בית הקלפיות

זוכרים מה קורה בסצנה הבלתי נשכחת מהסדרה בית הקלפים, כשהקלפיות יוצאות בדרכן אל ועדת הבחירות הארצית שם הן אמורות להיבדק בשנית? ממש כשהן מועמסות על המשאיות, מישהו מחליף אותן בקלפיות מוכנות מראש עם הפתקים הרצויים. אל ועדת הבחירות המרכזית מגיעות קלפיות עמוסות בפתקים עם הנבחר ה"נכון". שיטה קלה ופשוטה, לכאורה. אבל במדינה קטנה כמו ישראל, קשה עד בלתי אפשרית לביצוע. מישהו הרי יראה, מישהו הרי ידווח, ורס"ן שמועתי יעבוד מיד. אז אם אתם לא נשיא ארה"ב אלא שר או שרה זוטרים במפלגה בינונית במדינה לבנטינית ים תיכונית, מה תעשו? מסתבר שיש לפחות שתי שיטות הרבה יותר פשוטות והרבה פחות יקרות והן קיימות ונפוצות במקומותינו לא רק בסדרת טלוויזיה, אלא במציאות האמיתית לגמרי. 

הראשונה, שיטת אחידות הדעות. מדינת ישראל היא מדינה רב עדתית, רב מגזרית ורב תרבותית. המשמעות היא שהפיזור הגיאוגרפי שבה איננו הטרוגני. בבני ברק אין ערבים ובמג'דל שאמס אין חרדים. לכן הומצאה ופותחה על ידי המדינה השואפת לבחירות אמיתיות – שיטת המשקיפים. על פי שיטה זו, לכל קלפי, שולחות המפלגות השונות משקיף מטעמן שיהיה ממונה על טוהר הבחירות ויפקח עין על כך שהיריבים אינם גונבים לו את הבחירות מתחת לאף. אבל האם זה קורה בפועל? האם מקפידים על הנוהל הזה? בישובים בהם החתך העדתי, התרבותי או הדתי הינו חתך מובהק, אין שום משקיפים מטעם המפלגות שאינן דומיננטיות בישוב. בבחירות 2019 מונו 40,000 חברי קלפי. מספר המשקיפים של המפלגות הקטנות במספר קלפיות עצום – שאף לאפס. בקלפי באבו–סנן, לדוגמה, לעולם לא תפגשו נציג מטעם יהדות התורה ובזה של מאה שערים לא יהיה נציג של מרצ. יוצא שבקלפיות שכאלה, בדרך כלל, המשחק מכור.

חברי הוועדה כולם מייצגים את אותה מפלגה, או במקרה הגרוע, את אותו חתך של מפלגות שיכולות לחלק בינן לבין עצמן את ה"קופה". ועדת הקלפי יכולה לנהוג כרצונה, פשוט כי אין מי שיפקח. ועדת הקלפי בעצמה, כן כן, אלה שאחראים על "טוהר הבחירות", ואני מדברת רק על מקרים מוכחים מהעבר, יכולה להצביע עבור אזרחים שלא הגיעו להצביע, היא יכולה להחליף את תכולת המעטפות של אלה שהצביעו שלא כפי שהורו להם להצביע, והיא גם יכולה להעיר מתים ממרבצם על ידי סימונם כמי שהצביעו ולהשלים את המלאכה על ידי שילשול פתק מתאים למעטפה כחלחלה בשמם. הכל דברים שהיו מעולם, לא המצאתי כאן דבר. 

ועדת הקלפי נבחנת בדיעבד, בהתאמת מספר המצביעים הרשומים ברשימת הבוחרים של אותה הקלפי, למספר המעטפות ששולשלו לתוך הקלפי. אבל כשהוועדה כולה שלך, קל מאוד להוסיף 200 או 300 מעטפות עבור חברים שלא טרחו להגיע. צריך גם לשמור על התאמה בין מספר המעטפות למספר השמות המחוקים, כלומר – אלה שהצביעו. כאמור, זה אפשרי ובהחלט התרחש ומתרחש במקומות שבהם אין ביקורת. ובמירוץ צמוד כמו בישראל, כמה מאות קולות עשויים להכריע את הכף! 

בבחירות לכנסת ה–21 היו כ–1500 קלפיות ללא איזון גושי, ובבחירות לכנסת ה-22 השתפר המצב והיו בערך כ–247 קלפיות ללא איזון גושי. בבחירות לכנסת ה-23 מספר משמעותי מאד, 1,388 קלפיות ננטשו על ידי מפלגות שאינן נמנות על מפלגות הימין ולא היתה בהן ביקורת לאמיתות ההצבעה והתהליך. מה המשמעות של הנתונים האלה? ש-100% מחברי ועדות הקלפי ב-1388 קלפיות היו אנשי ימין ושלוחותיו. מדובר ב – 13% מהקלפיות שבהן ניתן היה לבצע כל מחטף מבוקש כמתואר לעיל. האם נעשה כזה מחטף? אנחנו לא יודעים וסביר להניח שלא נדע. 

השיטה השניה היא "שיטת הכה את היריב". פשוט וקל: קלפיות מרכזיות גדולות ועמוסות מצביעים של מפלגות יריבות, זוכות לביקור של כמה מתנדבים עם תעודות זהות מזויפות מטעם הצד שכנגד. השיטה הזאת מתבססת על הידיעה שלפיה די בדיווח של משקיף על מספר זעום של "ניסיונות זיוף" כדי שתעלה בקשה לוועדת הבחירות המרכזית לפסילת הקלפי הספציפית. מפלגה שמזהה קלפיות אסטרטגיות כאלה של היריב ומטרגטת אותן מראש, עשתה היטב את שיעורי הבית שלה. היא משגרת לאותה קלפי כמה חיילים נאמנים שלה עם תעודת זהות מזויפת, חברי הקלפי עולים על זה בשלב התאמת המספרים להצבעות (כי נמצאות כפילויות), מדווחים, והופ. הקלפי הבעייתית נפסלה. 

ואיך מתגוננת המערכת מפני שיטות כאלה ואחרות לזיוף הבחירות? אז זהו שהיא לא. מדינת ישראל, מעצמת הייטק בינלאומית, אז היא כן חשבה על התקפות סייבר וזיוף של תוצאות הבחירות באמצעות שליטה מרחוק על ידי מעצמות הייטק אחרות. בתחום הזה, מצבנו לא רע.

אבל מה לגבי פתרונות לדרכי הזיוף הישנות וה"טובות" שאותן פירטנו כאן לעיל? אחד הרעיונות שהועלה וגם יושם בשטח היה הצבת מצלמות בקלפיות – לפחות מחוץ לפרגוד. "חוק המצלמות בקלפיות" הוא הכינוי שניתן להצעת חוק הבחירות לכנסת שבאה להתיר למזכירי ועדת הקלפי, לחברי ועדת הקלפי ולמשקיפים, לתעד באמצעות מצלמות וידאו את תהליך ההצבעה. הצעת החוק עלתה להצבעה בכנסת ה–21, שמונה ימים בלבד לפני הבחירות לכנסת ה–22, גרמה למחלוקת רבה ונתפסה כניסיון להרתעת מצביעים. לבסוף היא לא עברה בקריאה ראשונה, לאחר שלא הושג רוב של 61 חברי כנסת. מפלגות האופוזיציה התייחסו אל הצעת החוק כאל בלון ניסוי. ומכל מקום, חוק המצלמות ירד מן הפרק. 

במערכת הבחירות המתרגשת ובאה עלינו, עושה, לכאורה, המדינה מאמץ נוסף להתגונן מפני זיופים בבחירות. יו"ר ועדת הבחירות, השופט יצחק עמית, פירסם את הנחיותיו בנושא. הפעם, מסתבר, יהיו לנו "מפקחי טוהר הבחירות" ובהעדר מפקח בקלפי, יהיה יו"ר ועדת הבחירות עצמו בעל הסמכות לפקח והוא יפעיל אותה כך, שימו נא לב: "…לגבי מקרים שבהם ניתן יהיה לבצע תיעוד, נקבע כי בשעות ההצבעה התיעוד ייעשה רק במקרים שיש בהם חשש סביר לפגיעה מהותית בטוהר הבחירות או בסדרן התקין. עוד נקבע באותה החלטה שיש לתעד את הליך ספירת הקולות במלואו." ובהמשך: "במסגרת ההחלטה, הסמיך יושב הראש את מפקחי טוהר הבחירות המצויידים במצלמות לבצע את התיעוד.

במקרים שבהם אין בנמצא שוטר או מפקח טוהר הבחירות ואלה אינם יכולים להתייצב במקום הקלפי תוך זמן קצר, יהיו רשאים מזכירי ועדת הקלפי לתעד את האירוע, באמצעות הטלפון האישי, ככל שקיבלו אישור לכך מידי נציגים מטעם יושב ראש ועדת הבחירות המרכזית. באותם מקרים, על מזכיר ועדת הקלפי למסור את התיעוד רק למשטרת ישראל, ועדת הבחירות המרכזית או פרקליטות המדינה, ולא לעשות בהם שום שימוש אחר. בזמן ספירת הקולות, יהיו רשאים לתעד את הספירה רק מי שהוסמכו לכך על ידי יושב ראש הוועדה המרכזית. במסגרת ההחלטה הוסמכו לכך מפקחי טוהר הבחירות. כן נקבע, שבמקרים מסוימים ניתן יהיה להסמיך את מזכירי ועדת הקלפי לבצע את הצילום. בהתאם להחלטה זו הוצבו בבחירות לכנסת ה–22 כ–3000 מפקחי טוהר הבחירות מצוידים במצלמות גוף ייעודיות."

אתם הבנתם את זה ברוך? 

3,000 מפקחי טוהר הבחירות אמורים לפקח על 14,000 קלפיות. השופט הנכבד יצחק עמית כלל לא מעלה על דעתו מצב שקלפי הומוגנית שלמה (כפי שתיארתי בתחילת הכתבה) תדאג לזייף את התוצאות מבעוד מועד ורק אחר כך תתעד את ספירת התוצאות המזוייפות במצלמת וידאו. הוא כנראה לא צפה ב"בית הקלפים".

לסיכום, נכון לעכשיו ולאור בדיקתנו, למרבה הצער, המערכת בישראל לא הצליחה לייצר הגנות טובות ויעילות נגד השיטות הקיימות, "הישנות והטובות" לזיוף בחירות.