שיתוק

אביטל התעוררה ובהתה בקורי העכביש שהקיפו את המנורה מעליה. צריך לקום. היא נזכרה בפעם שטלי נעמדה על המיטה אחרי שהן שכבו והביטה בקורים מקרוב. היא אמרה לה שהעכביש שטווה את הקורים הוא מרעידן. החורף הגיע והבית היה קפוא. אביטל אהבה את החורף, אבל לא הבוקר. הקורים היו דוממים. היא חשבה שהיום יהיה זמן טוב לסלקם. יתושים כבר אין. עכשיו כשחובבת העכבישים הסתלקה מחייה והיא לא הולכת לעמוד יותר על המיטה מעליה, אין בהם טעם. צריך לקום. הבגדים שלבשה אתמול נחו על הכיסא כמו דמות ריקה מחיים. הבית כל כך שקט. שבוע קודם הן רבו. טלי בכתה והתחילה להשתנק ואז זרקה אגרטל. לאחר מכן היא התיישבה על הרצפה בין השברים. אביטל לא הבינה איך יצור חמוד כמו טלי הגיע למצב כזה. היא הקימה אותה ולקחה אותה על הידיים למיטה. לאחר מכן אספה את השברים ברישול והביטה החוצה דרך החלון. צריך לסיים את זה.

אבל עכשיו צריך לקום. היא ניסתה לרומם את עצמה מהמיטה והרגישה שהגוף כבד ולא זז. אולי זה חלום. פעם כשהיתה קטנה היה לה חלום חוזר שבו התאבנה ולא יכלה לזוז. היא היתה מתחילה ליילל ואבא שלה היה נכנס לחדר ומטלטל אותה. אבל עכשיו אין פה אף אחד. כך לפחות חשבה. היא לא זכרה שאתמול בלילה הגיעו זוג פולנים. היא פתחה להם את הדלת מתוך שינה. טלי אהבה לארח אנשים. היא רשמה אותן לאתר של גולשי ספות ומאז כל מיני טיפוסים באו והלכו. עם הפולנים טלי קבעה לפני שהן נפרדו. בכל אופן כשהכתה בה בהלת השיתוק לא זכרה שהם שם. היא לא חולמת. היא החליטה שהיא לא חולמת ואז שמעה מישהו מוריד את המים בשירותים. מראה הפולנים שהגיעו אתמול בלילה התחיל לחזור אליה. רזים, חיוורים, נראים כמו אחים, אבל אוחזים ידיים כמו זוג.

מהסלון נשמעה זעקת כאב של בחורה וקללות בשפה אחרת. אחרי ניסיון להזיז את עצמה  ולהתרומם, ויתרה. הגוף נשאר עקשן וכבד. מישהו דפק על דלת חדר השינה. היא ניסתה לצעוק שיכנסו אבל יצא לה רק קול חלוש. קול לא שלה. הדלת נפתחה וזה היה הפולני. הוא נראה היסטרי ואמר באנגלית משונה שבת הזוג שלו סופיה דרכה על זכוכית ושהיא מדממת הרבה. אביטל שכבה עם פניה לכיוון התקרה ורק מבטה היה מכוון אל הפולני. הוא שאל אותה אם היא בסדר ודמעות התחילו לזלוג לה על הפנים. הוא שאל אותה אם יש לה משהו לחבוש איתו את הרגל והיא הביטה לכיוון השידה. מבולבל הוא ניגש אל השידה והתחיל לפתוח מגירות עד שמצא ערכת עזרה ראשונה קטנה. הוא צעק לבת הזוג שלו שתבוא לחדר.

היא קפצה על רגל אחת ועטפה את הרגל השנייה במגבת  ספוגה בדם. הפולנים התיישבו על הרצפה בחדרה של אביטל ונראו לבנים יותר מליל אמש. הוא הוציא פינצטה מהערכה בזמן שהיא הביטה באביטל ושאלה אותה באנגלית שוב ושוב מה קורה. אביטל בכתה דמעות ענקיות שנספגו בכרית. הפולני סיים את הניתוח וחבש את רגלה של סופיה. הוא שאל את אביטל מה לא בסדר איתה והיא רק בכתה. הם דיברו ביניהם בפולנית ואביטל זיהתה את המילה אמבולנס. היא עצמה את העיניים וראתה את האגרטל מתנפץ. את הפנים האדומות של טלי , שיער אדמוני מבולגן ורטוב מדמעות. איך תחיה בלי טלי. איך אנשים חיים בלי טלי. הפולני נראה כאילו הוא עומד להתעלף. סופיה אמרה לו לצאת המחדר. היא נשכבה ליד אביטל וליטפה את ראשה והתחילה לשיר לה. הדמעות המשיכו לזרום. היא המשיכה ללטף לאביטל את הראש כאילו היתה תינוקת ואביטל שכבה שם בגופה הגדול והכבד, נותנת לפולנייה ללטף ולשיר.

איך נתנה לטלי ללכת. טלי המתוקה. באותו ערב אחרי שאספה את שברי האגרטל ניגשה למיטה ואמרה לה שהן צריכות להיפרד. טלי הביטה בה במבט אטום. אביטל אמרה לה שהיא רצינית. הן צריכות להיפרד. זה לא עובד. היא לא יודעת להיות בת זוג של אף אחת. היא אמרה לה את זה מהתחלה. אני לא יודעת להיות בת זוג. טלי התיישבה ואמרה לאביטל שאם היא הולכת עכשיו היא לא תחזור. אביטל אמרה לה שזה טוב. שלא תחזור. טלי קמה ואספה בגדים אל תוך מזוודה בתנועות מהירות. לא טורחת לקפל אותם. אביטל עמדה במרכז החדר והתבוננה בה מתרוצצת כמו עכבר קטן. סופיה הפסיקה לשיר ואמרה לה לנסות להזיז את הרגליים עכשיו. אביטל לקחה נשימה והתחילה להזיז את הבוהן. הפולנייה מחאה כפיים כאילו אביטל עשתה את הצעד הראשון שלה בעולם. היא עזרה לה להתרומם לישיבה וצעקה לעבר הדלת שלא צריך אמבולנס.