כוכב בוער

בתחילת דצמבר, קניה ווסט התארח בפודקאסט של אלכס ג'ונס וניק פיונטס. פניו היו מכוסים לחלוטין במסכת בד שחורה והוא היה לבוש במעיל עור של אופנוענים. הוא דיבר על כוחות רעים ששולטים בעולם, על גזענות, על אלוהים ועל ישו. מחבר רעיונות שכולנו מכירים, רק שבסדר מעט מוזר. הוא הזמין את כל האנשים המפורסמים של העולם לבוא לפגוש אותו ולקבל ברכה ממנו כי הוא הבן של אלוהים. בשלב מסוים הוא אמר שהוא מוצא דברים טובים גם בהיטלר ושישו מצא טוב בכל אחד. הוא הריץ כמה דחקות על ראש הממשלה שלנו ביבי נתניהו ואמר שיהודים שולטים בעולם (בקטע רע).

זאת לאחר שבחודש אוקטובר אמר לתקשורת שהוא מזדהה כיהודי. מאוחר יותר בדצמבר הוא התראיין בפודקאסט אחר ששודר ברשת החברתית "קלאבהאוס". בראיון הזה שהעניק למנהל המוסיקלי קאש ג'ונס, הוא המשיך באותו קו מחשבה תמוה וטען כי סינים משתמשים ביהודים כדי לשלוט בשחורים. הראיון הופסק באמצע. יש לציין שזה היה ראיון סגור למשתמשי הרשת החברתית, וכדי לשמוע אותו כל משתמש היה צריך לשלם 20 דולר. אפשר רק לתאר ש"קלאבהאוס" עשו קופה יפה מהקטע. וכך הוא המשיך לראיון נוסף באתר רכילות אמריקאי שבו טען שהוא אוטיסט ועסוק רק באהבה ושסין שולטת בעולם ושבקרוב תהיה מלחמה מול סין ושטוב יהיה להביא את ישו לסין כי השטן משתמש בסינים. 

אמירות מהסוג הזה הן לא דבר חדש כשמדובר בקניה ווסט. כבר שנים רבות שאנחנו עדים לגלים ולגלישות הנפשיות שלו. לדוגמה בשנת 2020 הוא הכריז שהוא רץ לנשיאות ארה"ב, אך חזר בו לאחר שנאם נאום שובר לב ומבולבל בו פרץ בבכי, סיפר על כך שאביו רצה שאימו תפיל אותו ושהוא עצמו רצה שהאישה שלו תפיל את בתם לפני שנולדה.

חודש דצמבר 22 היה לחודש שבו התקשורת חגגה את אמירותיו של ווסט ללא הרף, והוא ספג אינספור חבטות. הוא הוצג בכותרות תחת שם תואר חדש: "הראפר האנטישמי". אילון מאסק חסם את חשבון הטוויטר שלו בטענה שהוא הפר את החוק של הרשת שנוגד אלימות, וגם חשבון האינסטגרם שלו נחסם. זו לא הפעם הראשונה שחשבונותיו נחסמו בטענה זו. בנוסף, כמה חברות שעמן ניהל קשרים עסקיים ניתקו איתו קשר ביניהן אדידס, גאפ ובלנסיאגה. הוא טען שביום אחד איבד 2 מיליארד דולר בעקבות פירוק השותפויות עם חברות הענק הללו. ואם זה לא מספיק, מס ההכנסה האמריקני הקפיא את חשבונותיו משום שהתברר כי ווסט חייב מיסים למדינה בגובה של 50 מיליון דולר.

חבטה נוספת לשמו נחתה כשהתפרסם הדו"ח השנתי של מרכז ויזנטל שעוקב אחרי תנודות אנטישמיות בעולם, ומיקם את ווסט בראש מחוללי האנטישמיות השנה. אפל מיוזיק החליטה להסיר את הפלייליסטים המובילים שלו משירות הסטרימינג שלהם ומנכ"ל ספוטיפיי דניאל אק הבהיר שאמירותיו של ווסט נוראיות בעיניו, אך בינתיים לא מחק את שיריו משרת המוסיקה. שיריו נותרו בסופוטיפיי עם מיליארדי השמעות שלהם, ועל כך גם אני יכולה להעיד. ועכשיו, זה אולי המקום לשתף שקניה ווסט הוא ללא ספק אחד המוזיקאים האהובים עליי. זאת גם הסיבה שמופע האימים שמתחולל סביבו מאוד מכאיב לצפייה עבורי. אבל זו לא הסיבה היחידה. 

ווסט נולד בשנת 1977 באטלנטה. שמו המלא הוא קניֶה עומרי ווסט, אך לאחרונה הוא שינה את שמו באופן רשמי ל–יֶה. עם הגירושים של הוריו הוא עבר להתגורר עם אימו, ד"ר דונדה ווסט בשיקגו. השניים היו מאוד קרובים וניתן לומר שהיא היתה הדמות המרכזית וגורם מייצב ומקרקע בחייו. אביו, ריי ווסט, היה חבר בתנועת הפנתרים השחורים ועיתונאי. לפני שפנה ווסט לקריירה מוזיקלית, ניסה את מזלו באקדמיה אך פרש. הפרישה מהאקדמיה היתה צומת גורלי בחייו ולאלבומו הראשון קרא: The College Dropout.

 הוא חלם להיות ראפר הרבה לפני שמישהו נתן לו הזדמנות. את שמו עשה בהתחלה כמפיק עבור ראפרים אחרים. ווסט היה מאוד מוצלח בהפקה אך לא רצה לוותר על החלום לשיר בעצמו. הוא ניסה במשך תקופה ארוכה להשיג חוזה בחברת תקליטים עד שבסוף פילס בעקשנות את דרכו לחברת "רוק–אפלה רקורדס" של ג'יי זי, דמון דאש וכרים בורק. הם החתימו אותו אך לא ראו בו כוכב גדול. בעיקר הם רצו שימשיך להפיק שירים עבור ראפרים אחרים שהיו חתומים בחברה שלהם, וגם ניצלו ומרחו אותו במשך תקופה ארוכה. את אלבומו הראשון הוא היה צריך לממן בעצמו כי לא הסכימו לשחרר לו תקציב להקלטת האלבום, אך הוא לא ויתר. 

נדמה שעוד כשהיה אלמוני, הוא היה המעריץ הכי גדול של עצמו והאמין בכל ליבו שהוא הולך להיות גדול. ובאמת כשצופים בסרטוני וידיאו שלו מתחילת הדרך ניתן לזהות את ניצוץ הגאונות שבער בו מההתחלה (ולהרגשתי גם את הפגיעות והרגישות שהפכו אותו לאחד המוזיקאים הגדולים שפגשנו בעת הזאת). אלבומו הראשון זיכה אותו בפרסי גראמי רבים, הקריירה המריאה , ודי מהר, כמעט כמו מידאס מהמיתולוגיה היוונית, כל מה שווסט נגע בו הפך לזהב. לאורך השנים הוא הוציא עשרות אלבומים, חלקם אלבומי סולו וחלקם אלבומים משותפים עם אמנים מצליחים אחרים. הוא זכה באינספור פרסים חשובים על שיריו וגם פנה לעסקים. בין היתר הקים מותג יוקרתי לנעלי סניקרס וחברת אופנה וגם הפך למשקיע נדל"ן מוצלח. בשנת 2020 הוא נכנס למועדון המיליארדרים הנחשב של מגזין "פורבס" שהעריכו את הונו בקצת יותר ממיליארד דולר. הוא טען שזה הרבה יותר.

בשנת 2011 החל הקשר המתוקשר שלו עם האמזונה ואחת הנשים המפורסמות ביותר בעולם, קים קרדשיאן. הם נפגשו כבר בשנת 2003 אך היא לא היתה פנויה אז. ווסט חיזר אחריה במשך שנים בנחישות שאופיינית לו עד שהיא נענתה לו. ב–2013 נולדה בתם הבכורה. שנה מאוחר יותר הם נישאו והפכו לאחד הזוגות המפורסמים ביותר בעולם. בהמשך נולדו לזוג עוד שלושה ילדים. בשנת 2016 קרדשיאן נשדדה באיומי אקדח בפריז. סמוך לאירוע זה חלה תפנית במצבו הנפשי של ווסט והוא איבד שליטה לגמרי. הוא אושפז בכפיה בבית חולים פסיכיאטרי ואובחן על–ידי רופאיו כמתמודד עם הפרעה דו–קוטבית. במובנים רבים זו הייתה יריית הפתיחה של תקופה ארוכה וסוערת עבור ווסט, והיא נמשכת למעשה עד היום. נדמה שלאורך השנים קרדשיאן עשתה ככל יכולתה כדי לספק תמיכה והגנה עבור האיש שלה, אך הוא מצידו לא ממש היה נכון או מסוגל לקבל את העזרה. מעת לעת הוא תקף גם אותה ואת משפחתה ברשתות החברתיות. בשנת 2021 דווח שהזוג מתגרש. בשנה האחרונה קרדשיאן החלה לצאת עם הקומיקאי האמריקני המפורסם פיט דיווידסון. קשר זה עורר את חמתו של ווסט והוא החל לאיים על דיווידסון בדרכים שונות ויצירתיות. הגירושים של ווסט וקרדשיאן נכנסו לתוקף בתחילת דצמבר, ממש סמוך לעת בה עלה ווסט על גל השיבוש האחרון והקיצוני שלו. 

ווסט דיבר בפתיחות עם התקשורת על בעיותיו הנפשיות ולתקופות נדמה היה שהוא מזדהה עם האבחנה שניתנה לו על–ידי רופאיו. בתחילת הדרך הוא נטל תרופות מייצבות אך בהמשך טען שהן פגעו ביצירתיות שלו. באחד מתיעודי הווידאו שלו מהתקופה שהיה מיוצב תרופתית ווסט באמת היה נראה איטי ומעומעם. הוא סיפר שהעלה 16 ק"ג כתוצאה מתופעות הלוואי של התרופות והחליט שהוא לא מעוניין עוד בטיפול התרופתי. גם על כך דיבר מעת לעת בתקשורת. מערכת היחסים המורכבת שלו עם התקשורת היא נושא מרכזי במאוד בחייו. במובנים רבים האופי האקסצנטרי שלו גרם לו להיות אחת הדמויות שהתקשורת מאוד אוהבת לסקר, לטוב ולרע.

כשהוא רצה לקדם את המוזיקה ואת עסקיו, העניין הרב בו בהחלט היה מועיל עבורו והוא השתמש בתקשורת בשמחה. אבל בשנים האחרונות נדמה שהזוגיות עם התקשורת הפכה לזוגיות רעילה. אנשים רבים שעברו משברים או שחוו משבר של אדם קרוב מהסוג שעובר ווסט בשנים האחרונות, יודעים שכל גלישה כזו מהמציאות הרגילה יוצרת טבעת של אדמה חרוכה סביב האדם שחווה את המשבר וסביב יקיריו. כשאדם פרטי חווה גלים כאלה, הטירוף הזה מוכל בין ארבע הדלתות של ביתו. אבל המקרה של ווסט יוצא דופן כי כאמור מדובר באחד האנשים הכי מפורסמים בעולם. 

אנשים רבים מזועזעים ממנו או כועסים עליו והם אינם מבינים מה המשמעות של להיות במצב התודעה שווסט נתון בו. מסיבה זאת נאמר עליו בלי סוף שהוא אגו–מניאק ושהוא מאוהב בעצמו בצורה חולנית. בהזדמנות אחת, ברק אובמה אמר עליו שהוא "חמור", לאחר שווסט הפריע לזמרת טיילור סוויפט בנאום הזכייה שלה בטקס פרסי המוזיקה של M.T.V. כשמתבוננים בצילומי הווידיאו מהטקס ההוא, רואים שווסט פשוט לא הצליח לשלוט בדחפיו וכך התפרץ לבמה וטען שביונסה היתה צריכה לזכות במקום סוויפט. חוסר שליטה כבר אמרנו. 

העיסוק במצבו של ווסט הופך לאף יותר מבלבל כשמתייחסים לענין מחשבות הגדלות שלו. אדם מן הישוב שיכריז על עצמו שהוא גדול מאוד ומרומם מהעם אולי ימצא את עצמו כך או אחרת באשפוז פסיכיאטרי. אך המקרה של ווסט הוא כה יוצא דופן, כי במובנים רבים הוא באמת אדם שעשה דברים מאוד גדולים ותשומת הלב ואור הזרקורים שהוא נתון בו, הם באמת עצומים. במובן זה יש פה מקרה של אדם שבוחן המציאות שלו משובש אך השיבוש מתודלק ללא הרף על–ידי התקשורת וגם מתעתע לאור גדולתו האובייקטיבית בתחומים מסוימים. נראה כאילו נוצרה סביב ווסט איזו לולאה שאין דרך ברורה להפסיקה.

מעניין מה היה קורה אילו התקשורת היתה מפגינה קצת יותר רגישות ועדינות כלפיו וכלפי מה שיוצא מפיו. אם מקבלי ההחלטות הבכירים בכלי התקשורת מבינים שניצב מולם אדם שלא ממש שולט במעשיו, מביאים חמלה, וחדלים מהסיקורים השליליים עליו בכל הזדמנות אפשרית. אך אז אלה לא היו כלי תקשורת… אלה לא יכולים לעמוד בפני הפיתוי והרווח הכלכלי העצום שהסיקורים התכופים האלה משלשלים לכיסם.

השיבוש הנפשי של ווסט הוא מעין מטרה שאנשים מתענגים לירות עליה חצים. קצת כמו הילד הרע של הכיתה שכל הזמן מתפרע ומפריע למהלך הסדיר של השיעורים. אם נשווה את הסיקור עליו לזה שנעשה על כוכבת אחרת שמצאה את עצמה במשבר נפשי לאור הזרקורים, נבין עוד משהו על הדמויות שאנו אוהבים לשנוא. לפני כשנה שוחררה הזמרת המפורסמת בריטני ספירס מהאפוטרופסות של אביה שנמשכה שנים רבות. בשנת 2008 עברה ספירס התמוטטות נפשית מסוקרת, שבעקבותיה אביה הפך לאחראי על הכספים שלה ועל כל פרט אחר בחייה.

זה סיפור מורכב שיש המון מה לכתוב עליו והוא עומד בפני עצמו, אך חלק גדול מהסיבה שספירס הצליחה להשתחרר מהשליטה חסרת הפשרות של אביה, היתה התמיכה הציבורית הנרחבת שזכתה לה מכל עבר ותנועת FreeBritney#. אלא שספירס היתה "משוגעת מנומסת". הקריאות שלה לעזרה נעשו דרך כל מיני סרטונים משונים וחידתיים ששידרה למעריציה דרך עמוד האינסטגרם שלה. היא בעיקר היתה חבוטה ואומללה. בטח לא קראה תיגר על אף אחד ולא הרגיזה בעלי כוח ושררה. מבלי להיכנס יותר מדי לעניינים מגדריים, היא הפנימה את צערה והיתה מעין בובה עצובה שייצרה במשך תקופה ארוכה עוד ועוד כסף עבור ערימת החלאות שהקיפה אותה. 

לעומתה, הסגנון של ווסט הוא פחות אסתטי ומכמיר לב ממבט ראשון. הוא מעליב, הוא לא פוליטקלי קורקט, הוא לא מנומס, לא צנוע, לא מפנים את כאבו אלא יורה אותו לכל עבר. אין לו קווים אדומים ואין לו אלוהים. הוא שופר של התרבות המוטרפת שלנו, על תקן הסמן שבקצה. אבל חשוב לציין שבין כל הרעיונות היותר קונספירטיביים ופרנואידים שלו, הוא מביא גם נושאים שבאמת נוגעים בפצעים קולקטיביים של רבים כמו: גזענות, אלימות בקרב צעירים שחורים, שכול, צנזורה ותקרות זכוכית. הוא כועס ומשפריץ את כעסיו לכל עבר וזה לא מראה מלבב. הוא איש חזק מאוד, מוכשר מאוד ועדיין, למרות שאיבד חלק גדול מהונו, עשיר מאוד, ולכן לא כל כך קל להשתיק אותו.

בהזדמנות מסוימת קרדשיאן כתבה על כך ברשתות החברתיות: "כפי שרבים מכם יודעים, לקניה יש הפרעה דו–קוטבית. כל אחד שמתמודד עם המחלה, או אחד מקרוביו, יודע עד כמה המצב הזה מסובך וכואב להבנה. מעולם לא דיברתי על האופן שבו זה משפיע עלינו בבית מכיוון שאני מאוד מגוננת על ילדינו ועל זכותו של קניה לפרטיות בכל מה שנוגע לבריאותו. אבל כעת אני מרגישה צורך להגיב על כך בגלל הדעות הקדומות והמוטעות שיש לגבי מחלות נפש. אלה שבקיאים בענין יודעים שאלא אם מדובר בקטין, המשפחה היא לגמרי חסרת אונים. אותו אדם צריך לרצות בעצמו לקבל עזרה. אני יכולה רק להתפלל ולקוות שווסט ימצא את העזרה והריפוי שנדמה שהוא כה זקוק להם וימשיך לעשות את המוזיקה הכי מגניבה בעולם".