לא שומר נגיעה

בחודש מרץ 2020, בעיצומם של הפריימריז במפלגה הדמוקרטית, עמד קמפיין הנשיאות של ג’ו ביידן בפני בעיה אקוטית. סדרת המירוצים הפותחת הניבה תוצאות בינוניות בלבד והציבה אותו לכל היותר במרכז טבלת המועמדים, במרחק ניכר מהסנאטור ברני סנדרס וקמפיין ההמונים האנרגטי שלו. בקרב הבוחרים הדמוקרטיים לא ניכרה התלהבות לגבי סגן הנשיא לשעבר. ההופעות הציבוריות שלו היו משמימות ולעתים אף מביכות. בעימותים הטלוויזיוניים הוא היה בלתי ממוקד ונטול ברק לעומת המועמדים הצעירים והפוטוגניים שהתקשורת הליברלית קידמה בשמחה.

המפלגה הדמוקרטית ניצבה אז על פרשת דרכים קריטית. ברני סנדרס הסוציאל–דמוקרט, הנציג האחרון של אידיאולוגיית הניו–דיל בפוליטיקה האמריקאית ומבקר עקבי של מדיניות החוץ של מעצמת העל, נישא על נחשול של ניצחונות וסקרים מחמיאים. עם צבא אדיר של תומכים, אוצר בלום של תרומות קטנות ומסרים פופולריים שחצו את גבולות השיח המפלגתי, היה נדמה שהפעם יצליח לגבור על ההתנגדות הממסדית ולכבוש את המינוי הנכסף. ארבע שנים לפני כן, כאשר סנדרס איתגר את הילארי קלינטון, השקיעו מוסדות המפלגה מאמצים עצומים, בחלקם נכלוליים למדי ולא בהכרח חוקיים, כדי להכשיל את הקמפיין שלו. וזה עלה בידם.

ביוני 2019, בחיתולי הקמפיין לנשיאות, השתתף הנשיא לעתיד באירוע לאיסוף תרומות בניו–יורק. הוא הבטיח לקבוצה של מנהלים מוול–סטריט שרמת חייהם לא תיפגע. “אם אבחר לנשיאות, שום דבר מהותי לא ישתנה,” הוא הרגיע

אבל הפעם היתה סיטואציה שונה. המועמדים הממסדיים נמוגו בזה אחר זה. קמלה האריס, שבתחילת הפריימריז הובילה בבטחה בסקרים, החלה לדעוך בעקבות גילויים על מעשיה כתובעת הראשית של מדינת קליפורניה ופרשה עוד לפני שנפתחו הקלפיות הראשונות. הקמפיין של פיט בוטיג’ג’, ראש העיר הצעיר שסומן על ידי העיתונות כממשיכו של ברק אובמה, לא הצליח לשחזר את הצלחתו במדינת אייווה והחל לדשדש מאחור. מבין כל המועמדים נותר ביידן האופציה היחידה כנגד האיום המתהווה של הסוציאליסט מוורמונט, והמערכת התגייסה במלוא כוחה להפיח חיים בקמפיין הגווע שלו.

יום לפני הסופר–טיוזדיי (יום שלישי הגדול, שבו נערכו בחירות מקדימות ב-15 מדינות), פרשו בוטיג’ג’ והסנאטורית איימי קלובשר מן המירוץ והתייצבו בפומבי לצד ביידן. למחרת, בעקבות הניצחונות הנאים שהשיג סגן הנשיא לשעבר, הודיעה גם האריס על תמיכתה. אליה הצטרף המיליארדר מייקל בלומברג לאחר שהשהה את מסע הבחירות הקצר והיקר שלו, שבמהלכו חבט בסנדרס בכל הזדמנות. אליזבת’ וורן ממסצ’וסטס, סנאטורית בעלת תדמית פרוגרסיבית, נשארה במירוץ למשך חודש נוסף והקדישה את זמנה לתקוף את סנדרס, בן בריתה לשעבר, ואף להאשים אותו בעמדות שוביניסטיות. מבחינת הזירה הליברלית, המשימה להביס את דונלד טראמפ עמדה, כמובן, מעל הכל, והאמונה הבלתי מבוססת שרק ביידן מסוגל לעשות זאת נפוצה בה לכל עבר. “הממסד התאגידי והפוליטי מתאחד נגדי,” הגיב סנדרס על ההתפתחויות הדרמטיות, “זה לא מפתיע”.

המטרה הושגה לבסוף, והמפלגה הדמוקרטית שוב הציבה מועמד שמרני שמאחוריו רקע בעייתי ובאמתחתו שפע של ממון תאגידי. למעשה, הקריירה הארוכה של גו’ ביידן נתמכה באופן עקבי על ידי האליטה הפיננסית, התעשייתית והבטחונית, והוא תמיד דאג להשיב לה כגמולה. המירוץ נגד ברני סנדרס אמנם אילץ אותו להשמיע הצהרות פרוגרסיביות בנוגע לרפורמה בביטוחי הבריאות, העלאת שכר המינימום וטיפול בבעיית העוני, אך בחדרי החדרים של מוקדי הכוח היו המסרים אחרים לגמרי.

ביוני 2019, בחיתולי הקמפיין לנשיאות, השתתף הנשיא לעתיד באירוע לאיסוף תרומות בניו–יורק. הוא הבטיח לקבוצה של מנהלים מוול–סטריט שרמת חייהם לא תיפגע. “אם אבחר לנשיאות, שום דבר מהותי לא ישתנה,” הוא הרגיע. לאחר פרישתו של סנדרס, עמדה בפני הקמפיין של ביידן משימה לא פשוטה. לא רק שהרקורד הפוליטי שלו היה בעייתי, אלא שהופעותיו הפומביות הצביעו על תפקוד לקוי, דיבור משובש ואובדן זיכרון – סימפטומים שאצל מועמדים אחרים היו זוכים לסיקור נרחב ולתגובות של דאגה. אולם מערך הפרשנים הדמוקרטיים המגויס התייחס לכך בביטול, והתקשורת הליברלית פשוט נמנעה ככל יכולתה מלדווח על כשליו התפקודיים של “האיש שיציל אותנו מטראמפ”. במעמדים רשמיים וטקסיים נראה ביידן לעתים נוהג בחברת נערות וילדות בצורה בלתי נאותה, ואפילו ביזארית, באופן שעורר את סלידתם של רבים. אך המקרים הללו זכו להתעלמות מוחלטת.

העיתונות גם העניקה מקום זניח, אם בכלל, לעדויות של נשים על התנהגות בלתי הולמת, ואפילו תקיפה מינית. לוסי פלורס, חברת בית המחוקקים לשעבר מנוואדה, גילתה שבאירוע בחירות ב- 2014 נגע בה ביידן באופן אינטימי בניגוד לרצונה. בעקבותיה יצאו שבע נשים נוספות ומסרו את עדויותיהן. “זה קרה פתאום,” סיפרה טרה ריד, שהיתה בצוות העוזרים של ביידן בשנות התשעים, “הידיים שלו נכנסו מתחת לבגדים שלי. ‘קדימה’, הוא אמר, ‘שמעתי שאת מחבבת אותי’, הכל התנפץ בבת אחת.” אבל ריד, שבתקופת עבודתה תחת ביידן סבלה כמה פעמים מידיו החודרניות, לא רק שלא זכתה לאמפתיה בתקשורת הליברלית, אלא אף נאלצה לספוג התקפות מצד פרשנים שפקפקו במניעים שלה ואפילו האשימו אותה שהיא “עושה את העבודה של פוטין”. ב-2019 היא פנתה לארגון Time’s Up, יוזמה הוליוודית שנועדה לתמוך בנשים בעידן ה-Me Too, אך בקשת הסיוע שלה נדחתה בטענה שתלונה נגד ביידן עלולה לסכן את הפטור ממסים של המוסד.

כשג’ו ביידן נבחר לסנאט כנציג של מדינת דלאוור בשנת 1972 הוא היה בן שלושים בלבד. לפני כן, הוא עסק בעריכת דין ושימש תקופה קצרה כחבר מועצה מקומית מטעם המפלגה הדמוקרטית, על אף שלפי עדותו הוא הזדהה בצעירותו עם הרפובליקנים. זמן מה לפני שהושבע לתפקידו בסנאט, הוא איבד את אשתו הראשונה ואת בתו התינוקת בתאונת דרכים מחרידה. לאחר שהתאושש מהטרגדיה, הסנאטור הנמרץ רכש במהרה מעמד של כבוד בקרב השכבה השלטת במפלגה, וכבר בשנים הראשונות מונה לעסוק בנושאים כבדי משקל בתחום יחסי החוץ, כגון מירוץ החימוש עם ברה”מ. במקביל, הוא טיפח דימוי עממי ואף זכה לכינוי “מידל–קלאס” ג’ו, בעיקר בזכות העובדה שהיה נע מדי יום ברכבת בין דלאוור לוושינגטון ונהג לשוחח עם נוסעים אקראיים.

עוד בשנות השבעים החל להתגלע קונפליקט משמעותי בין ביידן לבין החוגים הפרוגרסיביים במפלגה, לאחר שהסנאטור שיתף פעולה עם חברי קונגרס ידועים לשמצה ביוזמות חקיקה נגד רפורמות פדרליות שטיפלו בהפרדה הגזעית במדינות הדרומיות. בשנות השמונים הוא סייע לממשל הרפובליקני להרחיב את החלת עונש המוות, והיה פעיל מאוד בהעברת חוקים שקבעו, בין היתר, עונש מאסר מינימלי של חמש שנים עבור החזקת כמות קטנה של סמים. בנאום שנשא ב- 1991 התגאה ביידן בחלקו בקידום “המלחמה בסמים”. הוא שלף מטבע מכיסו ואמר: “די בכמות כזו זעירה כדי לשלוח אותך לכלא.” שנים אחר כך, אף אחד מתומכיו לא דרש ממנו להחיל את הכלל הנוקשה על בנו, האנטר ביידן, כאשר הודלף הסרטון בו הוא נראה שוקל כמות נכבדת של קוקאין על גבי מאזניים אלקטרוניים.

“זה קרה פתאום,” סיפרה טרה ריד, שהיתה בצוות העוזרים
של ביידן בשנות התשעים, “הידיים שלו נכנסו מתחת לבגדים שלי. ‘קדימה’, הוא אמר, ‘שמעתי שאת מחבבת אותי’, הכל התנפץ בבת אחת.” אבל ריד, שבתקופת עבודתה תחת ביידן סבלה כמה פעמים מידיו החודרניות, לא רק שלא זכתה לאמפתיה בתקשורת הליברלית, אלא אף נאלצה לספוג התקפות מצד פרשנים שפקפקו במניעים שלה ואפילו האשימו אותה שהיא “עושה את העבודה של פוטין”

ב–1987, בעקבות התבססות מעמדו בקרב האליטה הדמוקרטית, ועם תדמית יציבה של פוליטיקאי לבבי אך רציני, ניסה ביידן לראשונה את מזלו בריצה לנשיאות. אך התמודדותו הפכה במהרה לפארסה תמוהה ואפילו מבדרת של שקרים והטעיות. זה החל כאשר התגלה שכמה מנאומיו המרכזיים בקמפיין הועתקו מילה במילה מפוליטיקאים כמו רוברט קנדי וניל קינוק, מנהיג מפלגת הלייבור הבריטית. בהמשך נחשף שביידן הפריז במספר תאריו האקדמיים וברמת הישגיו בלימודי המשפטים באוניברסיטה. הוא התגאה בכך שזכה למלגת הצטיינות וסיים בין הראשונים בכיתתו, אך שתי הטענות התבררו כבלתי נכונות. חקירה העלתה שכסטודנט הגיש ביידן עבודה שהועתקה ברובה מתוך כתב–עת משפטי, ובשל כך איימה האוניברסיטה להעניק לו ציון נכשל.

תשומת הלב התקשורתית העלתה עוד פרטים מן העבר שהעיבו על המוניטין של הפוליטיקאי השאפתן. החמור שבהם, ללא ספק, היה התפארותו החוזרת ונשנית בקשריו עם התנועה לזכויות האזרח ומאבקו נגד אפליית השחורים במדינת דלאוור הדרומית. כבר בראשית כהונתו כסנאטור, בעודו משתף פעולה עם חברי קונגרס גזעניים, החל ביידן לטפח את האגדה שבתחילת שנות השישים הוא נטל חלק בפעולות מחאה מקומיות והצטרף לחרם על מסעדות שהפרידו בין שחורים ללבנים. באינספור ראיונות ונאומים הוא סיפר כיצד השתתף בצעדות, ואפילו רמז על כך שהיה נוכח בסלמה ובבירמינגהאם בזמן שאירועי המחאה במדינת אלבאמה הגיעו לשיאם הדרמטי. ושוב, לאחר תחקיר, התברר שהיה מדובר בבדיות מוחלטות, ביידן התנצל ופסק מלהזכירן שוב בעל פה ובכתב. אבל בשנת 2019, שוב לא התאפק, ובאחד מאירועי הפריימריז סיפר שכבחור צעיר ביקר תכופות בכנסייה שחורה ומחה נגד ההפרדה הגזעית בבתי קולנוע. גם ההצהרה הזו לקתה, בלשון המעטה, בחוסר אמת קיצוני, אלא שעליה הוא לא נדרש לתת דין וחשבון.

ביידן נלכד ברשת כזביו ויצא מן הסאגה חבול ונלעג. הקמפיין הנשיאותי קרס ועמו איימה להתמוטט כל הקריירה הפוליטית שלו. פרשנים טענו שיהיה לו קשה מאוד להתאושש ולהשיב את כבודו. “הוא כנראה טיפש מדי בשביל להיות נשיא,” אמר אחד מהם. “ביי ביי, ביידן,” התלוצצה פרשנית ברשת NBC. אך במציאות, שרשרת השערוריות התמוססה במהרה בזרם הזמן הפוליטי. ביידן הוסיף להיבחר כנציג מדינת דלאוור בסנאט ואף ולמלא תפקידים משמעותיים בוועדת המשפט ובוועדה ליחסי חוץ. חרף כל הפאדיחות, במעמדו ובהשפעתו לא ניכרה כל שחיקה.

הוא הוסיף להציג את עצמו כלוחם קשוח נגד הפשע והמחיש זאת כאשר ב-1994 מילא תפקיד מרכזי בהעברת “חוק הפשע” הידוע לשמצה, שנוסח וקודם על ידי ממשל קלינטון. החוק החמיר את הענישה הפלילית, הרחיב את עונש המוות והקצה תקציבים גדולים לבניית בתי סוהר חדשים. התוצאה היתה כליאה המונית של אזרחים מן המעמדות הנמוכים (ובפרט מאוכלוסיית השחורים) בשל עבירות מינוריות יחסית. כאשר נשאל על כך במהלך הקמפיין לנשיאות ב-2020, התפתל ביידן בתשובות חמקניות אך לבסוף נאלץ להודות שהחוק היה “טעות”.

בשנת 2002, בתקופה המכריעה לקראת מלחמת עירק, שימש ביידן כיו”ר הוועדה ליחסי חוץ והיה בין המובילים לאישור ההסמכה שקיבל הנשיא בוש להתקפה צבאית. במסגרת תפקידו הוא דאג לדחוק מהדיון דעות שנגדו את עמדת הממשל. “אני לא מאמין שזו פעולת מלחמה נמהרת״, הוא הצהיר, “אני מאמין שזהו צעד לקראת שלום וביטחון.” כשרץ לנשיאות בפעם השנייה, בשנת 2008, נחשב ביידן למתמודד שולי למדי. את הזירה הובילו הילארי קלינטון והסנאטור האלמוני משיקגו, ברק אובמה, שהצליח לכבוש את המינוי בעזרת קסם אישי, לשון רהוטה וחלקה והרבה מזומנים מהכספות העמוסות של וול–סטריט. הרקורד של ביידן לא עלה במהלך הקמפיין, ואף לא עורר עניין מיוחד כאשר בחר בו אובמה כמועמד למשרת סגן הנשיא.

במהלך כהונתו כסגנו של אובמה היה ביידן דמות רבת השפעה, והיה מצוי בענייני הממשל החשובים. אחד מתחומי הסמכות שלו היה אוקראינה, ולפי לא מעט ראיות הוא נטל חלק משמעותי בהפיכה שהתרחשה במדינה בשנת 2014. זמן קצר לאחר מכן זכה בנו, האנטר, במשרת דירקטוריון נוחה בתאגיד האנרגיה האוקראיני “בוריסמה”. המינוי, שעבורו השתכר סכום חודשי של 50,000 דולר, עורר תמיהה לנוכח העובדה שלא היה להאנטר כל רקע בתחום האנרגיה. ג’ו ביידן הכחיש כל קשר למינוי והדגיש שהוא מעולם לא התערב בעסקים של בנו. אולם באימייל שהתגלה באחד המחשבים של האנטר (שנמצא כיום תחת חקירה פדרלית בחשד להעלמת מס), הודה אחד מראשי “בוריסמה” להאנטר על ההזמנה לוושינגטון ועל ההזדמנות להיפגש עם אביו. באימייל אחר ביקש ממנו אותו בכיר “להפעיל את קשריו לטובת החברה.” יתר על כן, במפגש מצולם עם “המועצה ליחסי חוץ” בשנת 2018, התפאר ג’ו ביידן על כך שאילץ את הממשלה האוקראינית לפטר את התובע הראשי, שבעת ההיא ניהל חקירה נגד “בוריסמה”. הוא אף איים שארה”ב תמשוך ערבות חוב בסך מיליארד דולר. “אני עוזב עוד שש שעות,” הוא הזהיר את הנשיא ואת ראש הממשלה, “אם התובע לא מפוטר עד אז, אתם לא מקבלים את הכסף.”

הנשיא ביידן מכהן מזה שנה וחצי, ואפילו רבים ממצביעיו מתקשים למצוא שינויי מדיניות מהותיים בהשוואה לממשל טראמפ. פסיקת בית המשפט העליון בעניין ההפלות הקימה עליו זעם רב מתוך הגרעין של מפלגתו שלו. מלבד זאת, נראה שבכל הנושאים החשובים ממשיך הממשל הנוכחי את המסורת של קודמיו. בהתייחסו למדיניות החוץ הנוכחית של ארה”ב אמר שר החוץ לשעבר של צרפת, ז’אן–איב לה דריאן: “השיטה של ביידן היא בדיוק כמו השיטה של טראמפ, רק בלי הציוצים.” גם במדיניות הפנים לא ניכרת כל תמורה אמיתית.

הטיפול במהגרים נותר אטום ואכזרי כשהיה, משבר הקורונה מצוי לחלוטין בידיו של אנתוני פאוצ’י, והכלכלה מנוהלת באמצעות אותם כלים נאו–ליברליים. ממש כמו שהיה בארבעים השנים האחרונות, העשירים ממשיכים להתעשר בעוד העומס הפיננסי הולך ומכביד על כתפי הציבור. יש מי שיבחר אולי להתנחם בכך שביידן הצליח בכל זאת לקיים את אחת מהבטחות הבחירות שלו – זו שהוא העניק ביוני 2019 לנציגי וול–סטריט בבית מלון יוקרתי בניו–יורק.

קראק, זונות ומיליונים מסין

לו ידע הציבור באמריקה על מעלליו של האנטר ביידן הצעיר, יתכן שאביו לא היה נבחר לנשיא. שיתוף פעולה של ענקיות הטכנולוגיה עם העיתונות הממוסדת השתיק את הסיפור ותייג אותו כ”פייק ניוז מתוצרת הקרמלין”. אלא שעכשיו מתברר שהכל אמת, וכנראה שיש עוד

---

האנטר ביידן, בנו של הנשיא המכהן, הפקיד באפריל 2019 שלושה מכשירי לפטופ בחנות לתיקון מחשבים במדינת דלאוור, ומעולם לא שב לאסוף אותם. בקובצי המחשבים התגלו תמונות בעלות אופי מיני, וגם כאלה שבהן הוא נמצא בבירור תחת השפעת סמים. מעניינים לא פחות היו מסמכים שנמצאו ושהעידו על הכנסותיו השונות של ביידן, ואימיילים שחשפו ניסיונות להפעיל את השפעת אביו בקשריו העסקיים. לפי עדותו של הבן, הוא נאבק בעת ההיא בהתמכרות קשה. במאי 2014 הוא נבחר לכהן בדירקטוריון של תאגיד האנרגיה האוקראיני “בוריסמה” – זמן קצר לאחר שהתחוללה במדינה הפיכה שלטונית בחסותה של ארה”ב, בעת שאבא שלו כיהן כסגן נשיא ארצות הברית.

המידע שהתגלה בקבצים העלה עוד כי הנהלת “בוריסמה” ניצלה את קשריו של הבן כדי להשיג גישה אל אביו. כמו כן, נחשפו פרטים על העסקים העלומים עם תאגיד אנרגיה סיני, ששילם לחברה בבעלותו של האנטר מיליוני דולרים עבור “שירותי ייעוץ”. בעל חנות המחשבים העתיק את הקבצים והעבירם לרודי ג’וליאני הרפובליקני.

זמן מה לאחר מכן החרים ה- FBI את מכשירי הלפטופ ופתח בחקירה נגד האנטר בחשד להעלמות–מס. באמצע אוקטובר 2020, שבועות בודדים לפני הבחירות לנשיאות, פרסם הניו–יורק–פוסט את הסיפור במלואו. התקשורת הליברלית כולה הגיבה בשאט נפש ודחתה את הממצאים כדיסאינפורמציה רוסית וניסיון התערבות בבחירות לטובת דונלד טראמפ. טוויטר הגיבה בהשעיית החשבון של הניו–יורק–פוסט למשך שבועיים, ואף לא איפשרה למשתמשים לשתף את הקישור לכתבה. מכתב מטעם עשרות אנשי מודיעין בדימוס הביע את “החשד העמוק” שהמסמכים מזויפים, אם כי הם הדגישו שאין בידם “ראיות למעורבות רוסית”. הכתבה, שטמנה בחובה פונטציאל נפיץ לגורל הבחירות, תוייגה על ידי “בודקי עובדות” ומומחים למיניהם כסוג של אגדה אורבנית וכדוגמה נוספת של “פייק–ניוז מתוצרת הקרמלין.”

אלא שכל החומר שפורסם בניו–יורק–פוסט היה אותנטי ואמין. העובדה הזו הוכרה לאחרונה על ידי הניו–יורק–טיימס והוושינגטון–פוסט בדיווחיהם על החקירה הפדרלית שעדיין מתנהלת נגד האנטר ביידן. גלן גרינוולד, העיתונאי שזכה בפרס פוליצר עבור חשיפת מסמכי סנודן וה-NSA, רואה בכך את אחד ממסעות הדיסאינפורמציה הגדולים בתולדות ארה”ב. לדעתו זה נעשה “בשיתוף פעולה של ענקיות הטכנולוגיה, התקשורת התאגידית והקהילה המודיעינית במטרה להשפיע על תוצאות הבחירות.” לדבריו, ערכים כגון הגינות עיתונאית וזכות הציבור לדעת לא עניינו אותם, “הכול היה כשר במטרה הקדושה להביס את טראמפ.”

ככל שעובר הזמן נחשפים עוד ועוד חומרים מביכים מתוך הכוננים של האנטר ביידן. לדוגמה, סרטון שקילת הקראק בחדר בבית מלון, כשברקע נשמע קולה של אישה בזנות שעמה בילה את הערב. החקירה הפדרלית עשויה להסתיים בתשלום כופר גדול, אך גם עלולה, לפי דעת משפטנים, להתפתח לתביעה פלילית. אין ספק שהפרשה הזו אינה עומדת להתפוגג בקרוב. השאלה היא אם היא תגיע בסופו של דבר אל מפתנו של הנשיא המכהן.