האביר הירוק

תום וגנר, יועץ אסטרגטי תקשורתי, נקלע בעל כורחו אל מה שהוא מכנה "הבזאר הטורקי של מערכת הבריאות", כשאביו חלה בסרטן שהתפשט אל מוחו. לאחר שעבר ניתוח קשה וטיפולי כימותרפיה אינטנסיביים הועבר האב לאשפוז פרטי, ואז החלה מסכת החיפוש אחר "איזושהי תרופה מחוץ לקופסה", או לפחות טיפול כלשהו שיקל עליו את ייסורי המחלה. "הבנתי שאני צריך להיות החייט שתופר לאבא שלי את החליפה שתתאים לו בדיוק." אומר וגנר. וזה מה שהיה בדעתו לעשות. באמצעות חיפוש באינטרנט ובירורים בקבוצות פייסבוק שונות הוא התוודע לקנאביס הרפואי, ובפרט לשמן ריק סימפסון (RSO), מיצוי מרוכז המופק מהצמח וקרוי על שם ממציאו. העדויות הרבות על ריפוי, שיפור בתפקוד והקלה משמעותית בכאבים שכנעו אותו להשיג את השמן הנדיר והלא חוקי הזה, ואכן, בדרך לא דרך, הוא הצליח להניח את ידו על כמות מסויימת. התוצאה החיובית היתה מיידית. מצב רוחו של אביו השתפר, שנתו נרגעה והתיאבון חזר אליו. לראשונה מזה שבועות ניבט אור קלוש בקצה המנהרה, שלא ניבא כלל את מסע החתחתים הארוך והמייסר שציפה להם. לימים הוליד המסע הזה את הספר "מלחמות הקנאביס", פרי עטו של תום וגנר. 

המחבר, בן 44, נשוי ואב לילדה בת 12, הוא יועץ אסטרטגי ומומחה ליחסי ציבור ולניהול משברים. הוא מתגורר כיום באשקלון ומשמש כמנכ"ל חברת "וגנר אסטרטגיה ויח"צ". הוא גדל בחיפה, ואת הקריירה העניפה בתחום החל כאשר שימש בנעוריו כדובר נוער מרצ. לאחר השירות הצבאי הוא מונה להיות הדובר של ח"כ אילן גילאון, ומשם והלאה דרך כוכבו בעולם הייעוץ התקשורתי. בשנת 2001 הוא היה דובר מטה הבחירות של אהוד ברק. לאחר מכן הוא קיבל תפקיד ניהולי בחברה לייעוץ תקשורתי ותדמיתי של אייל ארד, "ארד תקשורת", והעניק שירותי ייעוץ לחברות מסחריות, עמותות וגופים ציבוריים. בהמשך, עבד עם עמיר פרץ.

מדינת ישראל החלה להתיר את השימוש בקנאביס רפואי עוד בשנות התשעים, אך במקום לאפשר הפקה חופשית וגישה פתוחה לנזקקים, היא העניקה רישיונות ייצור והפצה לחברות מסחריות והציבה שורה של מגבלות ותקנות שהפכו את הזירה לפארסה ביורוקרטית עצובה ויקרה. יקרה מאוד.

לפני הכל, מספר ספרו "מלחמות הקנאביס" (בהוצאה עצמית) את הסיפור האמיתי והביזארי של צמח פשוט למראה, שעשוי לגדול פרא בכל שדה טרשים אקראי או חצר מוזנחת. צמח שמטריף את מערכות השלטון שבחרו לקדש עליו מלחמת חורמה יקרה ומנוונת. הקנאביס מלווה את האנושות משחר קיומה וסגולותיו הרפואיות ידועות מקדמת דנא. לאורך ההיסטוריה הוא שימש את האנושות כצמח מרפא, כאמצעי פולחן, כמזון וכחומר גלם לייצור אריגים ושלל מוצרים. למעשה, עד אמצע המאה העשרים היה הקנאביס גידול חקלאי פופולרי ששימש את תעשיות הטקסטיל, הפארמה, הנייר, השמן, ואפילו את תעשיית הרכב והמטוסים. אבל שפע איכויותיו לא הצליח להטות את הכף לזכותו כנגד תכונה אחת ויחידה, המאפיינת רק חלק מהזנים שלו – כלומר, המרכיב הפסיכואקטיבי שגורם לשינוי מצב התודעה. בשפה פשוטה: הוא ממסטל, רחמנא ליצלן.

הקמפיין הארוך והנחוש של הממסד נגד הקנאביס החל בתחילת המאה העשרים בארה"ב, ולווה בסיסמאות הפחדה מופרכות ובלא מעט גזענות. מנהג עישון הצמח יוחס למהגרים ולמיעוטים, וסומן כאבן דרך מרכזית בתהליך הידרדרות לחיי פשע. בשנת 1937, בתמיכתם של ברוני נייר ופלסטיק שסבלו מתחרות מצד מגדלי הקנאביס התעשייתי (המפ), נכנס לתוקף בארה"ב חוק שהטיל מס מיוחד על הצמח והגביל משמעותית את גידולו והפצתו. עם הזמן הלכה והתגבשה חקיקה שעיגנה את מעמדו הפלילי של הצמח, ובתחילת שנות השבעים, עם הכרזת ממשל ניקסון על "המלחמה בסמים", הוחמרה הענישה על סחר והחזקה. "הסם של ההיפים" שובץ בקטגוריה הראשונה של הסמים המסוכנים – היינו, חומרים עם סיכון גבוה שאין בהם כל ערך רפואי. וכך נגזר דינו של הצמח לגלות אל מדבר הקרימינליזציה ולהסתתר בפינת החצר, בשולי הדרכים ובארון הבגדים בחדר השינה. ישראל, כהרגלה – וכמו רוב מדינות העולם – חיקתה את הדוד סם והכניסה את הקנאביס לרשימת הסמים המסוכנים, כולל את הזנים נטולי ה-THC, החומר הפעיל בעל ההשפעה הפסיכואקטיבית. אך במקביל מצא המחקר המדעי שלחומרים פעילים רבים בקנאביס, המכונים "קנבינואידים", ישנן תכונות קליניות משובחות, ושהם עשויים להיות מאוד יעילים בטיפול במחלות קשות ובהקלה על כאבים וסימפטומים.

מדינת ישראל החלה להתיר את השימוש בקנאביס רפואי עוד בשנות התשעים, אך במקום לאפשר הפקה חופשית וגישה פתוחה לנזקקים, היא העניקה רישיונות ייצור והפצה לחברות מסחריות והציבה שורה של מגבלות ותקנות שהפכו את הזירה לפארסה ביורוקרטית עצובה ויקרה. יקרה מאוד.

"הנושא המהותי הוא הזכות הבלעדית שיש לנו על גופנו," אומר וגנר. "המדינה יכולה לומר שזה לא טוב. היא יכולה להמליץ לנו להימנע מחומרים מסוימים. אבל אין לה זכות למנוע מאנשים לצרוך מה שהם רוצים, ואפילו להפליל אותם על זה. זו חשיבה מעוותת." מטען האמוציות שהצטבר אצלו בשנים האחרונות ניכר בכל מילה שיוצאת מפיו במהלך הריאיון, בפרט כאשר הוא מתאר את מוקשי האבסורד האורבים תחת כל מדרך רגל. כך למשל, הרישיון לקנאביס רפואי בישראל ניתן רק עבור מספר מוגדר ומוגבל של מחלות – וגם אז, רק לאחר שמוצה הטיפול הרפואי הקונבנציונלי. "כלומר, לאחר שגמרנו לתת לחולים תרופות שמבוססות על סמים קשים ואופיאטים שגורמים להתמכרות ותופעות לוואי נוראיות, אז נרשה להם להשתמש בצמח לא קטלני, שהאפקטיביות שלו מוכחת לאורך השנים ושתופעות הלוואי שלו בטלות בשישים לעומת תופעות הלוואי של רוב התרופות."

לא רק זאת, אלא שוגנר גילה לתדהמתו שרופאים בישראל (למעט חריגים מעטים) כלל אינם רשאים להוציא מרשם לקנאביס, אלא להעניק המלצה בלבד. הרישיון עצמו מונפק על ידי היחידה לקנאביס רפואי (יק"ר) במשרד הבריאות, ומותנה באישורם של "פקידים שאף פעם לא ראו את אבא שלי." אפילו שמן CBD, המופק מרכיב של קנאביס שאינו "ממסטל" – ושברחבי עולם המערבי ניתן לרכוש אותו ללא מרשם – מצריך קבלת רישיון מיוחד בישראל. מעבר לכך, הקנאביס הרפואי אינו מסובסד על ידי המדינה או קופות החולים, והעלות החודשית עלולה להגיע לאלפי שקלים. "היה נדמה לי שהגעתי ליקום מקביל," הוא כותב בספרו. 

הרישיון הושג בסופו של דבר, אבל המינונים היו קטנים מדי עבור צרכיו של האב. הדחף להשיג את החומר המיוחל הטיל אותו לתוך אודיסיאה אפלולית שלאורכה נפל קורבן לנוכלות, אבל בה בעת גם פתחה בפניו את החצר האחורית של קהילת הקנאביס הרפואי. הוא מתאר אותו כעולם מוצלל שבו מצא לא רק תמיכה חומרית ורגשית, אלא גם את "המלאכים" המייצרים את השמן חינם אין כסף. "גיליתי את הסם החזק והממכר ביותר – לא הקנאביס, אלא העזרה לזולת." בסופו של יום, אביו נפטר בביתו, בחיק משפחתו, וזכה בשעותיו האחרונות לחסד השלווה שהעניק לו הצמח. כמנהג אנשי הקהילה, ובלי להשתהות, תרם תום את השמן שנותר בידיו לאנשים שנזקקו לו.

"מלחמות הקנאביס" הפך לרב מכר ויצא לאחרונה במהדורה רביעית. הוא מועמד לפרס ברנר ופרס שר התרבות, ואף תורגם לאנגלית. כוחו של הספר הוא בהיותו אישי וחושפני ולכן מעורר מיד את הזדהותם הרגשית של הקוראים. מלבד את חווייתו שלו במסע לסיוע לאביו החולה, צירף וגנר עדויות רבות המתארות ממקור ראשון את שרירות הלב הממסדית מכל זווית אפשרית. הסיפורים רצופים באלמנטים שחוזרים על עצמם: הייאוש והסבל הבל יתואר, גילוי איכויותיו המרשימות של הקנאביס, הסבך הביורוקרטי המתיש וחסר התוחלת, גיחות ליליות אל ספקים מפוקפקים, עסקאות בפינות רחוב, תלות נוראה ביצרני השמן, מעצרים, הוצאות כספיות אסטרונומיות, הסולידריות המרגשת, וכמובן – הרפורמה שהנהיג משרד הבריאות ואשר פגעה בכל כך הרבה אנשים. 

הוא פותח את הספר עם סיפורה של מארה, ישראלית ממוצא אמריקאי שלקתה במחלה עצבית נדירה בעקבות טיפול שיניים, ונעצרה פעמיים בשל הזמנת שמן CBD מחו"ל. לאחר מכן פורש תום את המקרה הטרגי של סיון מימוני – "פיה עדינה ושברירית, שביקרה בעולמנו להרף עין" – שבמהלך השירות הצבאי התגלה בעמוד השידרה שלה גידול סרטני מסוג יואינג סרקומה. הטיפול הקונבנציונלי שקיבלה גרם לנסיגה כלשהי במחלה אבל התפקוד של גופה נפגע קשות. "כשכולכם עשיתם צבא, את הטיול שאחרי, מסיבות, עבודות ולימודים, אני שכבתי ללא יכולת ורצון לחיות," כתבה מימוני בפוסט שפורסם בפייסבוק ביוני 2018, כשנה לפני מותה. היא קיבלה רישיון לקנאביס רפואי כדי לשכך את כאביה, ומשם, היא מתוודה בפוסט, "ההבנה שהקנאביס הוא התרופה הטובה ביותר היתה קצרה." היא טופלה בשמן ריק סימפסון שהפיק למענה "המלאך" ניר יופטרו, וכעבור חודש "אני והאונקולוגית שלי נדהמנו לגלות נסיגה משמעותית בכל הגידולים והגרורות." אלא שאז נכנסה לתוקף הרפורמה של משרד הבריאות שביטלה את רוב הזנים המשווקים ויצרה טבלאות שהגדירו באופן שרירותי את המינונים המותרים של THC ו- CBD. "כאילו שאפשר לתכנת את הטבע," אומר וגנר בצחוק מריר. בעקבות כך, נחסמה הגישה של מימוני לזנים שהיטיבו עמה ואיכות הטיפול בה נפגעה משמעותית. את הפוסט העצוב שלה סיימה מימוני בקריאה "להשמיע איתי קול זעקה שיעצור את הרפורמה הזאת". בחודשיה האחרונים היא השקיעה את כל מרצה במאבק בגזרות משרד הבריאות. אך לשווא. באוגוסט 2019 היא נפטרה.

"הרפורמה ריסקה את הרצף הטיפולי של החולים," מציין וגנר, ושפע העדויות האישיות הכאובות בספרו מחזק את קביעתו. כך, למשל, אורין פנסו, שלקתה בסרטן השד ובלוקמיה ונעזרה בקנאביס רפואי ובשמן ריק סימפסון שהיטיבו גם עמה מאוד, מעידה: "הזנים אחרי הרפורמה הם לא הזנים שהיו לפניה, לא מה שאני צריכה." רון צפריר, שרופאיו צפו לו ששה חודשי חיים לאחר שסרטן שלב 4 התגלה בגופו, טופל גם הוא בשמן ריק סימפסון שלפי עדותו הקפיא את התפתחות הגרורות והאריך את חייו. הוא מתאר בפירוט את מבוך הרגולציה השרירותית ואת המצוד היומיומי, היקר והפלילי בטבעו, להשיג את כמויות הצמח הנדרשות. במהלך מאבקו ברפורמה הוא הגיע לוועדה בכנסת שדנה בעניין והטיח בנוכחים: "בדיון הבא אתם תעמדו דקת דומיה לזכרי, כי בלי קנאביס אין לי סיכוי לשרוד!"

קהילת הקנאביס הרפואי נסמכת כולה על מספר מצומצם של גיבורים, שבלעדיהם היו נזקקי הצמח מושלכים למר גורלם ונאלצים להסתפק במעות החסד של גבירי משרד הבריאות. "הם לוחמי חופש, לפני שהם לוחמי קנאביס," אומר עליהם רון צפריר. הספר מביא את סיפוריהם של אנשים כדוגמת שלומי סנדק, מקים תנועת "עלה ירוק" שעשה רבות כדי לעורר את תודעת הרשויות בדבר חיוניותו הקלינית של הקנאביס וגם עזר לאלפי חולים במאבקם לקבלת רישיון; עמוס דב סילבר, מקים טלגראס שיושב מזה שלוש שנים במעצר; דוקטור ג'וני גרינפלד, "הרופא הטוב", שהיווה משען ואוזן קשבת לרבים וסיפק להם מרשמי קנאביס, עד שמשרד הבריאות שלל את סמכויותיו;

חוקר הצמחים הידוע נסים קריספיל, שגילה את סגולות הקנאביס בטיוליו הרבים במרוקו והחליט לנסות לסייע לחולי סרטן באמצעותו, ואז נתפס מגדל את הצמח בביתו וריצה בשל כך שנת מאסר בכלא מעשיהו. במהלך משפטו הוא הטיח בשופטת: "זה לא סם מסוכן! זה צמח מושיע!" מקום מיוחד בספר שמור לניר יופטרו, "המלאך", שהתוודע מניסיונו האישי לאיכויות המרפאות של הצמח ונסע לקליפורניה כדי ללמוד את תחום הקנאביס. הוא חקר לעומק את הזנים השונים ואת השפעותיהם המגוונות, והחל מפיק שמן בהתנדבות עבור חולי סרטן. השמועה על אודות "ניר המלאך" ותרופתו הפלאית עשתה לה כנפיים, ובמהרה הפכה דירתו הצנועה לכוורת רוחשת של חולים ובני משפחותיהם – ושל מתנדבים אשר סייעו לו סביב השעון. "יש מצבים שבהם כבר אי אפשר להציל אנשים." הוא מעיד ומוסיף: "אבל היו מאות שנפטרו בכבוד, וזה לא דבר מובן מאליו כשמדובר בסרטן." הוא מעולם לא דרש תמורה עבור מלאכתו, נעצר פעמיים והואשם בהפעלת מעבדת סמים.

סיפורו עורר גלים וזכה לסיקור תקשורתי נרחב. הוא בילה זמן רב במעצר בית ונאלץ להפסיק לחלוטין את פעילותו, לצערם הרב של מאות האנשים שהיו תלויים בו. בתחילת השנה, לאחר שלוש שנים שבהם התנהל משפטו, הסירה הפרקליטות את האישום העיקרי. "מאז פרסום הספר, הפרנסה שלי נפגעה," אומר תום וגנר, "זה נושא רגיש, ויש לקוחות שנרתעים מלשכור את שירותיי בגלל הדימוי הציבורי של הקנאביס, למרות שכל מה שאני עושה זה להשמיע את קולם של אנשים שזקוקים נואשות לטיפול." הוא גם חווה קשיים בקידום הספר במדיה החברתית. חברת פייסבוק מנעה ממנו פרסום ממומן והסירה את מנהל המודעות שלו. לאחרונה, ניסה לרכוש אייטם של תוכן שיווקי באחת התוכניות של ערוץ 13, אך יום לפני הריאיון הוא קיבל הודעת ביטול בטענה למעורבות של "גורמים מפוקפקים" בסיפור, "ביקורת על הממסד", ועוד אמירות "שאינן מתאימות בשום צורה לתוכנית בוקר."

"למרות העדויות הרבות של חולים ולמרות המחקרים המדעיים החיוביים, המסר המהותי לא מצליח להגיע אל הציבור. הקנאביס עדיין סובל מתווית שלילית לא הוגנת. חומרים ממכרים כמו אלכוהול וניקוטין נמכרים בחנויות באופן חופשי, תרופות רעילות מסופקות בכמויות, בזמן שהקנאביס עדיין נשאר ברשימת הסמים המסוכנים, וכל מי שמשתמש בו נחשב לעבריין."

וגנר מעלה השוואה בלתי נמנעת בין היחס לקנאביס הרפואי לבין טיפולי הקורונה. "מחקרים שנערכו בבתי חולים בישראל הוכיחו שקנאביס רפואי עתיר CBD גורם לשיפור ברור במצבם של חולי קורונה. מדובר בחומר שארגון הבריאות העולמי מאשר כבטוח לשימוש ונמכר באופן חופשי בעולם המערבי – אבל בארץ, למרות המחקרים, עדיין לא מאפשרים לחולי קורונה לקבל מרשם, ולרופאים בבתי החולים בכלל אין גישה ל- CBD," הוא אומר. "תראה באיזו מהירות הם אישרו תרופות חדשות בלי לסיים לבדוק את תופעות הלוואי שלהן ובאיזו קלות הם הכשירו את החיסון הניסיוני. אין ספק שזה אומר הרבה על האינטרסים שמנהלים את מערכת הבריאות. אלה בטח לא האינטרסים של החולים."

הספר של וגנר הוא סיפור על אטימות, דעות קדומות ואינטרסים כוזבים, אבל גם תיעוד אנושי ומרגש של ריפוי ושיכוך ייסורים, של הקרבה אישית ועזרה הדדית, ושל קהילה הנאבקת נגד כל הסיכויים בטחנות הרוח של המדינה. 

הוא מביא את קולם של אנשים אמיצים הנלחמים לא רק על גורלם ועל גורל יקיריהם, אלא גם על איכות חייהם וכבודם העצמי. הם אינם מבקשים דבר מלבד הזכות להחליט על דרך הטיפול הנכונה להם, בלי שייאלצו לעבור את מסלול המכשולים האדנותי של הרשויות. הם דורשים את החירות השייכת להם מעצם היותם בני אדם – הם ו"המלאכים" המסייעים בידם, שחיים תמיד בצל אימת המעצר ותחת חרב כתבי האישום.