מהלב אל הליבידו

אני מאוהבת.

אמרתי את זה ומיד עולה בי מבוכה, יש בי איזה חלק שמאמין שלהיות מאוהבים זה משהו של ילדים, שאני אישה בוגרת ולהגיד שאני מאוהבת ברגע הופך אותי לילדה או לנערת טיפש עשרה. וכן, להיות מאוהבת זה נחשב קצת להיות מטופשת, או לפחות מסומאת מאהבה. אני שומעת את החלק הזה בתוכי בתקופה הזאת ולומדת להניח לו. מזכירה לעצמי דווקא לנשום את הרגעים היפים, ליהנות מהם, לספוג אותם, לתת למערכת שלי להיות מוזנת מהם. זוכרים את הטור הראשון "להסכים להתענג?" שדיבר על להרחיב את הקיבולת שלנו לעונג? אז אני על זה.

וזה בהחלט אחד מהקסמים של החיים האלה, להיות מאוהבים. לא סתם נוצרו אינספור סיפורים, סרטים, ספרים, מיתולוגיות, ציורים ופסלים על זה. כולם, בכל הזמנים, מבינים את ההשפעה שיש לדבר הזה עלינו.

סם האהבה? כן, זה לגמרי סם.

אבל התאהבות מעוררת במקביל גם את מנגנוני ההגנה של המערכת שלנו (פייט, פלייט ופריז). בתקופה הזאת המערכת שלי דוחפת אותי בכל כמה ימים לרצות לעשות איזה פלייט מהקשר (פייט זה פחות הקטע שלי במצבים האלה, למרות שגם הוא מתפלק לי לעיתים רחוקות). פלייט זה המנגנון היותר נפוץ כשעולה בי פחד מנטישה או מהיקשרות. וואו כמה עבודה אני עושה עם עצמי כדי לא לברוח. כדי להישאר בנוכחות. גם ברגעים של קסמים ושיכרון חושים וגם ברגעים האחרים. המאוהבות עלולה להעלות אצלנו תגובות פוסט טראומטיות מקשרים ראשוניים שחווינו בחיינו (עם הדמויות ההוריות שלנו) או, בהמשך החיים, מקשרים זוגיים קודמים שהיו לנו. הרבה פעמים אנו משחזרים מול בני זוג שהתאהבנו בהם עד כלות, את אותן טראומות, דפוסים ורגישויות שפגשנו בקשרים הראשונים בחיינו. ומנגנוני ההגנה שלנו נכנסים לפעולה.

הקשר הזוגי מאפשר לעשות תהליך התפתחות עם הרגישויות והפצעים הללו, כי הוא מציף אותם. קשר רגשי חזק הוא המקום בו אנחנו נפצעים ולכן זה גם המקום שבו אנחנו יכולים להירפא. הדואליות הזאת–אהבה גדולה לצד פחד גדול–המפגש עם הפצע לצד האיחוי שלו, נוכחת עבורי ביתר שאת בתקופה הזאת.

ומה עם המיניות? אתם בטח שואלים. בכל זאת, הרי לשם כך התכנסנו… ובכן, כן. אופן התפתחות הקשר משפיע על אופן ההתפתחות של המיניות. כשמאפשרים ללב להיפתח גם הגוף נפתח וזה מעצים את המיניות. ופעמים רבות, המיניות פשוט משקפת את כל מה שקורה בקשר.

כשהכרנו בן זוגי הנוכחי ואני, התרחש חיבור של לב. אינטימיות רגשית שהלכה והעמיקה יותר ויותר. אבל, האנרגיה המינית היתה מאוד עדינה. דאגתי קצת, שאולי זה אומר שאין בינינו מספיק ארוס. אבל למזלי, כבר ידעתי שתחילת קשר לא מעידה בהכרח על המיניות שיכולה להתפתח והסתקרנתי לאן זה יילך. רבים נוטים לחשוב שהחיבור המיני בתחילת קשר מעיד על פוטנציאל המיניות של הקשר, ואפילו על טיב הקשר עצמו. הדעה הרווחת והשגויה הזאת, גורמת להרבה אנשים לפספס קשרים שיכולים להיות משמעותיים וטובים.

דווקא בקשר שבו יש חיבור רגשי חזק, זה נפוץ יותר ממה שחושבים. לוקח זמן לגופים להכיר, להיפתח זה לזה ולמיניות של הקשר להתעורר. ממש כמו שלוקח זמן לאנשים להתקרב, להכיר ולהיפתח. אם נשווה את זה לסטוצים, הרי ששם הרגישות נמוכה יותר. סטוץ מייצר חומת הגנה מעצם היותו סטוץ – אנשים פחות מפחדים לאבד או להינטש בסטוץ. אבל בקשר משמעותי עם חיבור של לב, יש יותר פגיעות ופחד לאבד ולכן גם יותר צורך ביצירת תחושת ביטחון, כדי שהגופים ייפתחו והמיניות תשגשג ותתעצם.

ככה זה היה אצלנו. נפגשנו יותר דרך הלב מאשר דרך הארוס. אומנם היתה בינינו משיכה מאוד ברורה מההתחלה, אבל למיניות לקח זמן. מאחר שלא נבהלנו מזה שלא היתה אנרגיה מינית גבוהה, יכולנו להתרכז במה שקרה בתהליך הטבעי של ההתחברות שלנו, ולא לעצור את עצמנו בגלל החשש מהמיניות. יכולנו לאפשר ללב להיפתח יותר ויותר, לנו להכיר לעומק, לראות מה הקשר הזה מבקש, לתת לו להיבנות. התוצאה היתה שבסופו של דבר, כל זה רק הוביל למיניות שבתחילת הקשר לא יכולנו לדמיין בכלל שתגיע בהמשך.

זה התפתח ביחס ישר: ככל שהקשר העמיק, המיניות העמיקה. הקשר הזה אומנם הוא עדיין קשר טרי, אבל אני יכולה לראות בדיעבד איך בהתחלה היתה פחות תחושת ביטחון ויציבות, וככל שהיא נבנתה, ככל שהלב נפתח, גם הגופים יותר ויותר נפתחו זה לזה והארוס פתאום הגיע בענק.

בדרך כלל, בתחילת קשר, הדינמיקה בין הטריגרים של בני הזוג עוד לא ממש מתעוררת. ככל שיש התקרבות, ככל שהלב נפתח, יש יותר פגיעות, יותר חשיפה, רגשות ופחדים צפים ומנגנוני ההגנה מתחילים לצאת. כל עוד המקומות הפגיעים שלנו פחות במודעות וכל עוד הם לא מתוקשרים, מערכת העצבים נמצאת יותר במוד ההישרדותי. כשהמערכת מעוררת בעודנו במוד הישרדותי, יש פחות מקום למשחקיות, לשובבות ולמיניות חופשיה.

אם להעיד על עצמי, ברגעים שבהם עולה הרגישות שלי בקשר – למשל, הפחד להיקשר או הפחד להינטש, כשאני חשה יותר פגיעה (אך לא מודעת לזה או לא מתקשרת את זה), הגוף שלי יותר מכווץ. ושם, כמובן, אני מרגישה הרבה פחות מינית.

התופעה הזו נפוצה בהתחלה של קשרים –מצד אחד חוויה של אהבה גדולה, התרגשות והתאהבות, מצד שני תחושות של אינטנסיביות רגשית, לעיתים ממש מטלטלת.

וכך, תהליך ההתקרבות בינינו המשיך. למדנו לזהות את הדינמיקה הייחודית לקשר שלנו, את מנגנוני ההגנה של כל אחד מאיתנו ומתי הם מופעלים, את הרגישות של כל אחד מאיתנו. ככל שתיקשרנו את הדברים האלה בפתיחות ובפגיעות, החיבור התחזק. תחושת הקירבה גדלה והמיניות התעוררה, התעצמה והתרחבה. וכשיש יותר קירבה וחיבור, גם למיניות יש מרחב גדול יותר לבטא את עצמה. היא מעלה הרבה אנרגיית חיים, ממשאבת את הקשר ומרגיעה את מערכת העצבים.

בקשר הזה אני נדהמת לראות שוב איך המיניות יכולה להתגלות פתאום כמו משום מקום, כשהקשר מתקדם ומתפתח. אגב, מיניות מתפתחת לא רק מתחילת קשר להמשכו. זוגות מעידים על כך שגילו מחדש את המיניות שלהם גם אחרי 20 ו- 30 שנים יחד. המיניות של הקשר יכולה להשתדרג וממש להשתנות כל פעם עוד ועוד, לכל אורכו. ואין הגבלת זמן.

אני עוברת בימים אלה דרך קסמים, סמים (של אהבה בלבד, זה מספיק ממסטל), עוררות של מערכת העצבים שגורמת לי לישון פחות. אני עוברת דרך פחדים עתיקים, פגיעות, ואז קרבה עמוקה, ויסות והמון אהבה. הימים מלאים בכל מיני צבעים. פעם נוספת אני ניצבת בהשתאות מול התגלית של כמה עומק ומלאות יש בקשר שבו המיניות נובעת מחיבור של הלב.

השבוע, אחרי מפגש מלא אהבה וקרבה וארוס בינינו, התעוררה האישה המינית שבי ולקחה אותי לטיול בטבע. הסתובבתי מלאה באנרגיית חיים והרגשתי כאילו הייתי תחת השפעה של סם משנה תודעה. הטבע בכרמל שאני מכירה אותו היטב, היה עצום ועוצמתי יותר, כל הצבעים היו חזקים יותר. החיים הרגישו חיים יותר. איזה כיף!

כשהלב שלנו נפתח ואנחנו מתחברים למיניות ממקום של אהבה, מתרחש משהו הרבה יותר עמוק. המתכון של אהבה (חיבור ללב) עם אנרגיה מינית זה השילוב הכי חי ועוצמתי שאני מכירה בקשר. כן, חד משמעית, סם האהבה.