חתול טיפול

קיימים לא מעט ויכוחים בקרב ארכיאולוגים בעניין המועד והמיקום שבהם התחילה הזוגיות המפתיעה בין האדם לחתול. ממצאים של חתולים קדומים התגלו בכל רחבי העולם מסקוטלנד ועד דרום אפריקה, מספרד ועד מונגוליה. חוקרים אחדים סבורים שביות החתולים לא התרחש במקום אחד ומשם התפשט הלאה, אלא התרחש במקביל בכל מיני אזורים. מעין זיווג שפשוט חייב היה לקרות. 

החתול המבוית העתיק ביותר שהתגלה עד כה הוא חתול מקפריסין. הוא התגלה בשנת 2004 על–ידי חוקרים צרפתיים והגיל המשוער שלו הוא 9,500 שנה. אותו חתול נמצא בקבר לא רחוק מקברו של בעליו. הממצא הקדום הקרוב ביותר לחתול הקפריסאי נמצא אצלנו. לא חתול שלם, רק שן טוחנת של חתול והיא בת 9,000 שנה. לכך מתקרבת רק שן חתולית טוחנת אחרת מפקיסטן בת 4,000. 

ישנם חוקרים שהאמינו שהחיבור בינינו נעשה מטעמים תכליתיים כמו ציד עכברים. יש שסבורים שהחתול בהיותו אופורטוניסט פשוט נמשך לזבל שהצטבר בשוליים של ישובים והיווה עבורו מקור לאוכל מוכן וזמין. ויש כאלה שמייחסים את הקשר הזה לתכונה המאוד מדעית שנקראת "חמידות" – עיניים גדולות, פרצוף קצר–חוטם ומצח גבוה ומעוגל שעוררו בבני אדם את הרצון להגן ולטפח את היצורים המתוקים האלה. אבל המידע המקיף ביותר בעניין ביות חתולים הגיע אלינו מהתקופה החביבה עלי במיוחד, תקופת מצריים העתיקה. אלה היו ימים יפים עבור חתולים, שם מעמדם היה רם ונישא, הם הועלו לדרגה של אלים. 

האלה המצרית בַּסטֶט התגלמה בדמותה של חתולה. היא הייתה הבת של האל רַע, אל השמש המוכר לנו מ–"העין של רע" ותפקידה היה להגן על המרחב הביתי, על סודות נשיים וגם על פוריות ולידה. כמו כן היו לה גם תפקידים בעולם הבא כמו הדרכת המתים וסיוע במעברם בין העולמות. יש המקשרים אותה למַפְדֶת אלת הצדק והישות האלוהית החתולית הראשונה בתולדות מצרים. הפולחן של האלה בַּסטֶט החל ככל הנראה לפני 2900 שנה והחלק הקצת פחות מגניב של העניין היה הקרבות קורבנות חתוליים לאלה. בעיר בּוּבַּסְטיס שבמצרים נמצאו המוני חתולים חנוטים וקבורים שהיוו לרוע מזלם חלק מהפולחן הזה. אגב, החוקרים גילו שהמצרים הקדמונים היו מאוד רכושניים בעניין החתולים שלהם וממש אסרו באופן רשמי על יצוא חתולים. 

מעבר להיסטוריה המפוארת של היחסים שלנו עם חתולים, יש לחיים לצד חתולים גם יתרונות בריאותיים. ההערכות היום מדברות על קיומם של 600 מיליון חתולי בית בעולם. בשל הפופולריות הרבה שלהם, בין היתר החלו לחקור גם את האופנים השונים שבהם הם משפיעים על הבריאות שלנו. באוניברסיטת מינסוטה נערך מחקר שבו התגלה כי הסיכון למות ממחלת לב היה גבוה יותר ב–30% עד–40% אצל אנשים שלא גידלו חתולים. מחקרים אחרים שלהם גילו שבעלי חתולים הפחיתו את הסיכוי לחלות בשבץ ב–30%. זאת ככל הנראה בגלל ההשפעה המרגיעה של החתולים. מחקרים שנעשו באוניברסיטת באפלו שבניו יורק גילו שליטוף חתול תורם להפחתת לחץ הדם. מעבר לכך, מחקרים רבים הדגימו שוב ושוב שמערכת היחסים בין חתולים לבני אדם מפחיתה תסמינים של דיכאון וחרדה ואף מסייעת למבוגרים וקשישים לשמור על ראש צלול. הדאגה לחתול מאפשרת להם לחוש יעילים ופעלתניים ומעניקה להם מרץ מחודש. 

גם אצלנו בישראל יש המוני חתולאיות וחתולאים, ועכשיו קם פרויקט חדש שעתיד לחבר בין אנשים מבוגרים לחתולים – גורים ובוגרים. הפרויקט הוא שיתוף פעולה מקצועי שנרקם בין "תנו לחיות לחיות", הארגון הפילנטרופי "מנמון" וכן כמה אנשי מקצוע מובילים בארץ בתחום הטיפול במבוגרים הנעזר בבעלי חיים. במסגרת שיתוף הפעולה יצאה לדרך תוכנית חדשנית להקמת חממה לשיקום וטיפול בגורי חתולים וחתולים. החממה תפעל בתוך בית לדיור מוגן. ארגון "מנמון" הינו ארגון פרטי בבעלות משפחה ישראלית נדבנית והוא עוסק בקידום יחסי אדם – חיה בישראל ופעילות למען רווחתם וזכויותיהם של בעלי החיים. רעיון החממה הוא ליצור חיבור משמעותי בין תושבי הדיור המוגן לחתולים המטופלים ולקהילה. העקרון מקסים ופשוט: ישנם הרבה חתלתולים נטושים שזקוקים לטיפול, טיפוח, והכנה לקראת מציאת בתי קבע. הטיפול בחתולים מתאים מאוד לאזרחים ותיקים שכן הוא יכול להיעשות גם בישיבה וללא מאמץ גופני. החתולים מתמסרים למי שמטפלים בהם ויוצרים איתם קשרים משמעותיים. הם מחזירים את הדיירים הוותיקים אל תפקוד הורי מגונן ובכך תורמים לשיפור דימויים העצמי, להפחתת בדידות ולמציאת עיסוק משמעותי, נחוץ, מספק ומיטיב. 

את החממה מתכננים לבנות באופן ייעודי לתפקודה, לנוחות הדיירים המתנדבים ובאופן שלא יפריע להתנהלות הרגילה של הבית. החתולים ישהו בתוך החממה וייצאו ממנה כשיהיו בשלים וכשירים לאימוץ. המיזם ילווה בצמידות באנשי מקצוע שידריכו את הדיירות והדיירים בתהליכי הטיפול והשיקום של החתולים. ומה יקרה לאחר שתהליך השיקום מסתיים? אזרחים ומשפחות מהקהילה יוזמנו ויגיעו למרכז אימוץ שיוקם בסמוך לחממה להיפגש עם הדיירים המטפלים ולאמץ מהם את החתולים שבהם טיפלו. 

בישראל יש היום כמיליון חתולי רחוב. על פי נתונים של אגף רווחת בעלי החיים במשרד החקלאות, אחוזי התמותה של חתולים ברחוב הם גבוהים ביותר. בין 75% ל–90% לא שורדים יותר משנה. אלה שכן שורדים חיים בממוצע כ–5 שנים לעומת חתולי הבית שחיים בממוצע בין 10 ל–15 שנים. חתולי הרחוב חשופים לסכנות שונות ומשונות – פגיעות רכב, התעללויות, הרעלות, תקיפות של כלבים ועוד. יש לקוות שפרויקטים כמו הפרויקט החדש של "תנו לחיות לחיות" ו–מנמון" יתרמו לידידינו המשופמים שעמם אנו חיים כבר אלפי שנים, לא פחות מאשר לאזרחים הוותיקים שייהנו משיקומם ומחברתם.