צאו לנו מהוריד

"נודניקים נמאסתם", אמרו לנו אלופי המדע רק לפני שבוע שבועיים. "למה אתם לא משחררים? הקורונה נגמרה, די, חלאס!". וגם: "כבר אין תו ירוק, לא חייבים מסיכות, ואפילו המצב הבריאותי המיוחד כבר פקע", אמרו לנו, ושר הבריאות חגג תחת כל פלטפורמה רעננה את העובדה שחוקי החירום שהוא ומפלגתו היו מהדוחפים הגדולים שלהם, הפסיקו.

עברו כמה ימים והופ-הופ-טרללה, נסענו אחורה בזמן שנה וגם שנתיים. השפה המתועבת של "המלצות" למסיכות, הגיגים על היתכנות לחיסונים נוספים, השלב המקדים הבלתי נמנע לאניסת הציבור לצעדים שהוא בעליל אינו מעונין בהם – חזרה והנכיחה את ראשה המכוער במרחב חיינו."אנחנו לא שוקלים מגבלות בשלב הזה", אומרים לנו במשרד הבריאות, ללא ספק תוך שהם נעזרים במומחי התנהגות בעלי שם שהסבירו להם שככה הכי טוב לתקשר את העובדה שהם אכן מתכננים הגבלות מעט מאוחר יותר.

כאילו הנזקים העצומים לילדים ולבני נוער לא קרו, כאילו שיעורי האובדנות וההפרעות השונות לא מרקיעות שחקים, מדברים שוב על כפיית מסיכות בכיתות, שוב, צעד מקדים למשטר סגרגציה בריאותי חולני מופקר ומפקיר. כאילו חצי מאזרחי המדינה לא סובלים עדיין, אם לא מתופעות בריאותיות ישירות, נזקי החרדה והזריקות החוזרות, אז מתופעות נפשיות של דכדוך, תסכול וחרדה משתקת. "מגבלות" מופרחות שוב לחלל האוויר, ותוקעות בחרדה עמוקה עוד יותר ציבורים עצומים חלשים ומוחלשים, מנושלים מכל מידע אמיתי וחוששים גם כך מפני האטה כלכלית קשוחה ומחירים מאמירים לשמיים ומעבר להם.

שנתיים וחצי אחרי "הגל הראשון" של המגיפה שמעולם לא היתה (כן, נפגעו אנשים, אבל מה שקרה לא פוגש שום הגדרה מתקבלת על הדעת של מגיפה, ולא משנה כמה ממונים מטעם השלטון וכמה חולי-שליטה יתעקשו שאכן במגיפה מדובר), ואחרי שכבר ברור לכל העולם ולהקתו שהמגבלות הסבו נזק אנושי בל ישוער, ובזמן שהאנושות דוהרת לקראת משבר כלכלי אדיר שהוא תולדת אותם צעדים – השפה האלימה, הדורסנית והאטומה, של "מגבלות" ו"צעדים" חוזרת. מיד בעקביה יבואו, אין צורך לומר זאת, חיסונים שבהתחלה לא ייכפו באיומים ואחר כך כן, ומגבלות תנועה שבתחילה יהיו רק המלצות ואחר כך ייאכפו באמצעות הבלעדיות של השלטון על הפעלת אלימות חוקית וכלכלית.

הזריקות של פייזר, שהציבור הישראלי (והעולמי) רותח משמועות ומטענות רפואיות ומדעיות מבוססות על השפעתן הרעה, משמשות שוב, גם אם באופן ראשוני מאוד לסבב הזה, כחרב מתהפכת מעל ראשי האנשים החיים כאן. וזה קורה עכשיו, שנה וחצי ארוכות כנצח מאז שהתחילו להזריק כאן, מבלי שטרחו לעדכן את הציבור פעם אחת בסכנות הזריקה, ומבלי שאמרו אמת אפילו פעם אחת על התועלת לעומת הסיכונים שלהן.
כאילו הנזקים העצומים לילדים ולבני נוער לא קרו, כאילו שיעורי האובדנות וההפרעות השונות לא מרקיעות שחקים, מדברים שוב על כפיית מסיכות בכיתות, שוב, צעד מקדים למשטר סגרגציה בריאותי חולני מופקר ומפקיר. כאילו חצי מאזרחי המדינה לא סובלים עדיין, אם לא מתופעות בריאותיות ישירות, נזקי החרדה והזריקות החוזרות, אז מתופעות נפשיות של דכדוך, תסכול וחרדה משתקת. "מגבלות" מופרחות שוב לחלל האוויר, ותוקעות בחרדה עמוקה עוד יותר ציבורים עצומים חלשים ומוחלשים, מנושלים מכל מידע אמיתי וחוששים גם כך מפני האטה כלכלית קשוחה ומחירים מאמירים לשמיים ומעבר להם.

בשלב הכל כך מאוחר הזה של תיאטרון הקורונה, לא יתכן, הרי, שבמשרד הבריאות עדיין לא יודעים מהן ההשלכות של הצעדים וההצהרות שלהם. לא יכול להיות, הרי, לא יעלה על הדעת ממש, שאין להם נתונים על מצבה הבריאותי של האוכלוסייה הישראלית. לא יתכן בשום פנים ואופן שרופאים, ולו כאלה שהוכשרו כרופאי אליל בקמצ'טקה המשוונית, לא יודעים שחרדה גורמת נזק עצום לבריאות, ושתפקידם כרופאים ופקידים שהציבור משלם את משכורתיהם היא להגן עליו, ולפיכך לעשות ככל יכולתם כדי לשכך חרדה, קל וחומר להימנע מכל צעד שעלול להגביר אותה. למרות זאת, הם מלבים שוב את החרדה הציבורית ולא מספרים לציבור הישראלי דבר וחצי דבר על מצבו הבריאותי.

לא יתכן שבמשרד הבריאות לא יודעים שתופעות הלוואי של הזריקות חורגות בהרבה מהמסר שאותו העבירו לציבור בחודשים הראשונים והנאיביים של קמפיין ההזרקות הלאומי. בחלק מהתופעות הם אפילו הודו: דלקות סביב הלב, שיבושי מחזור, אפילו מקרי מוות בודדים. ובכל זאת, הם לא משנים את הנרטיב כמלוא נימה: בטוח ויעיל, נקודה. שוקלים להמשיך. יש צורך בעוד.

לא יתכן, משמע: הם יודעים. הם יודעים טוב מאוד כמה הורע מצבו הבריאותי של הציבור הישראלי בשנתיים וחצי האחרונות, ואיזה נזק נגרם לילדים ולצוותי חינוך והוראה, ולשוק העבודה, ולרמת החרדה הציבורית, והם יודעים בדיוק נמרץ מה הסכנות האמיתיות של הזריקות.

לא יתכן שבמשרד הבריאות לא יודעים מה המחיר העצום ששילמו תלמידים צעירים על ההתנהלות הפושעת של שנות הקורונה. לא יתכן שהם לא יודעים איזה נזק אדיר הסבו הצעדים שלהם למורות ולצוותים חינוכיים וטיפוליים. לא יתכן שהם לא יודעים כמה השפיעו לרעה צעדי הקורונה המפלצתיים על "עובדים חיוניים", קרי עובדי כפיים ונותני שירותים בדרג נמוך שאפשר לוותר עליהם, למעמד אצילים ש"עבר לעבוד מהבית". לא יתכן שהם לא יודעים, והממשלה הישראלית לא יודעת, וחברי הכנסת אינם יודעים, שחייבים לכל הפחות לחשוד בקיומה של זיקה הדוקה בין אותה הפרדה שלטונית בזויה לבין מצוקת העובדים הנוכחית בכל מקום שבו נדרשים אנשים לעבודה שאינה בעסקי אוויר וכלאם פאדי, אלא בחומר אמיתי ולקוחות בשר ודם.

לא יתכן שבמשרדי הבריאות והאוצר לא מבינים את הקשר שבין ניפוחי הערך המלאכותיים של ימי הקורונה בכסף ציבורי וניתוק שרשראות האספקה לבין המשבר הכלכלי החמור שכבר התחיל, עם סדקים ראשונים בעולם הפנטזיה של ההייטק.

לא יתכן שבאף גוף ממשלתי משמעותי לא מבינים כמה צמא הציבור הישראלי למידע אמין ואמיתי על מצבו. מידע שאנחנו יודעים שיש להם, והם בוחרים להסתיר.

לא יתכן שבאף פקולטה ובאף מערכת של כלי תקשורת נחשב לא מבינים שחייב להיות קשר בין אמצעי הריגול והשיטור של ימי הקורונה לבין הכרסום המואץ בזכויות הפרט ולפריסת תשתית טכנולוגית נרחבת פי כמה לדיכוי וריגול נרחבים פי כמה.

לא יתכן שמשרד הבריאות לא יודע שדיקטטורה היא סכנה בריאותית חמורה ביותר.

לא יתכן, משמע: הם יודעים. הם יודעים טוב מאוד כמה הורע מצבו הבריאותי של הציבור הישראלי בשנתיים וחצי האחרונות, ואיזה נזק נגרם לילדים ולצוותי חינוך והוראה, ולשוק העבודה, ולרמת החרדה הציבורית, והם יודעים בדיוק נמרץ מה הסכנות האמיתיות של הזריקות.

הם גם יודעים בדיוק מה כתוב בחוזה המושחר עם פייזר, ובפרוטוקולים המוכמנים של ישיבות הממשלה והצוות לטיפול במגיפות. יודעים בדיוק ברמת קוצו של יו"ד.
יודעים כמה המצב קשה ורע, ולא אומרים. ולא רק שלא אומרים, אלא ממשיכים כאילו לא קרה כלום, כאילו אף אחד לא מבין כלום, כאילו היומנים של כולם נעצרו לנצח במרץ 2020.

אבל זה לא נכון, כמובן. סרט ההכחשה והולכת השולל שמשרד הבריאות הישראלי חי בו מוקרן באולם שהולך וננטש בהדרגה. האמון הציבורי במשרד הזה בשפל אדיר והולם. קמפיין החיסונים לפוליו נכשל כישלון אדיר. קמפיין חיסון הילדים הושלך לפח האשפה של ההיסטוריה (בצדק רב), וקמפיין חיסוני התינוקות, שיש לשער שיתחיל בקרוב, יישלח גם הוא לשם. ואם לסמוך על המגמה הבולטת בחיסוני מבוגרים, גם זריקה מספר 5 תיבעט לקיבינימט על ידי הציבור הישראלי.

זהו ציבור שהתחיל את הקורונה עם רמת אמון יוצאת דופן במוסדות המדינה, ובמשרד הבריאות בראשם. ועכשיו, כשבונים כאן קייס לשידור חוזר של הטלנובלה ההרסנית, נזכיר להם שאינדקס השקרים שלהם גלוי לגמרי וידוע לכל ישראלי וישראלית. האנשים היחידים שמשרד הבריאות הישראלי עובד עליהם הם בכירי משרד הבריאות וכמה צייצנים בטוויטר. חוץ מזה? קדחת.

לא יתכן שהם לא יודעים את כל זה, ועוד הרבה יותר, ובכל זאת הם ממשיכים בשלהם. לא נורא. אנחנו נחזיק מעמד עוד קצת ועוד קצת, ונחכה בסבלנות ליום שבו מה שאנחנו יודעים אנקדוטלית ואינטואיטיבית יקבל ביטוי ואישרור מהדהדים כידע שהוא נחלת הכלל. לא יתכן, אחרי הכל, שבמשרד הבריאות לא יודעים שהיום הזה, גם אם יתמהמה, בוא יבוא.