שבתאי, רד מהסוס

מפכ״ל המשטרה קובי שבתאי תובע להחזיר את השימוש בפגסוס של NSO לידי המשטרה: ״אנו חייבים כלים טכנולוגיים… אסור לנו לתת להצר את צעדינו. משטרת ישראל חייבת כלים טכנולוגיים מתקדמים כדי לגלות עבריינים״, כך אמר שבתאי לפני שבועות ספורים בכנס השנתי של לשכת עורכי הדין באילת. "החזרת היכולות הללו למשטרה היא הכרחית, בוודאי בעת הזו בה אנחנו מבקשים להגביר את פעילותנו".

השימוש בתוכנת הריגול אליה מתגעגע שבתאי הושעה על ידי היועמ״ש הקודם אביחי מנדלבליט, ומושעה כעת בידי היועצת הנוכחית עו״ד גלי בהרב-מיארה. קובי שבתאי דורש למעשה להחזיר למשטרה כלי שלדעתו הוא חיוני ובלעדיו תיפגע יכולתה להילחם בפשיעה הקשה. הביטוי ״החזרת היכולות״, מכוון ספציפית להחזרת השימוש בתוכנת פגסוס של NSO. השימוש בכלי איפשר הדבקת ניידים מרחוק באמצעות רוגלה ששואבת את תוכנם. הוא הוקפא בעקבות תחקיר כלכליסט שעורר רעש תקשורתי גדול והעלה ספק לגבי החוקיות של השימוש בכלי הזה.

אמנם, כזכור, דו"ח מררי שבדק את ממצאי התחקיר הפריך כמעט את כל הממצאים שהופיעו בכתבה. הדו״ח קבע כי המשטרה ניסתה לפרוץ לניידים של שניים בלבד מתוך 26 שמות שהובאו בתחקיר. עם זאת, אין ספק שהכתבה העלתה לשיא של מודעות את נושא השימוש של המשטרה באמצעים טכנולוגיים מתקדמים – חוקיים ובלתי חוקיים – העלולים לפגוע קשות בזכויות האדם והפרט.

הקידמה הטכנולוגית משפרת את אורח חיינו כמעט בכל תחום – מגורים, תחבורה, רפואה, פנאי. אבל הקידמה מביאה עמה סכנות רבות, ובעיקר פגיעה חמורה בפרטיותנו. הפרטיות שלנו היא זכות יסוד המוקנית לנו הן מתוקף היותנו אנשים והן מתוקף החוק. ואולם כלים כמו האינטרנט, טכנולוגיות בינה מלאכותית מבוססות ראייה ממוחשבת המוצמדות למצלמות, תקשורת מהירה ונגישה מכל נקודה, זיהוי ביומטרי, וטכנולוגיית ענן ו-Big Data – מאפשרים לגופים גדולים לתאגידים ולממשלות לאסוף עלינו הרבה מאד מידע, לשתף אותו, לנתח אותו ולבסוף גם לנצל אותו באופן שפוגע בחופש שלנו.

לא מזמן עלתה הסוגיה שדנה באופן השימוש של המשטרה בטכנולוגיה באופן שפוגע בפרטיות שלנו. פרשת NSO, שבה התברר כי המשטרה השתמשה בטכנלוגיית פגסוס כדי לרגל אחר חשודים ללא אישורים מתאימים, ניפצה את אמון הציבור במשטרה. האופוזיציה מקדמת ועדת חקירה ממלכתית בנושא, שכן הטכנולוגיה היתה בשימוש לכאורה גם בחקירות ראש הממשלה לשעבר בנימין נתניהו. והנה מפכ"ל המשטרה קובי שבתאי מבקש להחזיר את הטכנולוגיה לשימוש.

פגסוס היא מערכת הסייבר האקטיבי המתקדמת ביותר בעולם. ניתן להתקין אותה בטלפון זר ללא יכולת של בעל המכשיר לדעת שהיא מופעלת על המכשיר. ברגע שהתוכנה מותקנת יש למפעיל גישה לכל המידע במכשיר ולכל השימוש שנעשה בטלפון: שיחות טלפון ווידאו, אנשי קשר, שימוש בתוכנות הודעות כמו וואטסאפ, גישה לכל התמונות, כל מידע הגלישה, מיקום, ניטור טלפונים בסביבת המכשיר, וכולי. הצפנת רשת לא תעבוד משום שלתוכנה יש גישה למכשיר והיא יודעת לעקוף את כל מנגנוני האבטחה של מערכת ההפעלה.

בשנים האחרונות משרד ההגנה האמריקאי הכניס את NSO ואת פגסוס לרשימה השחורה, מה שכמעט הביא לקריסת החברה, כי אף חברה אמריקאית לא יכולה לספק לה שירותי מיחשוב וענן, והיא גם לא יכולה לסגור חוזים. הסיבה לסימון NSO היא שהתוכנה נמכרה לכל המרבה במחיר, כולל משטרים חשוכים שהשתמשו בתוכנה כנגד אקטיביסטים ומתנגדי משטר, עיתונאים ודיפלומטים זרים. זה הגיע לרמות הבכירות ביותר כאשר התוכנה נמצאה, לדוגמה, במכשירו של נשיא צרפת מקרון.

אפשר להבין מדוע המפכ"ל לשעבר, רוני אלשיך, שהיה בכיר במוסד טרם הגעתו למשטרה, רצה מאוד להכניס כלים דיגיטליים מתקדמים למשטרה. "בלי כלים דיגיטליים ניתן לסגור את המשטרה", אמר בראיון בשבוע שעבר. המלחמה במשפחות פשע דורשת מודיעין רב, וכלים שכאלה יכולים בהחלט לסייע. ואולם סימני שאלה קשים עולים בנוגע לצורך של המשטרה להשתמש בכלי הכי מתקדם שפוגע בפרטיות באופן החמור ביותר. עולה גם השאלה האם המשטרה צריכה כזאת יכולת מתקדמת. נדרשת בקרה חמורה ביותר על כל מקרה ומקרה שבו משתמשים בטכנולוגיה שכזאת כנגד אזרחים. נראה שברגע שהמשטרה קיבלה לידיה צעצוע כזה, הדרך להשתמש בו בכל מקרה שהוא ללא צו שופט היתה סלולה.

בכירי NSO קשורים באופן אישי לראש הממשלה נפתלי בנט ולשרת הפנים איילת שקד, והאחרונים כבר נתפסו בשנתיים האחרונות מקדמים את הטכנולוגיה ללא מכרזים וללא גילוי נאות. לדוגמה, בפרוץ משבר הקורונה יישם שר הביטחון דאז בנט תוכנית למימוש מערכת דירוג חברתי שתיתן ציון לאזרחים לפי מידת החשיפה שלהם למאומתי קורונה.

המערכת שפותחה בשילוב של NSO ומפא"ת כבר נמכרה בחו"ל, תחת השם Fleming, ובשנה שעברה נחשף (לצורך הדגמת היכולות של הטכנולוגיה) כי עשרות אלפי רשומות של ישראלים זלגו לחו"ל. המכון הישראלי לדמוקרטיה הוציא דו"ח בו הוא מתריע מפני השימוש בטכנולוגיה הזו ומשרד המשפטים נדרש לסוגיה וקבע חד משמעית שמדובר בפגיעה בלתי סבירה בפרטיות. לבסוף התוכנה נגנזה ולמיטב ידיעתנו לא נכנסה לשימוש בישראל.

אבל המגמה ברורה, והיא כלל עולמית. בסין מזה עשור מוטמעת מערכת דירוג חברתי שמחוברת למערכת הפיננסית. מצלמות המותקנות בכל פינת רחוב משתמשות בטכנולוגיית בינה מלאכותית כדי לדרג כל פעולה של האזרחים לפי מידת הציות שלהם לערכי המשטר. כל רכישה, כל פעולה, כל התבטאות, הכל מדורג ונמדד. האזרחים יכולים להשתמש אך ורק במערכת תשלומים דיגיטלית סינית, והמערכת קובעת את סוג הפעולות שכל אזרח יכול לבצע. אזרח צייתן יוכל לנסוע בתחבורה ציבורית, לרכוש מוצרי פרימיום. אזרח בעייתי – תימנע ממנו הזכות לרכישת כרטיס לרכבת, הזכות לקניית דירה בשכונה יוקרתית וכן הלאה.

המשטרה פרשה במדינת ישראל את מערכת "עין הנץ" ללא כל דיון ציבורי. המערכת מנטרת את כל נהגי ישראל באמצעות מצלמות ומאגדת נתונים במאגר מידע מסווג ללא שום בקרה. בג"צ נדרש לאחרונה לסוגיה וביקש מהמשטרה להסביר מדוע היא מפעילה את המערכת לפני שקיבלה אישור מהכנסת. המשטרה טענה שמדובר בכלי למלחמה בפשיעה ובאירועים חבלניים. אבל זה שוב אותו תירוץ כמו בפרשת NSO. "למען ביטחוננו" נפגעת פרטיותנו באופן בלתי מידתי וללא בקרה.

השבוע נחשף שהמשטרה שילבה טכנולוגיית איכון הפוך למערכת עין הנץ – בהינתן חשוד במיקום מסוים, המשטרה מבצעת איכון של כל המכשירים בקרבת החשוד כדי לנסות לאתרו. מדובר בפגיעה בפרטיות של אלפי אזרחים בכל מקרה ומקרה על מנת לאתר חשוד אחד.

דווח עוד שבית החולים שיבא בשיתוף פעולה עם המשטרה פרש מצלמות ברחבי בית החולים בשילוב עם יכולות זיהוי פנים. שוב, זה "למען ביטחוננו" כמובן, אבל קשה לקבל את רמת הפגיעה בפרטיותנו בהיותנו במקום רגיש כבית חולים. במקביל המשטרה ביקשה להפעיל יכולות זיהוי פנים במצעד הגאווה שנערך לפני מספר ימים. הרגישות במקום שכזה היא ברורה.

המשטרה אינה הגוף היחיד שמציב מצלמות מסוגים שונים במרחב העירוני. הרשויות המקומיות פורשות מספר רב של מערכות מצלמות לניטור תנועה, לאבטחת מרחבים ציבוריים, ואפילו לאיתור נהגים שצופרים במרחב העירוני. למשטרה בעתיד תהיה גישה גם למערכות אלה. פרויקט "ישראל דיגיטלית" עתיר התקציב הרחיב לאחרונה את המנדט שלו לחיבור כלל הרשויות למאגר מידע אחיד, בדומה למערכת הבריאות. התיקים הרפואיים שלנו עם המידע הרפואי הסודי נמצאים בידי קופות החולים ואלה הקימו גופי מחקר עצמאיים. הם מריצים בינה מלאכותית על המידע שעובר אנונימיזציה וכך למעשה מתקיימת רשת המחקר הרפואי של ישראל על גבי המידע שלנו.

לפני כמה שנים משרד הפנים החל בהקמת מאגר ביומטרי, בתחילה כניסוי ובהמשך כמדיניות רשמית, וכך כל אזרח ישראלי נדרש לתת מידע ביומטרי בתעודת הזהות והדרכון שלו. אמנם אין חובה לתת את המידע הביומטרי אך המדינה יודעת להפעיל מדיניות מקל וגזר כדי לשכנע את הציבור לתת את המידע שלו. כאשר איילת שקד נכנסה לתפקידה כשרת הפנים התגלה שמשרד הפנים הקים מאגר ביומטרי סודי מקביל בניגוד לחוק. במקום להשמיד את המאגר בו במקום, ביקשה השרה להכשיר אותו רטרואקטיבית. בהעדר איזונים ובלמים, אין גבולות לממשלה, אין גבולות למשרד הבריאות ואין גבולות למשטרה.
מאגרי המידע הללו פועלים ללא רגולציה עצמית ורמת אבטחת המידע שלהם אינה ידועה. ישראל נתונה תחת רמות שיא של מתקפות סייבר שהולכות וגוברות משנה לשנה. מספיקה פריצה אחת מוצלחת כדי שהמידע הביומטרי של אזרחי ישראל יהיה בידיים אויבות או תאגידיות.

מעבר לכך, כוח שכזה בידי הממשלה פוגע קשות לא רק בפרטיות אלא בכל זכויות היסוד שמקנות לאזרחים את היכולת לפעול בחופשיות. אנחנו הפקדנו את הכוח הזה בידי חברות האינטרנט כדי לקבל שירות פרסונלי טוב יותר. בהמשך קיווינו להפיק מהרשתות החברתיות ערך במודל עסקי חינמי עם פרסומות. ידענו שאנו מקריבים את פרטיותנו כי סמכנו על התאגידים האלה שלא ינצלו את המידע שלנו למטרות אחרות. כמובן שהיינו מאד תמימים בגישה שלנו, אבל כך האינטרנט צמח. היום הממשלות חוברות לתאגידים והמידע שלנו משמש אותם למטרות אכיפה, באופן שמסכן עד מאוד את הדמוקרטיה ואת החופש שלנו.