הנה הן באות

בקיץ האחרון, התפרץ הר געש באצטדיון וומבלי בלונדון, כשבתום 120 דקות של התמודדות אינטנסיבית ומרהיבה, נבחרת הנשים של אנגליה ניצחה את נבחרת גרמניה 2:1 והפכה לנבחרת האנגלית הראשונה שזוכה באליפות אירופה. אין שום ספק שמדובר באירוע היסטורי יוצא דופן וכיאה לאירועים בסדר הגודל הזה, הוא הולך להיזכר במשך שנים רבות ביותר ממובן אחד.

לפני הכל, מדובר בהישג ספורטיבי יוצא מן הכלל. "הלביאות" האנגליות (כך הן מכונות)לא רק הפכו לאלופות אירופה בפעם הראשונה בתולדותיהן, הן הפכו לנבחרת האנגלית הראשונה, נשים וגברים, שזוכה בתואר הנכסף. למען האמת, הזכייה הזו הכפילה בשתיים את מאזן התארים הבינלאומיים של "מולדת הכדורגל" בשני הענפים יחדיו, כאשר הזכייה היחידה שקדמה לה היתה במונדיאל ב-1966 שגם הוא נערך באנגליה. וכמובן, זכייתן של הנשים האנגליות היא היסטורית בגלל מה שהיא מסמלת. מהפיכת כדורגל הנשים באנגליה (כמו גם בשאר אירופה והעולם) פרצה את כל השכבות והתקרות שניסו למנוע זאת ממנה, והגיעה אל פני השטח. עם שריקת הפתיחה בוומבלי לא ניתן היה למצוא כיסא אחד פנוי באצטדיון כולו. כל הכרטיסים למשחק היו סולד אאוט כבר לפני חודשים. מדובר בתופעה שנחשבת נדירה בכדורגל הנשים, או לפחות נחשבה נדירה עד השנה האחרונה, שכן לא רק משחק הגמר היה סולד אאוט חודשים מראש. כל משחקי כדורגל הנשים התקיימו מול אצטדיונים גדושים ומלאים לחלוטין.

הניצחון האנגלי בגמר היה, אם כן, הדובדבן שעל הקצפת שהיא טורניר כדורגל הנשים הכי מסוקר ונצפה בהיסטוריה. הטורניר הזה מגיע בשנה שבה הענף כולו צמח באופן חסר תקדים, אבל בל תטעו, הדרך של הלביאות אל הרגע הזה ממש לא היתה קלה או חלקה. למעשה, היא היתה רצופה באין ספור מכשולים בדמות כוחות גדולים מאוד שהתנגדו, משום מה, בכל כוחם לבלתי נמנע. 56 שנים ויום אחד בדיוק לפני הניצחון הנשי העצום הזה התרחשה הזכייה האחרונה של אנגליה כאומה, וכדאי לזכור שכאשר הגברים זכו במונדיאל 1966, לנשים עוד בכלל אסור היה לשחק כדורגל מקצועני.

למגינת לבם של אותם גברים, עוד מימיו הראשונים של משחק הכדורגל, היכן שגברים שיחקו, שיחקו גם נשים. למעשה, ניתן להתחקות לאחור אחר תופעת כדורגל הנשים באנגליה עד לשלהי המאה ה-18, כשכדורגל היה בסך הכל פעילות פנאי. במאה ה-19 הוקמו לראשונה התאחדויות כדורגל, חוקי המשחק נקבעו סופית והספורט כולו הלך וצבר תאוצה. בעוד הפופולריות של הספורט בקרב נשים הלכה ועלתה, גברה ההתנגדות לכדורגל הנשים בחברה בהתאמה. התנגדות זו לא נשמרה רק לרחוב השמרן של המאה ה-19. התאחדות הכדורגל האנגלית עצמה היתה אלמנט פעיל ודומיננטי בהתנגדות הזאת. כל עוד כדורגל הנשים נשאר כתחביב, ניחא, הוא היה מקובל. אך התאחדות לא הסכימה בשום פנים ואופן למצב בו הנשים ישחקו באופן מקצועני בתור ענף רשמי.

אבל מי יכול לעצור לביאות שכבר התעוררו. חרף התנגדות מקצה לקצה, קמו כמה קבוצות נשים בריטיות לאורך השנים: "Mrs. Graham XI" הוקמה בסקוטלנד ב-1881, ה-"British Ladies Football Club" הוקם שלוש שנים לאחר מכן ובעקבותיהם צצו עוד כמה מועדונים. הציבור בתחילה לא היה משוכנע שלכדורגל הנשים יש בכלל מה להציע. שתי העמדות הרווחות באותה תקופה בציבור נחלקו בין אלה שחשבו שהרעיון משעשע, ובין מי שהרגישו ממש מאוימים ממנו באופן אישי. הטיעונים המרכזיים שלהם היו מורכבים מהרטוריקה האנטי פמיניסטית הרווחת בענפי ספורט מאז ומעולם, ושהיתה מאוד חזקה באות תקופה. הם טענו שמדובר במשחק של גברים, שהספורט יפגע בבריאותן של נשים (שצריכות כמובן לשמור על עצמן היטב לנישואים, ללידת ילדים ולגידולם), שהנשים שיהפכו פתאום לשחקניות כדורגל יתלבשו חלילה באופן ביזארי או לא צנוע ואולי הדבר הכי מאיים על הגברים דאז – שנשים שישתתפו במשחקים בענף עלולות להרוויח כסף, ואפילו כסף רב, אולי אפילו רב יותר מהסכומים שהגברים מרוויחים!  

מנגד, על רקע כל הדברים האלה, ב-1895 מועדון הכדורגל האנגלי לנשים, זה שהוקם בתחילת העשור שקדם לו, החליט בכל זאת לקיים משחק ראווה בין שחקניות המועדון מצפון המדינה לבין אלה מהדרום. לתדהמת כולם, במשחק צפה קהל של כ-10,000 איש ורבים נוספים נותרו ללא כרטיס מחוץ לאצטדיון. למרות מה שנראה לפי כל קנה מידה אובייקטיבי כהצלחה כבירה, התקשורת האנגלית לא ראתה את הדברים באותו אופן. בדיווחיה השליליים והלא מדייקים בלשון המעטה, ניתן למצוא טענות שעלו היטב בקנה אחד עם הטיעונים המיזוגניים השמרניים שהוזכרו כאן לעיל: על פי העיתונות הבריטית הנשים "נראו מצחיק" ו"רבים מהיושבים בקהל עזבו את המגרש במחצית, מהשעמום". 

אבל כדורגל הנשים לא הרים ידיים. הוא המשיך להיות נוכח בתרבות האנגלית והפופולאריות שלו עלתה מחדש בתקופת מלחמת העולם הראשונה. ב-1915, כשההתאחדות האנגלית הפסיקה את פעילות הכדורגל במדינה מכיוון שרוב הגברים שיכלו לשחק נשלחו לחזית, נשים רבות במקומות העבודה השונים ייסדו קבוצות כדורגל ושיחקו ביניהן. בסופו של דבר הן אפילו החלו מקבלות תמיכה מסוימת מההתאחדות והחלו לשחק באצטדיונים, כאשר לצידן, שומו שמיים, מאמנים ושחקנים גברים. הקהל הגיע לצפות במשחקים בעשרות אלפים, הפופולאריות של הענף הלכה וצברה תאוצה ומשחקי הראווה שקיימו הנשים עזרו לגייס מיליוני ליש"ט מתרומות במהלך המלחמה.

חלף זמן מה, וגם הפעם ההתנגדות הגברית לא איחרה להגיע. התאחדות הכדורגל האנגלית ראתה בכדורגל הנשים המתפתח ומלבלב איום גדול שיש לנטרל אותו ולחסלו בעודו באבו. המשחקים שלהן, כאמור, גרפו עניין רב, הפופולאריות שלהן עלתה, גיוס התרומות הצביע על פוטנציאל כלכלי לא קטן והתנועה להקמת התאחדות כדורגל לנשים שקמה באותן שנים היתה עשויה להוביל להקמת מתחרה ישירה להתאחדות. לפיכך, בדצמבר 1921 התאחדות הכדורגל האנגלית אסרה על נשים לשחק כדורגל מאורגן ולא רק זאת, אלא אסרה גם על שימוש של נשים במתקנים שמשמשים את ליגות הגברים. מבצע הבלימה הזה עוצב והוגש לציבור כמהלך שנועד להגן על נשים מהסכנות וההשפעות הפיזיות השליליות של משחק הכדורגל על גופן. ללא יכולת להשתמש במתקנים שברשות הליגה, הענף כולו איבד מהאמינות שלו, וכתוצאה מכך גם מהפופולאריות שלו עד שהגיע לקריסה טוטאלית. באופן זמני, יד הגברים היתה על העליונה: במשך 50 שנים כדורגל הנשים באנגליה היה קפוא לחלוטין.

בשאר העולם, באותם זמנים, המצב היה קצת שונה. גם במקומות אחרים כדורגל נשים נתקל בהתנגדות, אך נשים המשיכו לשחק בטורנירים במדינות שונות, ולמרות המכה האנושה שספגה הפופולאריות של הענף, העניין בו הלך וגבר פעם נוספת. עם השנים והתפתחות הענף, נוצר לחץ גדול על ההתאחדות האנגלית לחזור בה מהחלטתה. נקודת השיא היתה ב-1971. שנה לאחר ההצלחה המסחררת של מונדיאל 1970 שאירחה מקסיקו (המונדיאל היחידי בו השתתפה נבחרת ישראל), המקסיקנים אירחו באופן לא רשמי מונדיאל לנשים. גם במקרה הזה הקהל הצביע ברגליים ונהר בהמוניו ליציעים. הטורניר משך אליו חסויות מחברות מוכרות כמו "מרטיני". כך תיארה כריס לוקווד, שחקנית הנבחרת האנגלית באותו טורניר, את מחשבותיה ותחושותיה: "המגרשים היחידים ששיחקנו עליהם היו בפארקים. באנגליה לא יכולנו לשחק במגרשים תקניים, אבל איך שירדנו מהמטוס במקסיקו – הפכנו לכוכבות בן רגע".

אותה שנה הפכה גם היא לשנה היסטורית בכדורגל הנשים האנגלי, שכן הלחץ סוף סוף נתן את אותותיו והצליח להכריע את המערכת הבריטית השמרנית. האיסור על הנשים לשחק כדורגל באופן מאורגן בוטל. בעקבות זאת, קבוצות נשים חדשות צצו וקמו כמו פטריות אחרי הגשם האנגלי, וכמו היו איזה כוח טבע בלתי נמנע, הענף קם לתחייה מחודשת פעם נוספת. במהרה החלו להיערך טורנירים שנתיים לנשים, בדומה ובמקביל לכדורגל הגברים. כעשור לאחר מכן קמה כבר התאחדות לכדורגל הנשים שהתאחדה עם ההתאחדות לכדורגל הגברים והשאר היסטוריה, כלומר, מאז הענף נמצא בצמיחה מתמדת.

בחזרה לימינו אנו. הפופולאריות של הענף שוברת שיאים על גבי שיאים, ושנת 2022 באופן מובהק ומיוחד היא שנת מפנה בכדורגל הנשים. מדובר בשנה שבה נשברו אין ספור שיאי צפייה על כר הדשא, בטלוויזיה ובסטרימינג ברחבי העולם. הליגה האנגלית רשמה שיא צופים חדש למשחק, כאשר לא פחות מ-46,376 צופות וצופים נכחו באצטדיון האמירויות בניצחון 4:0 של ארסנל נגד טוטנהאם בדרבי הצפון לונדוני. היתה זו שבירת השיא שנקבע בנובמבר 2019, אז נכחו 38,262 איש באצטדיון. כמו כן, אליפות אירופה שנערכה הקיץ באנגליה ניפצה את שיאי הצפייה הקיימים בפער עצום. ליגת הנשים האנגלית שבה משחקות 12 קבוצות מקצועניות, מכרה לרשתות Sky וה-BBC את זכויות השידור לחלק ממשחקיה בתמורה ללא פחות מ-8 מיליון ליש"ט. 

את התפתחות הענף ניתן לראות גם מחוץ לאנגליה, ברחבי אירופה. בשנה הנוכחית, משחק הכדורגל הנצפה ביותר בעולם, גברים ונשים, היה ב"אל קלאסיקו" הספרדי של כדורגל הנשים. קרוב ל-100,000 צופים וצופות נרגשים הגיעו ביום אביבי שטוף שמש לאצטדיון הקאמפ נואו שבברצלונה כדי לחזות בקרב הענקיות האייקוני של ברצלונה וריאל מדריד. המשחק נערך במסגרת רבע גמר ליגת האלופות לנשים שהוא המפעל הבכיר לכדורגל נשים באירופה, והדגים בדיוק את הגבהים אליהם הגיע הענף. 

על כר הדשא, הקבוצות סיפקו משחק מצוין ומלא בדרמה. לאחר שברצלונה הובילה 1:0 כבר בדקה השמינית, הלבנות ממדריד לא נשארו חייבות, השוו את התוצאה בתוך 8 דקות ואף הפכו את הקערה על פיה כשקבעו 2:1 בסמוך למחצית. הדרמה לא נגמרה כאן, שכן במחצית שנייה מהסרטים, המארחת הגיבה במהפך מרשים משלה וכבשה עוד 4 שערים בדרך לניצחון 5:2 אדיר על היריבה המושבעת ממדריד.

מחוץ למגרש, הצטרפו עוד 1.8 מיליון צופים מרחבי העולם שצפו בשידור החי בערוץ היוטיוב של ענקית הסטרימינג של עולם הספורט, רשת DAZN. מעבר למספרי הצפיות שעד לא מזמן נחשבו לדמיוניים (השיא הקודם למשחק בין שתי קבוצות נשים באירופה עמד על כ-60 אלף צופים), המעורבות ההולכת וגוברת של ענקיות סטרימינג וטלוויזיה כדוגמת DAZN, Sky Sports ו-BBC, ביחד עם החסויות שמפעלי הנשים מקבלות מחברות ענק בינלאומיות כדוגמת אדידס וויזה מראה אף היא את המימדים האדירים שאליהן הגיע כדורגל הנשים בעולם ואת הפוטנציאל הכלכלי העצום שבענף.

ג'ודי טיילור, שחקנית נבחרת אנגליה לשעבר ומלכת השערים של אליפות אירופה לשנת 2017 סיפרה בראיון למגזין "Kick Off" על השינוי המופלא שמתחולל בענף, כפי שהיא חווה אותו: "כשרק התחלתי לשחק כדורגל ברמה גבוהה, עוד לא היה כסף בענף. הבנות התאמנו פעמיים בשבוע בסך הכל בערבים. שום דבר בזה לא היה מקצועני. עכשיו המצב אחר לגמרי – כדורגל הנשים נהיה מקצועני לגמרי". 

מהפיכת כדורגל הנשים לא נעצרת באירופה. מתאילד, סין ויפן במזרח ועד למקסיקו, קנדה וארצות הברית במערב, הענף רק הולך ומתעצם בכל מקום שבו יש כדורגל ולא פחות חשוב – זכויות בסיסיות לנשים. אפילו על ארצנו הקטנטונת המהפיכה לא פסחה. בישראל ישנן 3 ליגות בכירות לנשים – הליגה הארצית, הליגה הלאומית וליגת העל, בהן משתתפות 27 קבוצות כדורגל נשים במקביל להשתתפותן בגביע המדינה. גם נבחרת ישראל בכדורגל נשים נהנית מהתעצמות הענף. בחודש יוני האחרון התפרסם כי נבחרת הנשים תזכה להשוואת תנאיה לאלה של נבחרת הגברים בכל הקשור לציוד, מגרשי אימונים, טיסות מסודרות ותנאים נוספים.

הקהל, כאמור, תמיד היה בעד. הציבור תמיד הצביע ברגליים. גם בתקופות רחוקות מאוד, וגם בזמנים שבהם לנשים עוד בקושי היתה זכות הצבעה בבחירות. רק ארגונים ומועדוני גברים מאויימים היו כוח הבלימה. מרגע שאלה נכנעו לעוצמה הנשית המתפרצת, התוצאות בשטח הן כאלה שאף אחד כבר לא יכול להתעלם מהן. העניין הציבורי בכדורגל נשים הולך וגובר, הסיקור התקשורתי מתפתח, המעטפת המקצועית והאיכותית של משחקי הנשים מביאה לכך שהם הולכים ומשתפרים ברמתם על המגרש ומחוצה לו. הפוטנציאל הכלכלי העצום שגלום בשוק החדש של אוהדים ואוהדות, כולם 

מצביעים על כך שבשנת 2022, עתיד כדורגל הנשים נראה ורוד יותר מאי פעם.

גם הלביאות הישראליות התעוררו

בכל הנוגע למדינת ישראל, ניתן לומר בביטחון שמהפיכת כדורגל הנשים לא פסחה על ארצנו הקטנטונת. ב-1998, כשנה לאחר הקמת נבחרת הנשים הישראלית, נוסד מערך ליגות הנשים בארץ והוא פועל תחת אחריות התאחדות הכדורגל הישראלית. המערך מתפעל 3 ליגות חצי מקצועניות לנשים; הליגה הבכירה ביניהן היא ליגת העל, מתחתיה הליגה הלאומית ואחריה הליגה הארצית. בכל שלושת הליגות משתתפות 27 קבוצות, כמעט כולן חצי מקצועניות, חוץ מכמה קבוצות חובבניות מהליגה הארצית.

ליגת העל הישראלית לנשים מדורגת במקום ה-20 בדירוג אופ"א היוקרתי, מעל הליגה של מעצמת כדורגל הנשים שוודיה. מדובר בעלייה של 16 מקומות מאז 2019, אז היו רשומות בישראל רק 510 שחקניות מעל גיל 18 שמשחקות כדורגל תחרותי (מתוך 1,383 שחקניות באופן כללי). בנוסף לשיפור הניכר בדירוג, גם הענין בענף גדל בשנים האחרונות. אלפים מגיעים למגרשים כדי לראות את משחקי הקבוצות והנבחרת. הדוגמה הטובה ביותר לפופולאריות הגוברת של הענף נראתה כשנבחרת הנשים הישראלית פגשה במשחק ידידות את קבוצת העל האנגלית צ'לסי לפני שלוש שנים. במשחק, שנערך באצטדיון המושבה בפתח תקווה נכחו 8,534 צופים, ובכך נשבר שיא הצופים למשחק כדורגל נשים בישראל.

ועדיין, זה לא סוד גדול שלמרות הפופולאריות העולה, יש עוד הרבה מאוד דברים שאפשר לעשות כדי לפתח את הענף, להפוך אותו למקצועני ולדאוג לשוויון זכויות בין הכדורגלניות לכדורגלנים. מיד לאחר מונדיאל הנשים המוצלח בצרפת לפני שלוש שנים, פתחו הכדורגלניות הישראליות במאבק להפיכת כדורגל הנשים בישראל לענף מקצועני. 

הוגשה עתירה לבג"ץ בענין אפליית קבוצות הנשים ושבמסגרתו נטען כי התנהלות משרד הספורט גורמת לאפלייה מגדרית. כמו כן, בתמיכת הרוח הגבית שיצרה העלייה בתודעה הציבורית והעניין בענף, באמצע יולי השנה יצאו הכדורגלניות במאבק מתוקשר נגד אפלייה מגדרית תחת הסיסמה "כדורגלניות עושות שינוי". נקודת שיא נרשמה בכנס היסטורי של ארגון הכדורגלניות שנערך ביולי האחרון בבית ההסתדרות. בהובלת יו"ר ארגון השחקנים והשחקניות, הכדורגלנית קארין סנדל, השתתפו בכנס 100 שחקניות כדורגל – נערות צעירות בנות 15 – לצד שחקניות ותיקות בנות 30 ומעלה. הן הציגו חזון לעתיד המאבק החברתי של הענף בישראל, למען הפיכת הענף למקצועי.

קארין סנדל אמרה: "הרבה מאוד שנים היינו שקופות. בלי יכולת להשמיע את הקול שלנו ולדרוש את מה שמגיע לכל אחת ואחת מאיתנו. הכוח הכי משמעותי שיש לנו זה הביחד שלנו. אנחנו צריכות להבין שביום שכלל שחקניות הכדורגל יתאחדו יחדיו למען מטרה משותפת, נצליח לקדם את הענף הרבה יותר ממה שקרה כאן עד עכשיו". אבל כאמור, גם ככה, קרה וקורה לא מעט. נראה שכדורגל הנשים הישראלי צומח בקצב מרשים וצפוי רק להמשיך לגדול בשנים הקרובות ולשבור שוב ושוב את השיאים של עצמו.