"שלנו" בפיתה

אז מה היה לנו?

עצמאות, זיכרון, נַכְּבָּה,

שמחה, עצב, שמחה.

שמחים על ניצחונות

עצובים על המחיר.

נלחמים עבור המדינה

ולשרוד בה את היום–יום.

נלחמים על דמוקרטיה,

וחוגגים את –

״המדינה שלנו״.

מאיפה מגיע כל השלנו הזה?!

כל הריבים עם אומי שלי, בת השנתיים, קשורים בדיוק בזה.

מה שלה ומה לא שלה.

ואני שואל (בשיא הכנות): לא הגיע הזמן שנתבגר?

יכול להיות שעולם שלם אינו מצליח להתבגר משלב ההתפתחות של גיל שנתיים? שהוא לא מצליח להבין ששום דבר הוא לא באמת "שלנו"?

ממעוף הציפור אין שלנו; כולנו נראים בדיוק אותו דבר –

מדברים אותו דבר, נוחרים אותו דבר, מחרבנים אותו דבר מפליצים, מזדיינים ובוכים. לי הכי קל וברור לראות ולהבין את זה דרך האוכל.

שוב ושוב עולה השאלה – מהו אוכל ישראלי? מהו האוכל שלנו?

ויש כמה אסכולות בנושא:

אלו שיגידו שאין דבר כזה אוכל ישראלי. שאנחנו מדינה צעירה ושהכל הושאל ממקומות אחרים וכאן התערבב.

יש מי שיגידו שווארמה, חומוס, פלאפל וסלט ישראלי (המכונה גם סלט ערבי),

לעומתם יש את האסכולה המתמקדת בתוצרת המקומית וכל מה שנובע ממנה שגם הוא מקומי, מן הסתם.

בעיניי אוכל ישראלי הוא קצת מהכל.

כי נכון שיש כאן קיבוץ גלויות ויש תרבויות מעורבות שיוצרות את הפיוז׳ן הישראלי. בכל בית שבו התחתנה מרוקאית עם רומני או תימני עם פולנייה

או מקסיקני עם יוונייה וכו',

נוסף לאלה יש כמובן גם את שכנינו האהובים, המשפיעים עלינו בכל רמה.

ההשפעה צובעת את האוכל שהגיע מכל קצוות תבל, בצבע מקומי, שמגיע מכאן – והנה אוכל "שלנו"!

 וכל הכיף הזה מתובל בתוצרת הטרייה המדהימה שלנו,

כנראה שהמוצר הסופי נקרא – אוכל ישראלי.

פלאפל, חומוס ומסבחה מצרים שעושים בישראל

מצרכים (60 כדורים):

חצי קילו פול יבש וקלוף

חצי כפית סודה לשתייה

שקית אבקת אפייה

150 גרם פטרוזיליה קצוצה

פלפל ירוק חריף אחד

בצל בגודל בינוני

כפית כמון

כפית פפריקה מתוקה

כפית מלח

חצי כפית פלפל שחור

תחילה משרים את הפול במים ובסודה לשתייה במשך לילה שלם.

הסודה עוזרת לפרק את המולקולות הקשות ביותר שבתוך הפול, ובכך נקל על תופעות הגזים והפלוצים.

מסננים את הפול, מכניסים את כל המרכיבים למטחנת בשר או למעבד מזון,

טועמים ומתקנים. מטגנים כחמש דקות בשמן עמוק, עד להזהבה. מעבירים למסננת, ממליחים מעט להגרת השמן.

להכנת ממרח חומוס ירדני

נשרה במהלך הלילה 500 גרם גרגירי חומוס (מהסוג הקטן ביותר) במים שלהם נוסיף כפית של סודה לשתייה.

על המים לכסות את גובה הגרגירים בכשלושה סנטימטרים.

ההשריה מכפילה את נפח הגרגירים, ודאו כי הכלי שבו אתם משרים יכול להכיל את ההתרחבות הזאת.

נבשל את החומוס במים שנוסיף להם בצל לא מקולף וראש שום לא מקולף.

בסיר לחץ נבשל כשעה, בסיר רגיל כשלוש שעות, עד שהגרגירים רכים עד שכמעט נמסים.

לאחר מכן נסנן את החומוס (ונשמור את הנוזלים)

כעת נשקול חצי קילו של גרגירים

נעביר למעבד מזון.

נוסיף 150 גרם מנוזלי החומוס המבושל ו–300 גרם טחינה גולמית (מסוג מצוין, כמו הר ברכה)

מיץ מחצי לימון

כוס מים קרים

3 שיני שום מן השום שבושל עם החומוס

כפית מלח

כפית מלח לימון

100 גרם שמן זית

טוחנים 2 דקות

לטעום ולתקן תיבול במידת הצורך.

(אני לא נעלב, מבטיח…)

משאר הגרגירים נכין

מסאבחה

תחילה נכין טבילה שום חריף ולימון:

נטחן פלפלי שפקה מקופסת שימורים, עם הנוזלים שלהם.

נוסיף מיץ מלימון אחד

שתי שיני שום

כפית מלח

אחר כך בקערה נשים:

300 גרם גרגירי חומוס חמים

שתי כפות טבילה

100 גרם טחינה גולמית

50 גרם מנוזלי הבישול של החומוס

50 גרם מים קרים

חצי כפית כמון טחון

חצי כפית פפריקה מתוקה

70 גרם פטרוזיליה קצוצה דק דק

חצי כפית מלח

נערבב ונמעך במזלג לכדי עיסה לא חלקה מדי. נטעם ונתקן במידת הצורך. זוהי צלחת ישראלית מובהקת.

או שנדחוף הכל לפיתה, כמו שרק אנחנו יודעים.

אוהב אתכם ורק שתדעו שאני שמח וגאה להיות חלק מהעם הזה, מהמדינה הזאת. ומשאר העולם המאוד מאוד הזה…