מעקב בראשית 14.7.2022

צומת קסטיאל
_______________________

הפרקליטות עם הנפגעות

אור בירון

הסאגה של קסטיאל ממאנת להסתיים. כמו בקלישאת סרטי האימה, הנבל קם לתחייה רגע לפני סוף הסרט, אחרי שחשבנו שזה כבר נגמר. בסרט הזה הדברים פחות פשוטים, הנבל ודומיו לא באמת ימוגרו כך או כך.

בפעם הקודמת סיפרתי כאן שחרף מחאת הנפגעות, עמדת הציבור וערעור הפרקליטות, הוחלט לשחרר את אלון קסטיאל שחרור מוקדם, בנימוקים שהם עלבון לאינטליגנציה ומעל לכל – עלבון והוספת חטא על פשע כלפינו, הנפגעות. תחושותיי הפכו קשות אף יותר כשגיליתי, כבר אחרי ירידת הגיליון לדפוס, שלאחר השחרור, קסטיאל ואני עומדים להיות שכנים. הוועדה החליטה להגביל אותו מלהתגורר בתל אביב, גבעתיים ורמת גן ולאפשר לו לגור בבת ים, כפסע משכונת יפו ד‘ בה אני מתגוררת.

הוועדה בעצם סייעה לקסטיאל להתגורר בדירה יוקרתית השייכת למשפחתו, ואולי אפילו לתת קפיצה קטנה לבית הפאר של הוריו ביפו, ככה בלי שישימו לב. הרי למשטרת ישראל המתפרק יש דברים חשובים יותר לעשות, ועל קסטיאל, כך הם הבהירו לי – לא יושם אזיק אלקטרוני שיכול היה לוודא שאינו מפר את תנאי שחרורו.
נגד אלון קסטיאל הוגשו 17 תלונות במשטרה.

מספר הנפגעות האמיתי גדול בכפי שתיים, חלקן נחשפו בסדרת הדוקו ששודרה אודותיו, חלקן בקשר איתי אבל בעילום שם וחלקן כנראה לא סיפרו את המקרה הנורא שקרה להן עד היום. בשל חולשת הפרקליטות, רק 4 מהתלונות במשטרה נכללו בכתב האישום. רבע מהנשים שאזרו אומץ והתלוננו – קיבלו צדק, גם אם מאוד מאוד חלקי. וכל השאר – לא מוגנות עד היום. אני אחת מהן.

בי אלון קסטיאל לא הצליח לבצע את זממו. למזלי בין תגובות FIGHT FLIGHT FREEZE האינסטינקט שלי מוביל אותי תמיד לראשונה. חרף זאת המקרה הזה הותיר בי צלקות ופוסט טראומה מורכבת שאני מתמודדת איתה עד היום, ולמרות שהעולם חווה אותי כאשה מצליחה וחזקה, הארוע הזה הסיט את חיי ממסלולם ומשפיע עד היום על קשרי האישיים, עבודתי והתנהלותי בחיים.

אחרי לילה קשה, התעוררתי למהפך נוסף בפרשה, בוקר עם חדשות טובות: בצעד נדיר, הפרקליטות מערערת בפעם השנייה על קיצור העונש של אלון קסטיאל! על העתירה היה חתום לא אחר מאשר אותו אדם ששוחחתי איתו (ולא רק אני, אלא רבות מהנפגעות), ערב קודם

הייתי בין הראשונות לדבר בתקשורת ולהתלונן במשטרה, הגעתי לעימות שהיה לי מאוד קשה עם קסטיאל. עשיתי כל מה שיכולתי כדי לתרום לתיק. לאחר כמה חודשים זימנו אותי לפרקליטות מרכז והודיעו לי שלא אכלל בכתב האישום. ”אפשר לדבר כאן על תקיפה, כי הוא חטף אותך וגרר אותך בכוח מהרכב שלו, אבל לא על תקיפה מינית.“ הבנתם? בגלל שנלחמתי בתוקף על שלי, התווכחתי איתו, איימתי עליו והצלתי את עצמי מגורל גרוע הרבה יותר – לא מגיעה לי הגנה ולא מגיע לי צדק אליבא דה מדינת ישראל.

נחזור לכאן ועכשיו. ברגע שגיליתי שקסטיאל עומד להשתחרר, הרמתי (לראשונה) טלפון לנציג שעוסק בתיק מפרקליטות מחוז צפון. הדברים שאמר לי, על אף ניסיונו להיות אמפתי ונעים, היו קשים: "את לא מוגדרת נפגעת עבירה. את רק מתלוננת. לפי החוק היבש אנחנו לא יכולים להגן עליך. הדבר היחיד שאת יכולה לעשות הוא להוציא צו הרחקה, אבל זה אפשרי רק לאחר שאלון ישתחרר למעשה. נכנסתי להתקף בכי בלתי נשלט, כשאני מנסה בכל כוחותיי להסביר, פעם אחת נוספת, כמה האמירה הזאת שגויה ולא צודקת."

אחרי לילה קשה, התעוררתי למהפך נוסף בפרשה, בוקר עם חדשות טובות: בצעד נדיר, הפרקליטות מערערת בפעם השנייה על קיצור העונש של אלון קסטיאל! על העתירה היה חתום לא אחר מאשר אותו אדם ששוחחתי איתו (ולא רק אני, אלא רבות מהנפגעות), ערב קודם. הפעם גם ניתנו נימוקים חדים ונוקבים המבקרים את החלטת הוועדה. כלומר, לא רק שמדובר בצעד נדיר של הפרקליטות – לערער בפעם שניה על החלטה על שחרור מוקדם של עבריין מין מורשע – אלא שבערעור השני גם נכתבו מילים שעושות תיקון עבור קורבנות עבירות מין באשר הן והמשקל שהן מקבלות אל מול העבריין הפוגע.

נכתב שם שלא ניתן מספיק משקל לקול שלנו כנפגעות, נכתב על מסוכנותו של אלון קסטיאל והפרעות האישיות שמהן הוא סובל, שמונעות ממנו לקיחת אחריות אמיתית. הוזכרו הסיכון וההשלכות הקשות שיש לשחרור מוקדם על הנפגעות ועל הפגיעה בטיפול ובנסיונות השיקום שלנו עצמנו. ואלה, שימו לב, הוגדרו כטיעון ש"גובר על זכותו של עבריין מין להשתחרר שחרור מוקדם. עוד נטען בערעור המפתיע שגם אם לא נשקף לנו סיכון פיזי ממנו, הסיכון הנפשי והתפקודי הוא לא פחות חשוב וכך גם ההיבטים הפיזיים מהן אנו סובלות בעקבות הטראומה שנגרמה לנו וכי יש להביא אותם בחשבון. שהקביעה כי ”טובתנו היא שהוא ישוחרר מוקדם“ (כן, כך התנסחה ועדת השחרורים תאמינו או לא) היא קביעה שגויה ופטרנליסטית שהיה עדיף להימנע ממנה! שהחלטה לשחרר את אלון קסטיאל שחרור מוקדם היא בלתי סבירה באופן קיצוני.

אלה מילים שמעניקות לכולנו כוחות, ואני מקווה שגם לנפגעות אחרות, לא רק של אלון קסטיאל. מדובר במסמך חשוב, היסטורי, שאני מקווה שיילכו לאורו מעתה והלאה. תודה גדולה לעו״ד צביקה אברמוביץ שחתום עליו ולצוות שלו בפרקליטות צפון.

הדיון הנוסף (בנצרת) נקבע ל–8.8.22 ואז, לבקשתו של האסיר, הוקדם ל–18.7.22. טוב תעשה מדינת ישראל (וועדת השחרורים) אם תחדל לבזבז משאבים יקרים על מאבקו הלא–צודק של אלון קסטיאל לשחרור מוקדם ותפנה את המשאבים למקום הנכון.

הסרבי הסרבן
_______________________

נו-וואקס ג'וקוביץ'

יובל רוטשילד

בגיליון הראשון של בראשית כתבנו על האיש הזה, ככל הנראה הטניסאי הטוב ביותר בעולם, כשהיה בצומת דרמטי בחייו, הוא סירב לשתף פעולה עם הדרישה להוכיח סטטוס חיסוני כדי להשתתף בטורניר הטניס באוסטרליה, נעצר, הודח מהתחרות וגורש מהמדינה.

העמדה הבלתי מתפשרת שלו לא היתה רק הצהרתית – היא היתה כרוכה בוויתור על עשרות מיליוני דולרים, אולי גם על הסיכוי להפוך לטניסאי שישיג את מספר ניצחונות הגראנד-סלאם (סבב הטניס המקצועני העולמי) הגבוה ביותר אי פעם. במהלך אותה תקופה, ג'וקוביץ נדבק פעמיים בקורונה, כך שרמת חסינותו גבוהה יותר מזו של מחזיקי דרכון חיסונים, והוא טען בתוקף שכספורטאי הוא שומר על גופו בקנאות ונמנע מלהכניס לתוכו כל רכיב שהוא לא משוכנע בתועלתו.

השבוע בווימבלדון, בטורניר החשוב ביותר של הסבב, הוא הורשה להשתתף מאחר שאנגליה הסירה מזמן את כל מגבלות הקורונה. במשחק הגמר המפרך מול ניק קיריוס, סוס-הבר האימתני מאוסטרליה (שבזמנו תמך בג'וקוביץ במאבקו נגד השלטונות האוסטרליים), הוכיח "הסרבן הסרבי" שהוא עדיין הגדול מכולם. הוא זכה בגביע הגרנד-סלאם ה-21 בחייו, ובכך עקף את רוג'ר פדרר.

עוד גביע אחד והוא משתווה לשיאן כל הזמנים – רפאל נדאל. אלא שהתחרות הבאה בסבב תתקיים בחודש הבא בארצות הברית, שאינה מתירה ללא-מחוסנים להיכנס לגבולותיה. כפי שהדברים נראים כרגע, ג'וקוביץ לא ישתתף. בשלב הזה כבר ברור שלא הוא זה שמפסיד, אלא ענף הטניס ועולם הספורט כולו. יהיה מי שיהיה המנצח בסבב הבא, הגביע שלו יגיע עם כוכבית, וג'וקוביץ ייזכר לעד לא רק כאחד הטניסאים הטובים בתולדות המשחק, אלא גם כאחד האמיצים שבהם.