כמה כסף נשטף באסלה

בחדשות מדברים כל הזמן על שמפניות וסיגרים ובצדק. אבל השמפניות והסיגרים הם תופעה הרבה יותר רחבה מסתם טובות הנאה סיבוביות. מדובר בתרבות שלמה של זילות הכסף הציבורי שיש לה הרבה ערוצים וכל הערוצים האלה מאפשרים את המשך התופעה שבה כסף ציבורי נשפך על מטרות לא ראויות, בדרכים לא ראויות כשהציבור מפסיד. הציבור תמיד משלם את המחיר. הפעם אתמקד בערוץ אחד כזה ששמו – "פטור ממכרז". זוהי תעלה מיוחדת במינה שדרכה זורם כסף רב, ממש סכומי עתק, ללא כל פיקוח, מהכיס של כולנו החוצה.

דוגמה מרתקת לבעיה גלומה בכיסויים למושבי אסלה שמפנקים את הישבנים של חברי הכנסת האנינים והעדינים שלנו. כן, כן, שמעתם נכון. ואביא את הדברים ישירות מהמקור: "מזה מספר שנים מותקנים בחדרי השירותים במשכן הכנסת מושבי אסלה היגייניים חשמליים עם כיסוי ניילון מתחלף. במחצית הראשונה של שנת 2021 הודיעה החברה שזכתה במכרז הכנסת לאספקת מושבי האסלה, כי לא תוכל להמשיך ולספק את השירותים שהתחייבה לתת במסגרת ההסכם. …בהתאם, ביום 21.4.21, אישרה ועדת המכרזים התקשרות עם חברת רבולט פתרונות היגיינה בע"מ, כספק יחיד, בהתאם לתקנה 3(29) לתקנות חובת המכרזים ובכפוף להיעדר השגות לכוונת ההתקשרות, וזאת עד לסוף שנת 2021."

וסופו של הסיפור המרתק: "…נוכח האמור המליצה ועדת המכרזים לוועדת הפטור לאשר את ההתקשרות עם רבולט, כספק יחיד, לצורך אספקת גלילי ניילון, שרות ותחזוקה למושבי אסלה היגייניים חשמליים, לתקופה שמיום 1.1.2022 ועד ליום 31.12.22, בסכום כולל של 220,000 ש״ח כולל מע"מ."

220,000 ש״ח לשנה לניילונים מיוחדים המותאמים לאסלות חשמליות ספציפיות שעליהן יושבים חברות וחברי הכנסת היקרים שלנו כשהם עושים את צרכיהם, ואלה הותקנו בעבר מבלי שמישהו טרח לבדוק ולגלות שמדובר בזן כל כך ייחודי של אסלות שעתידו לוט בערפל. האם נעשה מאמץ לאתר חברה אחרת? האם יש או אין חברות נוספות שעוסקות במתן שירותים בתחום ההיגיינה? למי אכפת. העיקר שהצליחו להתכנס תחת סעיף בחוק המכרזים שמאפשר, לכאורה, את ההוצאה התמוהה הזאת.

אז מה בעצם הבעיה פה? נתחיל בזה שלעיתים ניתן פטור בלי לנקוב בסכום. מסמכי הפטור עצמם אינם חושפים כלל את העלות ששולמה בגין השירות. נמשיך לשאלה האם העלות סבירה? האם לא ניתן היה לבצע את אותה ההתקשרות בעלות הרבה יותר קטנה, אם בכלל?

בואו נבדוק באמת מה אומר החוק; הכלל המעוגן בחוק חובת מכרזים, תשנ"ב – 1992 כתוב בלשון ברור ופשוטה: סעיף 2.א. לחוק הנ"ל: "המדינה, כל תאגיד ממשלתי, מועצה דתית, קופת חולים ומוסד להשכלה גבוהה, לא יתקשרו בחוזה לביצוע עסקה בטובין או במקרקעין, או לביצוע עבודה, או לרכישת שירותים, אלא על–פי מכרז פומבי הנותן לכל אדם הזדמנות שווה להשתתף בו." ברור, ראוי ואפילו הגון.

בבסיס החובה לערוך מכרז עומדות שתי מטרות עיקריות: האחת, לתת הזדמנות שווה לכולם ליהנות מהמשאבים הציבוריים. השנייה, למקסם את התועלת הכלכלית למדינה ולציבור ולחסוך בכספי ציבור. אבל מהר מאוד, סעיף 4 לאותו חוק, מאפשר לקבוע תקנות שבהן קיים פירוט באילו תנאים מותר שלא לקיים מכרז. את רשימת הפטורים ממכרז ניתן למצוא בתקנות חובת המכרזים שהותקנו מכוח סעיף 4 לחוק. הפטורים ממכרז חלים, בין השאר, על: ״התקשרות כספית עד לסכום של 50,000 ש״ח. ובנסיבות מסוימות גם הרבה מעבר לכך.

התקשרות שנדרשת בדחיפות למניעת נזק של ממש, אשר יש להתחיל בביצועה בתוך שני ימי עבודה או פחות, בהיקף ולתקופה המזעריים הנדרשים בנסיבות כאמור.

התקשרות בעסקה אשר עריכת מכרז לגביה עלולה לפגוע פגיעה מהותית בביטחון המדינה, ביחסי החוץ שלה, בכלכלתה, בביטחון הציבור, או בסוד מסחרי או מקצועי של המשרד.

התקשרות המשך בתנאים זהים או מיטיבים ביחס להתקשרות קיימת שהסתיימה, אם בנסיבות העניין התקשרות המשך מאפשרת לשמור על אחידות שנדרשת מטעמי חיסכון ויעילות.

התקשרות לרכישת תרופות, נסיובים או תרכיבים, שהינם יחודיים.

התקשרות עם הסוכנות היהודית, ההסתדרות הציונית או קרן היסוד לצורך ביצוע פרוייקטים מסויימים.

התקשרות לרכישת ציוד מבצעי בעבור משטרת ישראל או הרשות להגנה על עדים או התקשרות אחרת אשר
עריכת מכרז לגביה עלולה לפגוע בדרכי פעולה או בשיטות עבודה של משטרת ישראל או של הרשות להגנה על עדים.

התקשרות עם בעל פטנט בעל זכות קניין רוחני או בעל זכויות בלעדיות אחרות מכוח דין״.

שימו לב, אלה דוגמאות בלבד. קיימים עוד מאות פטורים ועשרות סעיפי פטור בחוקים שונים, כולם הפכו אפיקים יעילים לבזבוז כספי ציבור והזרמתם לכיסים פרטיים. האם קיומו של מכרז בכל העניינים הללו היה חוסך כספי ציבור? אפשר וסביר להניח שכן, ודאי שקיומו של מכרז היה חושף לעין הציבור על מה מבזבזים נבחרי הציבור את כספנו ולנו היתה הזדמנות להביע את דעתנו בענין.

דוגמה נוספת.
ביום 3/2/2022 אושר בכנסת ישראל "הליך תחרותי" למציאת ספק שיהיה אחראי "לרכישת שירותי בקרת איכות של שירותי התחזוקה בכנסת." בשונה ממכרז המזמין הגשת הצעות, כאן, במסגרת הליך תחרותי, הרשות פונה למספר מציעים ומנהלת תחרות ביניהם. מובן מאליו שהמשתתפים הפוטנציאליים שאליהם פונים הינם מבין המקורבים לכנסת הנכבדה שאם לא כן, כיצד ידעו על קיומם והחליטו לפנות דווקא אליהם? ועל אילו סכומים מדובר? רוצים לדעת כמה עולה לנו לממן חברה פרטית שתבדוק את איכות השירותים שנותנת חברה פרטית אחרת בפטור ממכרז? 2,047,500 ש״ח לשנה, כולל מע"מ.

כנסת ישראל היא לא סנונית בודדה. מסעות השופינג ללא מכרז נערכים כדבר שבשגרה גם בחסות ממשלת ישראל ואגפיה השונים ומבלי כל פיקוח.

לקינוח, להלן עוד כמה דוגמאות "בקטנה", הפעם דוגמאות ממשלתיות:

ועדת פטור ממכרזים במשרד הבריאות אישרה החודש מתן שירותי ייעוץ תזונתי לעדה החרדית בעלות של 190,000 ש״ח.

ועדת הפטור ממכרזים במשרד לביטחון פנים אישרה החודש רכישה של תוכנה בשם right hear התוכנה הזו פועלת בחיווי קולי מבוסס גי.פי.אס. ללא תלות ביחידת הבסיס. כלומר, משפרת את יכולת ההאזנה והשמיעה של משטרת ישראל, וכל זאת בסכום פעוט של 200,000 ש״ח.

אולי יהיו מי שירימו גבה ויגידו שזו קטנוניות, שאלה "פיצ'פקעס", ושלא ממש מעניין אותם כמה מוציאים חברי הכנסת על נוחות ישבניהם באסלות הממלכתיות וכמה מוציאה הממשלה על יעוץ תזונתי לעדה החרדית. אבל אנחנו סבורים שזילות גדולה מתחילה בזילות "קטנה"; מי שמוציא מכספי הציבור 200 אלף ש"ח על ניילונים למושבי אסלה ו–2 מיליון ש״ח לצורך בקרת ספקים אחרים שזכו בכספים ללא מכרז – בלי להסס, לא יניד עפעף ובהגיע ההזדמנות המתאימה, יוציא גם 2 מיליארד ש״ח.