לידה היא לא מחלה

הגישה של המערכת ושל גורמים ממשלתיים גורסת שלידות בית הינן מסוכנות מאוד.
על פני הזמן היו ניסיונות שונים במקומות שונים לאפשר בחירה ליולדת היכן ועל פי איזו מתכונת היא בוחרת ללדת. הוכשרו חדרי לידה שבהם היה ניתן ללדת עם מיילדת פרטית – בתוך בית החולים. אבל שרת הבריאות לשעבר יעל גרמן נזעקה וביטלה את האופציה הזו בטענת "אי שיוויון" (כיצד יתכן שיולדת מסוימת בעלת ממון תוכל להיעזר בשירותי רפואה פרטית בתוך כותלי בית חולים, ונשים שידן אינן משגת לא יוכלו לעשות זאת?"). על פניו, טיעון שוויוני יפה. בפועל, פגיעה באותן נשים שכן רוצות להשתמש בכספן על מנת ללדת כפי שהן רוצות ולא מאפשרים להן (גברים אינם מוגבלים בפנייה לשירותים רפואיים פרטיים).
מרכזי לידה אחדים שהוקמו ופעלו ואפשרו קיום לידה טבעית (לידת בית) הוצאו מחוץ לחוק ונסגרו. סגירת מרכזי הלידה הביאה לתוצאה הפוכה, וגרמה לעליית הסיכון ליולדות

הלא שגרתיות. נוצר מצב אבסורדי. אישה שהחליטה שהיא רוצה ללדת באופן שאין לו מענה בבית חולים, ניצבה מול שתי אפשרויות: ללדת לבד ללא ליווי מקצועי, או למצוא רופא או רופאה שיסכימו להיות לצידה כדי שיוכלו לאתר תקלות ולפעול בהקדם בשעת הצורך. אך הרוב המכריע של הרופאים המיילדים נמנעים מלשתף פעולה עם לידות בית כיום, בשל החשש להתייצב מול המערכת, לשאת במחיר של הסתבכות משפטית, ולקחת אחריות על הסתבכויות וסיכונים פוטנציאליים. הפחד להיתבע על ידי היולדות עצום.

בהזדמנויות רבות שבהן אני מדברת על לידת בית, התגובות הן מיידיות ואוטומטיות: "זה מפחיד. ואם יקרה משהו? ואם יהיה סיבוך? ואם יקרה נזק לתינוק? זה לא מסוכן מדי? זה נשמע לי לא אחראי", וכדומה. אבל העובדות מראות מציאות שונה. ישנם מחקרים רבים על לידות בית ותוצאות הלידה, מחקרים שבדקו את מידת השכיחות של תקלות, פגיעות ממשיות, סיבוכים למיניהם, מעבר לניתוחים, לידות ואקום ועוד. הממצאים חד משמעיים: התוצאות ברוב המקרים הן טובות יותר בלידות בית. ובמקרים שבהן היו תוצאות רדיקליות, הערכים היו שווים פחות או יותר. פיפטי פיפטי, לידות בית חולים מול לידות בית. אלא שהפחד מדבר מגרונם של אנשים והוא ממשיך לחזק ולבצר את הגישה השלטת.

בפועל, ליוויתי בחיי הרבה מאוד לידות בית מדהימות ביופיין. הבת שלי ילדה שתי לידות בית בארה"ב עם מיילדת, דולה, הבעל שלה ואני (על תקן אמא/סבתא ולא על תקן הדולה שאני). אני יכולה לספר כמה שזה קסום ונכון ושקט וזורם ונוח. אין עלייה של אדרנלין וכל המתח הנלווה מעצם הבהילות והיציאה אל בית החולים, אל מקום לא מוכר. יש חום ושקט, אהבה והגנה. כל מיילדת מעודכנת מביאה היום ציוד החייאה למיילדת. ומי שחפצה בכך, מציבה אמבולנס מחוץ לבית – ליתר ביטחון, למקרה שהיא תיפול בסטטיסטיקה ותיקלע למצב מסכן חיים עבורה או עבור התינוק. אם רואים חלילה משהו חריג, יש מספיק זמן להתפנות לעזרה רפואית קונבנציונלית (לעתים רחוקות ישנם סיבוכים פתאומיים מאוד נדירים שגם בבית חולים קשה לתת להם מענה). היום, אישה שבוחרת בלידת בית, יכולה להרכיב לעצמה באופן מודולרי ממש את סגנון הלידה ואת כל מה שנכון ומתאים לה באופן אישי.

בתי ילדה באמבטיה בביתה. היא היתה מסטולה אש מהחומרים הטבעיים האופייאטים שמופרשים בגוף. בכל שלב ושלב היא ידעה בדיוק מה קורה לה. "I'm in the zone" היא אמרה כמה פעמים תוך כדי. וגם את המשפט הלא ייאמן הבא: "אני מרחמת עליכם שאתם לא מרגישים את מה שאני עוברת…". ואז:" אמא!!! זה כואב!!!" ואז: "הנה אני נושמת." מדהימה, עוצמתית, חייתית ויפהפיה.

הקטנות נולדו אל תוך הידיים שלה ושל בעלה. היא שכבה במיטה והיניקה מיד בשכיבה.
השיליה נותקה רק כעבור כמה שעות ומיד הפעלנו את המשך "שרשרת המזון": אני האכלתי אותה חביתה עם הרבה כמון וגהי, כמנהג המרוקאיות, המוסלמיות והתימניות. והיא שכבה מאושרת, היניקה ונחה.
מי ייתן שכל אישה תוכל ללדת ככה בארץ ובכל מקום.