כשבנקים נופלים

SVB היה הבנק ה-16 בגודלו בארצות הברית. הוא ניהל נכסים בשווי של יותר מ-200 מיליארד דולר עבור לקוחות עסקיים בגודל קטן ובינוני מסקטור ההיי טק. הבנק נהנה מאד מהפריחה בהיי טק של שנת 2021, כשכמויות אדירות של כסף הודפסו בריבית אפס וחברות סטארט-אפ רבות קיבלו מימון בקלות, אפילו עבור מצגת בלבד. לכולם היה ברור שמדובר בבועה וכי השווי שניתן לאותן חברות היה מנופח בהרבה משוויין האמיתי. הבנק ששירת רבים מהסטארטאפים וקרנות הון הסיכון היה SVB, והוא פיתח מוצרים פיננסיים המותאמים לחברות הזנק.

ואז הגיעה שנת 2022, השנה הגרועה ביותר בשווקי ההון מזה עשורים. האינפלציה יצאה מכלל שליטה והבנק המרכזי הפדרלי (פד) החל להעלות את הריבית בקצב מסחרר. המשמעות היתה שסטארטאפים רבים התקשו לגייס הון, הם החלו בפיטורי עובדים, וקווי האשראי שלהם הפכו ליקרים ואזלו. הסטארטאפים החלו למשוך בזה אחר זה את הכספים מהבנק. בשלב מסוים, הבנק נאלץ לממש חלק מהנכסים שלו, וכאן החלה הקריסה. הדבר המדהים הוא שהבנק בכלל לא החזיק ב"נכסים מסוכנים" – הוא החזיק באגרות חוב ממשלתיות, כאלה שאמורות להיות בטוחות לחלוטין. זה לא עזר לו והוא בכל זאת קרס.

כשאנחנו מפקידים את הכסף שלנו בבנק, הוא רשאי להשתמש בו כדי למנף את עצמו, כלומר להשקיע אותו וליהנות מתשואות וריביות עליו. לדוגמה, נניח שהפקדנו 1,000 דולר בבנק. עד משבר הקורונה הבנק היה רשאי להלוות או להשקיע פי 10 ממנו, כלומר 10,000 דולר. החל ממשבר הקורונה, הבנק הפדרלי אפילו הסיר את המגבלה הזו, כלומר כמות הכסף שהבנק יכול היה להלוות נהייתה לבלתי מוגבלת. הבנק נדרש להחזיק גם במזומן ונכסים נזילים כדי שיוכל לספק את הכסף ללקוחות המבקשים למשוך אותם או להעביר אותם. והכל בסדר כל עוד הכל בסדר… מה זה אומר? שהמערכת הבנקאית בנויה כולה על הונאת פירמידה (או פונזי); אם כל הלקוחות של הבנק, כל בנק באשר הוא, יבקשו למשוך את הכסף שלהם בבת אחת, יתברר שהכסף לא נמצא בידי הבנק והוא לא יוכל לבצע את הפעולה. כלומר, הכסף שהפקדנו בבנק נמצא שם והוא לרשותנו, חוץ מבאירוע חירום שמכונה "ריצה אל הבנק" (Bank Run) שבו לקוחות מתחרים זה בזה מי מושך את הכסף יותר מהר, ולבנק פשוט אין את הכסף. בשלב מסוים, הוא קורס והלקוחות שלא הצליחו לחלץ את כספם מפסידים אותו – לפחות באופן תיאורטי.

זה מה שקרה ל-SVB. כספי הלקוחות הושקעו באגרות חוב ממשלתיות ומוצרים צמודי משכנתאות. שנת 2022 היתה קטסטרופלית לאגרות חוב ממשלתיות. בעקבות העלאות הריבית התכופות, הערך של אגרות החוב הללו ירד ביותר מ-40% וכל מי שהחזיק בהן ספג ירידה קשה על הנייר. באופן עקרוני ירידה על הנייר לא אמורה להטריד את בנק SVB, שכן אגרות חוב ממשלתיות הן מוצר בטוח לחלוטין, ואם מחכים עד סוף התקופה הכסף והריבית מובטחים. אבל אם לבנק נוצרת בעיית נזילות עקב משיכה גבוהה מדי של פיקדונות, הירידה הזאת יכולה להקריס את אותו, וזה בדיוק מה שקרה.

בשנת 2022 עקב הקשיים אליהם נקלעו הלקוחות מסקטור ההיי טק, משיכות הכסף גברו על הסכום הנזיל שעמד לרשות הבנק והוא נאלץ לממש אגרות חוב בסך 40 מיליארד דולר תמורת הפסד בפועל של 1.8 מיליארד דולר. בנקודת הזמן הזו, החברה הודיעה שהיא יוצאת לגיוס של 2.14 מיליארד דולר כדי לפצות על ההפסד, ובום. הכל התמוטט.

בעידן הדיגיטל "ריצה אל הבנק" מתרחשת בזמן שיא ובלחיצת כפתור. פיטר ת'יל, משקיע ידוע בסיליקון ואלי, הודיע לכל חברות הפורטפוליו שלו למשוך מיידית את כל הכסף מ-SVB ולהעבירם לבנקים אחרים, זאת עקב הסיכון שאליו נקלע הבנק. ההיסטריה התפשטה כאש בשדה קוצים (כולל בישראל, שקיבלה התראה מוקדמת, וכך רבות מחברות הסטארטאפ בישראל הצליחו לחלץ את כספן מבעוד מועד). כאמור, אף בנק לא מסוגל להתמודד עם אירוע "ריצה אל הבנק". ביקורות נשמעו על תעשיית ההון-סיכון שבמקום לחזק את חברות הפורטפוליו שלהם בקווי אשראי זמניים עד שוך הסערה, הם עשו בדיוק את ההפך – הציתו את השמועה וגרמו לקריסת הבנק כשהם מכניסים את כל תעשיית ההיי טק לסכנה. הבנק נפל, ואז נכנס הרגולטור לעניין.

ההשלכות של קריסת בנק כמו SVB הן קטסטרופליות. לבנק יש לקוחות עסקיים שלא יוכלו לשלם משכורות וגם לא חובות לספקים. הם לא יוכלו לקחת קווי אשראי חדשים, ומעגל הקריסה הוא גדול יותר מאשר הנזק ללקוחות עצמם. אנחנו מדברים על חברות ענק כמו Roku, Shopify, Coinbase. בארצות הברית יש ביטוח על פיקדונות בבנק (דבר שאין בישראל). חברת הביטוח הפדרלית (FDIC) מבטחת עד סכום של 250 אלף דולר לחשבון. לבנק כמו SVB מדובר בטיפה בים ורק 3% מהכסף מבוטח, הרי מדובר בחברות סטארטאפ שלהן מיליוני דולרים בכל חשבון. באירוע כזה, FDIC (חברת הביטוח של הבנקים) לוקחת שליטה על הבנק הקורס, מתחילה בתהליך מכירת כל הנכסים, ומחזירה ללקוחות הבנק את כספם. לאור הניסיון של SVB כנראה שלאורך זמן הלקוחות היו מקבלים כ-80% מכספם חזרה, אם היו מצליחים לשרוד את התקופה. לעומת זאת עבור נושי ומשקיעי הבנק הכסף הלך. בחודש שעבר עלה ג'ים קריימר, מנחה התוכנית הפופולרית ב-CNBC, והמליץ לצופיו להשקיע במניות הבנק SVB. ברחבי הרשת מלגלגים עליו מאז ללא הרף על המלצותיו הרשלניות (הוא גם המליץ להשקיע בקרן הקריפטו FTX לפני שזו קרסה).

ל-FDIC יש בחשבון כ-120 מיליארד דולר. הם לא מסוגלים לפצות את מאות מיליוני הלקוחות בארצות הברית באירוע של קריסת כל המערכת. מספיק שבנק ענק אחד יקרוס ו-FDIC לא תוכל יותר לעמוד בהחזרי הביטוח. לפני כמה חודשים הודלפה ישיבה של ה-FDIC שבה נראים חבריה מודעים לחלוטין לבעיה הגדולה שבה נמצאת המערכת הכלכלית, ומתכוננים לתרחיש שבו המערכת קורסת. הם דיברו שם במפורש על כך שיש להסתיר מהציבור את המצב כדי לא לחולל פאניקה, ושבמקרה שכזה יש קודם כל להודיע לבעלי ההון הגדולים כדי שהם יוכלו לחלץ את כספם ראשונים לפני הקריסה. את סגירת הבנק יש לבצע ביום שישי, מכיוון שבסוף השבוע הבנקים סגורים והפאניקה עשויה לשכוך מעט עד יום שני, שבו פעולות יכולות להינקט. עד כדי כך ציניים ומתוכננים האנשים האלה שם למעלה.

הבעיה הגדולה היא לא בנק אחד ספציפי שקורס, אלא המערכת הבנקאית הכוללת. זה מכניס את כל המערכת לסכנה משלושה טעמים; ראשית, מה שקרה ל-SVB יכול לקרות גם לבנקים אחרים, הרי תרחיש "ריצה אל הבנק" עלול למוטט כל בנק, וכל הכלכלה סובלת מקצב העלאות הריבית והאינפלציה המאמירה. קריסה של בנקים אחרים היא רק עניין של זמן. שנית, הבנקים תלויים זה בזה, משקיעים זה בזה ומעניקים הלוואות זה לזה. קריסה של בנק כל כך משמעותי גורמת לנזקים בבנקים אחרים ולתגובת שרשרת. ושלישית, כל אזרחי העולם צופים בבהלה במה שקורה ל-SVB ונמצאים בחרדה. הם למדים כי כל חדשה רעה מבנק כלשהו עלולה להזניק את כל לקוחות הבנק לבצע "ריצה אל הבנק".

ג'נט ילן, שרת האוצר האמריקנית, הודיעה בתחילה שהיא לא מתכוונת לבצע Bail Out לבנקים – הזרמת כספים ממשלתיים או של הבנק המרכזי כדי לחלץ את הבנק הקורס. פעולה שכזאת, כפי שננקטה במהלך קריסת הבנקים ב-2008, נחשבת כמובן בארה"ב לאקט אגרסיבי ומאוד לא קפיטליסטי. המחיר הוא אדיר, שכן הפעולה דורשת הזרמת כספים נוספים לשוק שסובל מלחצים אינפלציוניים גם כך. כל הדפסת כסף מוסיפה לאינפלציה. בנוסף, אם הממשלה מחלצת את הבנקים מפשלות סביר להניח שהבנקים לא ילמדו דבר והם יחזרו על הטעויות. אבל ביידן חשב אחרת. הוא ביצע סיבוב פרסה והודיע שכל מי שהחזיק בפיקדון בבנק SVB וגם בבנק סיגנצ'ר שקרס יקבל את כספו חזרה. לעומת זאת הנושים ובעלי המניות איבדו את כספם – הם ביצעו השקעה שלא השתלמה וזאת בעיה שלהם. כל המנהלים של אותם בנקים שקרסו מפוטרים לאלתר. בכך איפשר ביידן לבנק HSBC להשתלט על בנק SVB בתמורה לדולר אחד. מטרתו היתה להרגיע את כל השוק. הוא הצהיר כי כל החשבונות של כלל האזרחים ישופו במידה ובנק נוסף יקרוס.

אז יש לנו הפי אנד? הכסף של כולנו בכל זאת בטוח ואפשר להירגע? ממש לא. אם בנק בסדר גודל של JP Morgan או Bank of America יקרוס הרי שיהיה קשה עד בלתי אפשרי לממשלה או לפד (הבנק הפדרלי) או לחברת הביטוח לכסות את נפח הפיקדונות ששווה טריליוני דולרים. ילן כבר הצהירה שאם בנק קטן יקרוס, לגמרי לא בטוח שתיחלץ אותו – הרי לא כל הבנקים משרתים לקוחות מועדפים כמו משקיעים שמנים מסיליקון ואלי. בנקים רגילים בכלל לא בטוח שייהנו מחילוץ. בנק First Republic שהיה הבא בתור שנפל, קיבל קו אשראי בסך 30 מיליארד דולר מכל הבנקים הגדולים בארצות הברית.

הנה, לדוגמה, בנק קרדיט סוויס השוויצרי שהוא כבר סיפור אחר לחלוטין. מדובר בבנק שוויצרי ענק, המנהל נכסים בעלי שווי של יותר מטריליון דולר (!) שבעשור האחרון נקלע לשערוריה אחר שערוריה, וניהולו הכושל היה ידוע לכל. שער המניה של הבנק קרס, אבל זהו סוג של בנק שהוא Too big to fail ולכן ממשלת שוויץ ביקשה לחלצו באמצעות הלוואה בגובה 54 מיליארד דולר. קרדיט סוויס הוא בנק גדול בהרבה מ-SVB, ובעלי המניות המרכזיים בו הם הסעודים שכבר הודיעו שהם לא מתכוונים להציל את הבנק. בסופו של דבר גם ההלוואה של ממשלת שוויץ לא היתה מספקת, והתנהל משא ומתן עם הבנק הגדול בשוויץ UBS שהסכים בסופו של דבר לרכוש את קרדיט סוויס בתמורה לשני מיליארד דולר בלבד.

נראה שה-Bail Out (פרוייקט חילוץ הבנקים) של הממשלות הוא ניסיון נואש לעצור את המפולת. כלל לא בטוח שזה יעבוד – בינתיים הערכות המומחים נשארו שאנו צפויים לראות עוד ועוד קריסות. לכן, במהלך העשור האחרון התגבשה בקרב הבנקים אסטרטגיה חדשה – Bail In, שאף נוסתה במדינות שקרסו כמו קפריסין ויוון. על פי הגישה הזו, בתרחיש של קריסת בנק כלשהו, במקום שהמדינה היא תעניק את הכסף לחילוץ הבנק, פיקדונות הלקוחות יהוו את המקור הראשון לחילוץ (כן, מה ששמעתם). המשמעות היא שאם בנק קורס הלקוחות של הבנק יפסידו את כספם. בקפריסין קרסו בנקים והלקוחות הגישו תביעה כנגד הממשלה כיוון שזו אישרה לבנק להשתמש בכספים שלהם כדי לכסות על השקעותיו הגרועות. אבל בית המשפט העליון בקפריסין פסק שהממשלה והבנקים נהגו כחוק. לעת עתה נראה שהממשל האמריקני וגם השוויצרי לא מתכוונים לנקוט במהלך דרקוני שכזה, אבל נצטרך להמתין ולעקוב.

חשוב להבין מה עומד בבסיס כל הקריסה הגדולה הזאת. ראשית מאז מגיפת הקורונה, הפורום הכלכלי העולמי עובד בשיתוף פעולה עם הבנקים הגדולים והבנק העולמי ומדבר על האיפוס הגדול לכלכלה. עד כה, בכל פעם שמתחולל משבר כלכלי בסדר גודל כזה בסופו של דבר הבנק המרכזי והבנק הפדרלי (פד) נחלצים לעזרת הבנקים הגדולים אלא שעומק הבור גדל מפעם לפעם. אם במשבר הקודם הדפיס הפד יותר מ-10 טריליון דולר, הרי שהפעם יצטרכו להדפיס בעשרות מונים יותר כסף. המצב אינו יכול להימשך כך לעד, בשלב מסוים יצטרכו לרסק את כל כללי המשחק ולהתחיל מחדש. המחיר שהאזרחים ישלמו יהיה כבד. שנית, הבנק העולמי מתכוון להעביר את כל מנגנון ייצור הכסף למנגנון דיגיטלי מבוסס בלוקצ'יין – CBDC או מטבע דיגיטלי של בנק מרכזי.

ממשל ביידן פועל במרץ להעברת הכסף לדולר דיגיטלי, כך גם ממשלת סין פועלת כעת על ין דיגיטלי, וגם בישראל כבר מקימים את התשתית לשקל הדיגיטלי. המשמעות היא העלמת המזומן לחלוטין מחיינו וניהול הכסף באופן שבו הממשלה יכולה לנטר כל פעולה וכל טרנזקציה, למסות אותה במקור, למדוד ולחסום את האזרחים מלבצע פעולות. כרגע, במחזור קיימים 20 טריליון דולרים, ואילו רק כ-50 מיליארד דולר הודפסו בשטרות מזומן. מדובר רק ב-0.25% מהכסף. מה זה אומר? המשמעות היא שכבר מזמן עברנו לכסף דיגיטלי. היתרון המרכזי של ה-CBDC יהיה כאמור יכולת השליטה של הממשלה באזרחים. מהלך של הקרסת הבנקים והכלכלה יהווה זרז יעיל לאימוץ הטכנולוגיה החדשה.

כאמור, אף בנק – לא משנה מה גודלו – לא יכול לעמוד בתרחיש של "ריצה אל הבנק". זאת אחת הסיבות שהרגולטור נלחם במשיכת כספי המזומן. הממשלה בישראל פועלת בשנים האחרונות להגביל את משיכות המזומנים; היום חובה לדווח לרשויות על כל סכום של יותר מ-50,000 ש"ח, והחזקה של יותר מ-200,000 ש"ח היא כבר עבירה פלילית. לעסקים אסור לבצע עסקאות מזומן של יותר מ-6,000 ש"ח, והבנק המרכזי מבצע מעקב צמוד על העברות של כספים לחו"ל. במצב כזה, קשה מאוד ללקוחות למשוך מיידית את כל כספם, הם יכולים רק להעבירם לבנקים אחרים באופן דיגיטלי.

וכעת למתחרה המרכזי למטבע הדיגיטלי המרכזי: שוק הקריפטו. מסיבות שלא נוכל להיכנס אליהן במאמר זה, ממשל ביידן פועל בימים אלה במבצע Chokepoint 2.0 שמטרתו לטרגט את שוק הקריפטו. בשנה האחרונה התמוטטו בזו אחר זו חברות ובורסות של קריפטו, כולל FTX הענקית. הבנקים שקרסו היו Silvergate ו-Signature הפועלים בשוק הקריפטו ובנק SVB ששירת, בין היתר, חברות סטארטאפ בתחום הקריפטו. המהלך של ביידן מאפשר לבנקים גדולים להשתלט על בנקים קטנים. המערכת מעוניינת שהשוק הבנקאי יהפוך להיות ריכוזי יותר. הבנקים המסחריים הקטנים מהווים תחרות למטבע דיגיטלי מרכזי שאותו ינפיק הפד. לפד דווקא רצוי ועדיף שבנקים קטנים יקרסו ואז הבנקים הגדולים שנמצאים בסוד העניינים ישתלטו עליהם במחיר נמוך. כשבנק כמו SVB לדוגמה נקלע לקשיים, הרי שיש יכולת לפד או לממשלה לסייע לו, וזה קורה כל הזמן. אבל הפד הוא שבוחר לאיזה בנק לסייע ולאיזה בנק לאפשר לקרוס. אם הבנק הוא Too Big to Fail הרי שהפד יחלץ אותו. אם הוא בנק קטן שמשרת גם את שוק הקריפטו, הוא לא יקבל חילוץ ופשוט יאפשרו לבנק גדול לרכוש אותו. כמובן שזה, כמו שאתם בטח מנחשים, כר נרחב ומצע פורה לשחיתויות. הנה כך אירע "במקרה" שמנכ"ל הבנק SVB ובכירי הבנק מכרו את מניותיהם בבנק כשבועיים לפני הקריסה.

בלהט הקרב על המהפכה/רפורמה המשפטית, תעשיית ההיי טק יצאה למתקפת נגד. בכירים מקרבה הודיעו שהם מתכוונים להוציא את הכספים שלהם מישראל לאות מחאה. כך הצהירו מנכ"ל Wiz אסף רפפורט, מנכ"לית Papaya Global ענבל גז, וגם מנכ"ל Verbit תום ליבנה. אחד האנשים שתידלק את המחאה הזאת היה בכיר מבנק SVB שפועל בסניף בהרצליה. בנק SVB קיבל חלק מהכספים ימים ספורים לפני שקרס. וכך, למשל, תום ליבנה העביר 100 מיליון דולר לבנק. למזלם, כאמור, ממשל ביידן הודיע שכל הכספים יושבו לבעליהם.

אין אפשרות לייפות או לרכך את זה המסקנה העגומה מכל הנאמר לעיל: המגזר הבנקאי של היום נשען על כרעי תרנגולת, למרות שהממשלות מנסות בכל כוחן למנוע את תגובת השרשרת. הבנק הפדרלי ככל הנראה לא סיים עם העלאות הריבית, והמיתון שאליו אנחנו נכנסים ישפיע על סקטורים שונים בשוק. ככל שהלקוחות ימשכו יותר כספים מהבנקים והשקעות שהבנקים ביצעו יקרסו (כגון נדל"ן או מניות) אנחנו צפויים לראות קריסות נוספות של בנקים נוספים. בינתיים שווי הביטקוין מתרומם כבר ליותר מ-27,000 דולר וכך גם עולה הביקוש למתכות אצילות כמו זהב. שורה תחתונה: לא משנה אם אנחנו חיים בארה"ב, בשוויץ או בישראל. בעידן שלנו העולם הוא כפר גלובלי קטן מאוד, וחשוב לזכור שהכסף שלנו לא בטוח לחלוטין בבנק. השכל הישר אומר שכדאי לנו לחלק את הכסף בין כמה בנקים שונים, להבין שהביטוח על הפיקדונות תמיד מוגבל (בישראל הוא בכלל לא קיים), ולעקוב עם עין פקוחה אחרי מה שקורה בארה"ב; במידה שיקרסו בנקים גדולים באמת, יהיה מעניין לראות איך הממשל האמריקני והבנק הפדרלי יפעלו והאם הם יצליחו להיחלץ מהמשבר.