להתקיים בצוותא ולנוע ביחד, אך לא מתוך שיקולים של פחד אלא משיקולים של כדאיות, התפתחות והגשמה עצמית. במקום כזה האינדיבידואליות הופכת לערך עליון ולכוחה המרכזי של החברה, ולכן היא גם תשמר את עצמה, תצמצם תופעות של 'עדר שלילי' ותעודד את חבריה ליותר ויותר חשיבה עצמאית, שרק יוסיפו ויעניקו ממתנותיהם לכלל החברים.

"'העולם החדש', מבחינתי, נע בכיוון עדרים חיוביים או קהילות בריאות שיאופיינו, כאמור, בצורת חיים ובהקצאת משאבים שמעצימים את האינדיבידואל, דרכו הייחודית ותרומתו הספציפית לעצמו ולסביבתו, מה שיהפוך אותו לאדם שמח יותר, עצמאי יותר ונתון פחות ללחצים ולמניפולציות.

"זו הדרך שאנחנו בונים כבר כמה שנים בתנועת 'הבית שלנו' ואני שמח על ההזדמנות להראות אופק עתידי, שבו נוכל בהדרגה להיגמל חברתית מעדריות מזיקה ומרוקנת ולהתקדם לקהילתיות מטפחת, מבריאה ומעצימה. אתם מוזמנים בהזדמנות זו לבקר ב'שוק מטבעות אהבה' של תנועת הבית שלנו, כדי לראות מקרוב מודל חברתי שזו דרכו".