מקדימים מכה לתרופה

לרגל יום האישה הבינלאומי שחל ב-8 במרץ 2022, הופק בעיתון הארץ מוסף שיווקי רפואי. "ראיתי בכך הזדמנות מצוינת לפרסם את הסיפור שלנו כי עד היום חוץ מהג'רוזלם פוסט בעצם לא קיבלנו שום חשיפה לתרופה שלנו", מספרת עורכת דין רחל אלקלעי, בעלת חברה בתחום הביוטק. היא פנתה למחלקת השיווק של הארץ וסגרה איתם על פרסום כתבה שיווקית במוסף הכתוב ובאתר של העיתון, תמורת 10,000 שקל. אלא שממש לפני צאת הגיליון, אחרי שהכתבה כבר היתה מוכנה ומעומדת גרפית, המחלקה המשפטית של העיתון החליטה לפתע לגנוז אותה. בהתחשב בכך שמדובר בכתבה פרסומית שמכניסה לקופת הארץ אלפי שקלים, זו היתה בהחלט תפנית מפתיעה בעלילה. לדברי אלקלעי, ההסבר של מחלקת השיווק על הגניזה הבלתי צפויה היה ש"מצטערים, אך לא ניתן לפרסם כתבה על תרופה שעדיין נמצאת בהליכי מחקר". אלקלעי לא השתכנעה מהתשובה. "ראיתי באותו מוסף כתבות אחרות על תרופות שמצויות בתהליכי מחקר אבל משום מה דווקא הכתבה שלנו לא נכנסה", אמרה. בסופו של דבר אלקלעי לא חויבה על הכתבה אבל תובעת בימים אלו את "הארץ" על הפרת חוזה.

ארז אכטל, מנהל מחלקת מוספים מסחריים של הארץ דה מרקר אמר לבראשית: "בכתבות בנושאים רפואיים אנחנו פונים לייעוץ משפטי. במקרה הספציפי הזה היתה המלצה על תרופה מסוימת ולפי החוק אסור להמליץ על תרופות". משנשאל האם לא היו מקרים שבהם פורסמו המלצות על תרופות אחרות, השיב: "מה קשור כתבות אחרות? אנחנו מדברים על העניין שלה. אני אומר לך שיש חוק שאסור להמליץ על תרופה לכן קיבלנו הוראה מעורך דין שלא לפרסם אותה".

הכתבה נגנזה זמן קצר לפני שהכתבה ירדה לדפוס, לא ידעתם את זה לפני?

"למה השאלות האלו כל כך חשובות? אתה שואל אותי אופרטיבית לגביה ועניתי לך. הייתה שם המלצה ולכן על פי חוק נמנענו מלפרסם אותה".

יכול להיות שלגניזת הכתבה הספציפית הזאת היה קשר לזה שהתרופה היתה קשורה לקורונה?

"שוב, תפנה לחוק ותבין למה הכתבה לא פורסמה. וזה בגלל ההמלצה. מפה והלאה זה כבר עניינים של עורכי דין שאני לא מתערב בהם. לדעתי אתה יודע שהיא תבעה אותנו. אני לא עורך דין ושיטפלו בזה אנשים שמבינים".

באפריל 2020 כמה חודשים אחרי פרוץ הקורונה הקימה אלקלעי את חברת "נובל קונספט מדיקל" NOVEL CONCEPTS MEDICAL המייצרת תרופה חדשה לקורונה. התרופה היא טבעית לגמרי ומופקת מצמחים. לדברי אלקלעי, הפורמולה המקורית הרשומה על החברה שבבעלותה ואשר בראשה היא עומדת, מנתקת את הקשר בין חלבון הספייק של הווירוס לקולטן שלו בתא ובכך למעשה מונעת את חדירת הנגיף לגוף האדם. 

מזה כשנתיים עובדים מדענים מטעם אלקלעי על הפורמולה שנרקחת מצמחים טבעיים, ושלדבריה נמצאה כאפקטיבית ביותר. אחרי כמה חודשים של פיתוח ומחקר היא פנתה ושלחה מכתבים, מיילים והודעות טקסט כמעט לכל גורם רפואי רלוונטי בישראל על מנת לקדם את תהליך אישור המוצר. היא נפגשה בשיחות זום או פנים אל פנים עם גורמים רבים ושונים, אלא שפעם אחר פעם נתקלה בחומת סירוב בצורה. היא פנתה לפרוייקטורים של הקורונה, למנהלי מחלקות, לבתי חולים – שלדבריה כלל לא טרחו לענות או שנפנפו אותה בדרכים כאלה ואחרות. במקרים ספורים הצליחה לחדור את המערכת אבל עדיין, נהדפה לאחור בשלב די ראשוני של תקשורת. 

"ערכנו ניסויים במעבדות בישראל ובקנדה", מספרת אלקלעי. "הניסויים הראו שיש לנו פה תרופה טבעית שביכולתה לעצור את הקורונה אצל חולים שונים במצבים שונים. אפשר היה לצפות שאם זה לא יהפוך לשיחת היום ולסנסציה, לכל הפחות יגלו עניין מינימלי בדבר הזה, אבל כל גופי הבריאות בארץ לא איפשרו לנו להגיע אליהם ולא נענו לפניות."

בין היתר, נפגשה אלקלעי עם הפרויקטור לשעבר ומנהל איכילוב בהווה, פרופ' רוני גמזו, ובכירים מבתי החולים הלל יפה ושיבא תל השומר. אליהם הגיעה כשלדבריה בידיה "נוסחת פטנט מוכחת, פורמולה ייחודית שבתוך שש שעות מנטילתה בולמת החרפת סימפטומים ומבריאה את החולים. היא עוצרת ומרפאת 16 סימפטומים שונים של לונג קוביד, ולאו דווקא של הסימפטיים ביניהם: אובדן חוש טעם וריח, כאבי שרירים (PIMS) ובעיות פוקוס וזיכרון."

"הייתי אצל גמזו בפגישה בלשכה שלו באיכילוב. הראיתי לו את הנתונים וסיפרתי לו על התרופה. הוא לא הסכים לחזור אליי אחרי כן. ניתק מגע". את תגובתו של גמזו לדברים לא היה ניתן להשיג.

התחושה שהלכה וגברה בתוכה היתה שאין עם לדבר. לא בממסד הרפואי. לא עם גורמים ממשלתיים. גם לא עם כלי תקשורת שונים ורבים שחסמו את דרכה של אלקלעי בלי למצמץ. בתחושה שלה, לא היה לה סיכוי.

אלקלעי שבה לישראל שבועות אחדים אחרי פרוץ הקורונה לאחר שהות של כמה שנים בלונדון. שם סיימה לימודי הוראה ומחקר ודוקטורט במשפטים באוניברסיטת קווין מרי (תואר ראשון ושני מטעם אוניברסיטת תל אביב). היא עוסקת 20 שנה בעריכת דין בתחום הקניין הרוחני ומחזיקה ברישיון אמריקאי לעריכת דין. ברקורד שלה רשומה גם חברת עורכי דין האמריקאית "סידלי & אוסטין". היא מרצה באקדמיה ומחברת הספר "זכויות יוצרים באינטרנט". 

הגעתה לפורמולה, היא אומרת, היתה מקרית למדי. "נחשפתי במקרה להשפעה אפשרית של כמה צמחים על חולי קורונה כבר בתחילת ההתפרצות וראיתי שהם התגברו על המחלה ביעילות ובמהירות מפתיעה", משחזרת אלקלעי. הסקרנות והאמביציה התעוררו. כבת לאגרונום שגדלה במושב נטעים, צמחים תמיד היו חלק מחייה. "חשבתי שאולי עלינו פה על משהו, שאולי אפשר יהיה לזקק את הצמחים האלה ולהפיק פורמולה תהיה יעילה נגד קורונה".

השלב הראשון היה למצוא מעבדה. לא דבר של מה בכך מבחינה ביורוקרטית וכלכלית. אחרי כמה חודשים, בדצמבר 2020, הצליחה להשיג מעבדה בפארק המדע בנס ציונה, שם הזהירו אותה, טרם הניסוי, שאין שום סיכוי שצמחים טבעיים יפרקו חלבונים של וירוס. אבל היא התעקשה. לדבריה, הניסויים שלה הראו שהצמחים אכן פירקו את חלבוני הנגיף, ובתוך שש שעות בלבד צמצמו אותם בחצי. לאחר מכן פנתה למכון הביולוגי לצורך המשך הניסויים והפעם בווירוס חי אבל "נזרקה מכל המדרגות". 

לא היתה לה ברירה אלא לנדוד אל מחוץ לישראל. את המחקר הבא ביצעה במרכז לחקר נגיפים באוניברסיטת מקמיסטר, אונטריו, קנדה. שם, לפי אלקלעי הם עברו את המבחנים בהצלחה. "לקח לנו חצי שנה למצוא מעבדה אבל לא ויתרנו". את המחלקה במקמיסטר מנהלת דר' טרייסי קמפבל בעלת פוסט דוקטורט מפרינסטון. חוקר נוסף שמשתף פעולה עם אלקלעי הוא דר' רפאל מאייר בעל פוסט דוקטורט מרוקפלר סנטר. "אני עובדת רק עם מדענים בעלי שם", היא מדגישה.

את הפאזה הראשונה של אישור הפטנט הם עברו בתחילת ינואר 2021. כולל הודעה לעיתונות. שום תזוזה לא נרשמה בגזרה וגם לא שינוי בהתייחסות אליה – גם לא ממנהלי בתי חולים או כל גורם רשמי. "את השלב הפרה-קליני עברנו בהצלחה בקנדה שלוש פעמים. מבחינת המעבדה זה מוחלט וסופי". כשחזרו החוקרים שלה עם תוצאות הניסוי ובאו אל המכון הביולוגי, הם נפנפו אותם ושלחו אותה שם למשרד הבריאות. גם שם סירבו להיפגש עמה. 

אלקלעי לא עצרה. היא פנתה לפרופ' גדי סגל כשניהל את מחלקת הקורונה בשיבא כדי לקדם את המחקר שלה בארץ, בבית החולים. "אינך מבינה דבר וחצי דבר בתחום שאת מדברת עליו, תחזרי אליי כשיש לך תוצאות יותר מעמיקות", ענה לה סגל במייל. בהמשך הפנו אותה משיבא למלא בקשה, "אבל – ביצה ותרנגולת – אי אפשר להתחיל מחקר אם אין חוקר שמעוניין לעבוד איתנו". 

"לאחר ששלחנו אליך בינואר 2021 תוצאות מעבדה על פירוק של 47 אחוז מהספייק של הווירוס בתוך שש שעות", כתבה לפרופ' סגל, "עם חוות דעת מומחה תומכת במייל, המשכנו והשקענו זמן וכסף להוכיח כי התרופה הניסיונית בולמת את כניסת הווירוס לתאי אדם ואת התפשטותו… מבקשת לדעת האם לאור תוצאות מעבדה אלה יש חוקר שיוכל להתחיל איתנו ניסוי קליני בישראל?"

"אין ולו שמץ ראייה בחומר ששלחת", ענה לה סגל, "את משחיתה זמן וכסף על משהו שלא ייצא ממנו כלום".

"בהמשך לחומר ששלחתי", כתבה שוב לסגל, "הנה הסבר של פרופ' שי ארקין מהאוניברסיטה העברית מדוע הממצא שלנו הוא תרופה פוטנציאלית מיידית לקורונה. אנא עדכן אותי מתי נוכל לתאם שיחה להמשך ומיהו החוקר שאפשר לעבוד מולו בשיבא."

דבר לא השתנה. 

בחלוף שנה נוספת של ניסויים נוספים עם וירוס חי בקנדה חזרה אלקלעי שוב אל סגל. אך הוא לא חזר אליה. לפני כשבועיים שלחה לו עוד תזכורת. "מצד אחד אנשים מתים, ומצד שני המערכת הרפואית קפואה", אומרת אלקלעי. "המקום היחיד שקידם אותנו לשיחת זום היה ראש המחקר בהדסה עין כרם". 

אבל שם זה גם נעצר. באותו זום. שוב ושוב הגיעה למבוי סתום. 

(את תגובתו של סגל לא היה ניתן להשיג).

אלקלעי אמרה נואש מהמערכת הרפואית ופנתה ושלחה חומרים לעיתונות. מהתוכנית של אילנה דיין לא התקבלה תשובה. גם מ"כלכליסט". במדור המשפטי של ידיעות פורסמה ידיעה על אלקלעי שבה נכתב שהיא מונתה למנכ"ל חברת תרופות הביוטק "נובל קונספט מדיקל", אבל לא היה בה כל אזכור לקורונה, ובוודאי שלא לתרופה. "אי אפשר היה לחדור את העיתונות כדי להסביר דרכה לציבור את מה שיש לנו פה".

"גורמים רפואיים אומרים לי שאני לא מבינה כלום, תביאי הוכחות מדעיות, ואחרי כן, כשאני מביאה את מה שדרשו ממני, הם מתעלמים". 

הודות להיכרות רבת שנים עם גיא רולניק, העורך המייסד של דה מרקר, פנתה אליו ואל כתבת הבריאות של "הארץ", מירב ארלוזורוב, אבל לא נענתה. "מה קורה פה?" היא תוהה. "קשר אדיר של שתיקה. לא חזרו אלי אנשים שאני מכירה 30 שנה. כאילו הקימו חומת אש תקשורתית מסביב למשרד הבריאות".

מירב ארלוזורוב אישרה שאלקלעי פנתה אליה אבל לטענתה לא רק שחזרה אליה, אלא גם הפנתה אותה לעורכת מדור המאמרים דאז אפרת נוימן. לדעתה של ארלוזורוב, מדובר באי הבנה. "זה חוסר ההבנה בסיסי, מה שעולה כאן: מדור הדעות, כשמו כן הוא, נועד לפרסם דעות ועמדות בלבד. הוא אינו במה לפרסום חדשותי על פיתוח של מוצר או תרופה כלשהי. לשם כך יש כתבי תחום, כמו כתבי בריאות, ואליהם היתה צריכה רחל כנראה לפנות. בכל מקרה, דה מרקר אינו מפרסם יותר מאמרי אורח, כך שהדיון כולו אינו רלבנטי יותר".

אבל מי שלדברי אלקלעי הפנה אותה לארלוזורוב היה בכלל גיא רולניק. בהמשך, ארלוזורוב הפנתה את אלקלעי ב-1.4.21 לכתבת הבריאות של העיתון רוני לינדר וזו כתבה לה במייל חוזר: "כל הכבוד על העיסוק החשוב". כתבה ולא יספה. 

לאלקלעי אין הסבר חד משמעי להתנהלות הכללית ולהדיפה הקבועה שחוותה. היא לא באמת יודעת לפענח אותה. "מבחינה משפטית יש פה אולי סוג של מונופולין או קרטל שמונע מאיתנו להיכנס לשוק. לא רוצה להיכנס לספקולציות". 

אני שואל אותה האם פנתה גם למח"צ (מועצת החירום הציבורית). "כן, הם קיבלו מאיתנו הודעות, כולל פרופ' אהרון צ'חנובר, חתן פרס נובל. אמרנו לו שיש לנו תרופה טבעית. הוא אמר 'מעניין מאוד אבל אני לא עוסק בחקר הקורונה' ". 

צ'חנובר כתב לאיש קשר מטעם אלקלעי ב-13.8.2021, לאחר שראה את החומר מקנדה: "אני לא וירולוג אבל במבט ראשון החומר נראה מבטיח". 

לאן אפשר לקחת את זה מכאן?

"במשפטים יש דבר כזה שנקרא 'חובת אמונים', אם אתה מחזיק במשרת אמון. למשל אתה חייב לדאוג לחולים שלך ואם אתה מתעלם ממידע, זו יכולה להיות עילה לתביעה על הפרת אמונים. מערכת שלמה נגועה באטימות ובחוסר אכפתיות. אנשים איבדו את יקיריהם ולאף אחד לא איכפת. ישראל היא עדיין מדינה דמוקרטית, אבל יש תחושה חזקה שאין מי לדבר. המטרה שלי היא שהציבור יידע שייצרתי והצגתי אלטרנטיבה וישאל את עצמו האם ככה הוא רוצה לחיות את ארבע השנים הבאות שלו. האם זה השלטון שהוא רוצה".