קץ העבדות

זוכרים את קוקו הגורילה?
היא היתה כנראה הגורילה הכי מפורסמת בעולם והיא התפרסמה בעיקר בשל יכולתה לתקשר בשפת הסימנים. קוקו למדה וזכרה יותר מ- 1000 סימני ידיים! היא תיקשרה מצוין עם בני אדם, הבינה 2000 מילים באנגלית ושינתה את כל מה שהעולם המדעי והלא מדעי חשב עד אז על גורילות. היא השתמשה בשפה שלמדה כדי לבטא את הרגשות ולהביע מחשבות ורצונות שלה.

היא היתה כל כך חכמה ומיוחדת וידעה בדיוק מה היא רוצה. קוקו לא הצליחה להרות ויום אחד היא ביקשה מהחוקרים שעבדו איתה… חתול. היא ידעה לסמן להם את המילה הזו. בהתחלה הם נתנו לה בובת חתול, אבל היא הסבירה להם וסימנה להם שוב ושוב בשפת הסימנים את המילה "עצובה" והבהירה שלא התכוונה לבובה.
כשהגיע יום הולדתה, הוחלט לשמח אותה באופן מיוחד והוצגו לפניה כמה חתולים. קוקו בחרה באחד מהם והעניקה לו שם. מאותו יום, היא טיפלה בו במסירות ובאהבה כאילו היה התינוק שלה.

קוקו נולדה בשבי בגן החיות בסן–פרנסיסקו בשנת 1971 ומתה בשנת 2018 בגיל 46. אני הייתי מאוהבת בה לגמרי. היא ריגשה וסחפה אותי כמו שעשתה לעוד מיליוני אנשים ברחבי העולם. שגרירת הגורילות שנועדה לקרב אותנו אליהן ואותן אלינו, לגשר בין העולמות, ללמד אותנו על יופיים ותבונתם של יצורי הפלא האלה. האמירה המדעית שלפיה האדם והשימפנזה זהים ב 99.4% ברצפי הד.נ.א שלהם קיבלה פנים ומימד מוחשי בזכות קוקו (למרות שהיא היתה גורילה). היא הפגינה סקרנות ועומק רגשי. המבט שלה, שפת הגוף, הג'סטות העדינות של היד שלה, כל אלה חדרו אל הלבבות. היא היתה כוכבת אמיתית ומלאת כרזימה.

אבל קוקו העלתה לתודעה גם שאלה מוסרית גדולה. אם יש לנו קירבה גנטית של 99% לקופי העל (שימפנזה, אורנגוטן, גורילה, בונובו), איך יתכן שאנו מבצעים ניסויים בקופים האלה ונעשה בהם שימוש אכזרי כחיות מעבדה? במאות השנים האחרונות, בני האדם העלו את עצמם לדרגת שליטי העולם הכל–יכולים. אין מה לומר, השקענו וטרחנו רבות למען עצמנו – לשיפור איכות חיינו ותוחלת חיינו, דאגנו לזכויותינו, יצרנו לנו חיים הרבה יותר נוחים. אבל עשינו את כל זה תוך כדי שאנו מסבים הרס, הרג וסבל רב לכל הסובב אותנו.

רובנו מתייחסים אל בעלי החיים ו"חיות משק הבית" כאל חפץ שימושי המייצר עבורנו מזון, כאילו היו מכונות שאינן חשות כאב, רגשות או צרכים. התעלמנו במשך דורות מהיותם מסוגלים לחוש קרבה, אהבה, רגשות אימהיים, כאב, צער ופחד. לפני 300 שנה היתה עבדות אנושית בעולם – מיליוני בני אדם נחטפו מאפריקה, הוכרזו כעבדים, הועבדו בפרך, משפחות פורקו, נשים וילדות היו לשפחות מין, כולם הולקו וחייהם היו שווים כקליפת השום. הם היו רכוש ולא יותר. בעיני בעליהם דאז, מעמדם היה כשל חיות משק הבית ואולי אפילו פחות.

בשנת 1999 החליטה ממשלת ניו זילנד לעגן בחוק את זכויותיהם של קופי העל. היא יצרה בכך תקדים חשוב. היא הכירה בעובדה שקופי אדם ובני האדם נמנים בעצם עם זן אחד

"אומה גדולה נמדדת ביחסה לבעלי חיים", אמר מהטמה גנדי. וזה כמובן נכון. וכמובן שגם ביחסה לבני אדם. ככל שאדם מפותח יותר הוא אינו יכול להתעלם מסבלו של יצור חי אחר. אדישות אינה הולכת יד ביד עם התפתחות של מודעות.

בשנים האחרונות, למרבה השמחה, יותר ויותר ארגונים, יחידים, גופים ועמותות לזכויות בעלי חיים פועלות ברחבי העולם. הם מעלים לתודעה את נושא איכות החיים ורווחתן של חיות בר וחיות משק הבית. אז כן, מצד אחד יש הרבה התעללות בבעלי חיים, ומצד שני, ישנם אלה שפועלים כדי לשנות את זה. כמו שרשרת תאורה שנדלקות בה נורות בזו אחר זו, כל עמותה חדשה כזו מאירה את סביבתה הקרובה ומחוללת עוד צעד בדרך אל השינוי המיוחל.

החדשות הטובות והמנחמות הן שפעילותם המסורה והאינטנסיבית של ארגונים למען זכויות בעלי חיים בעולם מצליחה לייצר שינוי תודעתי ומביאה להטבה משמעותית בתנאי המחיה של חיות כגון תרנגולות המטילות עבורנו ביצים, פרות בתעשיית החלב והבשר, וכדומה. ברגע שהקמפיינים של אותם ארגונים נהדרים חודרים לתודעת הציבור (והם אכן חודרים אט אט) כבר קשה לחזור לאחור: אנחנו כבר לא יכולים להסתתר מאחורי טיעון אי הידיעה מהיכן המזון שלנו מגיע, איזה מחיר נורא משלמות החיות ומה נדרש מאיתנו כעת ליצור כדי לספק להן איכות חיים מיטיבה וחומלת.

עמותה אוסטרלית להגנת על זכויות בעלי חיים הצליחה ליצור שינוי תודעתי רחב היקף בקרב צרכני הביצים במדינה, עד כדי כך שלאחרונה, הרשתות הגדולות הצהירו שבקרוב הן יפסיקו לחלוטין לרכוש ביצים מ"גידול סוללה" וישווקו אך ורק ביצים של תרנגולות חופש. בבריטניה מתרקמת חקיקה שתאסור על בישול לובסטרים במים רותחים. החוק החדש מגן על זכויותיהם של סרטנים ורכיכות. הרתחת לובסטרים ושאר סרטנים חיים אינה חוקית כבר זמן רב בשוויץ, נורבגיה וניו זילנד. אמרתי לכם, העולם מתחיל להשתנות…!

בשנת 1999 החליטה ממשלת ניו זילנד לעגן בחוק את זכויותיהם של קופי העל. היא יצרה בכך תקדים חשוב. היא הכירה בעובדה שקופי אדם ובני האדם נמנים בעצם עם זן אחד. החוק שנחקק אוסר לחלוטין על ניסויים בקופי על ומכיר בזכותם הבסיסית לחיות ללא סבל הנכפה עליהם על ידי בני אדם. ההכרה שבאה עם החוק הזה גורפת: לקופי העל יש חיי רגש מפותחים, הם חווים חמלה, אמפתיה, אבל, שמחה, אהבה, מודעות עצמית, תקשורת ומבנה חברתי מורכב. הם בעלי יכולת תכנון וביצוע, שימוש בכלים והאינטליגנציה שלהם גבוהה מאוד.

אגב, הדברים תקפים לא רק לגבי קופי האדם אלא לכל הפרימטים – הם כולם חיים חיי קהילה עשירים ומפותחים. כמעט 30 שנים אחר כך, התעוררו גם הספרדים. בשנת 2008 הודיע הפרלמנט הספרדי על תמיכתו במתן זכויות לקופי אדם, על מנת להבטיח הפסקת התעללות, למנוע מקרי שבי ומוות מיותרים. ניסויים פוגענים וקשים בקופים נאסרו, נאסר השימוש בהם למטרות בידור ושעשוע. גני החיות נדרשו לשפר מאוד את איכות חייהם של הקופים ולהקפיד על רווחתם.

ואיך אפשר לדבר על קופי על, שימפנזים וגורילות בלי להזכיר את ג'יין גודל, חוקרת השימפנזים הידועה ביותר בעולם. פריצת הדרך המשמעותית שלה היתה הדרך שבה היא פעלה ולמדה על השימפנזים. היא פשוט הלכה לחיות איתם. היא חקרה את חייהם האמיתיים של השימפנזים במקום הטבעי שלהם כי היה לה ברור שכדי ללמוד עליהם באמת, עליה לחיות בקרבתם. גודל חיה ביערות עם השימפנזים 55 שנים! היא תצפתה ולמדה את אורחות חייהם באהבה ויראת כבוד. הם קיבלו אותה כחלק מהם והודות לכך היא הצליחה ללמוד רבות על המבנים החברתיים המורכבים שלהם, על השפה, התקשורת, המנהגים והמסורות שלהם העוברות מדור לדור. היא פרשה לעיני החוקרים את תהליכי הלמידה שלהם והראתה את יכולתם ליצור כלים ולהשתמש בהם. גודל דיברה בשם הקופים, הכירה ביכולותיהם המופלאות ודרשה עבורם זכויות.

"שימפנזים נתנו לי כל כך הרבה", היא אמרה באחד מהראיונות עמה. "השעות הארוכות שביליתי איתם ביער העשירו את חיי מעבר לכל קנה מידה. מה שלמדתי מהם עיצב את הבנתי על התנהגות המין האנושי ועל מקומנו בטבע".