הנינג'ה של הגינה

מהטמה גנדי אמר פעם ״אם כל אחד בעולם ינקה את הגינה של עצמו – העולם יהיה כנראה מקום יפה יותר". כל כך יפה, כל כך פשוט וכל כך חשוב! אני נפגש איתו בכל מקום ובכל רגע. ֿהשבוע ראיתי בנינג׳ה ישראל תחרות בין שני מתמודדים על מסלול זהה. ניב רסקין אמר שהוא שם לב שכל פעם שאחד המתמודדים מסתכל על היריב שלו במקום על המסלול, הוא ייפול. ואכן כך היה! ברגע שאחד מהם היה מרוכז למאית השנייה במסלול של האחר הוא נפסל. מיד נזכרתי בגנדי החכם.

גם כשאני נוסע בכביש, שבעיניי הוא מיקרוקוסמוס של החיים עצמם, כשאני רואה את אי שביעות רצונו/ה של איזה נהג ממישהו או מישהי לפניו/ה, אני יודע שבדיוק לפני דקה, היא או הוא עשו בול אותו דבר. אפילו בצבא, המפקד שלי לימד אותי שבכל פעם שאני מפנה אצבע כלפי מישהו אחר יש שלוש אצבעות שמופנות כלפיי. הוא אמר שאחריות אתה יכול לקחת רק על עצמך והיא לא כלפי אחרים.

לאחרונה פתחו מסעדה של פיתות ממש על יד פנדה פיתה. וכשאני אומר על יד אני מתכוון לקיר משותף. בכל יום מתחילת השיפוץ שלהם מגיעים אלי לפחות שישה אנשים ושואלים אותי אם זה מפריע לי. או מודיעים לי שזה ממש לא אתי ובכלל לא הוגן. ואני בתגובה מספר להם על המשפט הזה של גנדי, כי אני באמת מאמין בו.
היום, אחרי הפתיחה שלהם, אנחנו כבר חברים ושכנים טובים ולשנינו מטרה משותפת – להפוך את הרחוב למקום יפה וטעים ושמח יותר. אז כן, אני "מנקה את הגינה שלי״, מסדר את העציצים ומה שנובל אני נפרד ממנו לשלום, עושה את המקסימום שלי. אני לא יודע אם הדשא של השכן ירוק יותר. כשאדם עסוק במה שיש לאחר הוא שוכח את עצמו בדרך, וככה מתחילות להגיע כל הצרות: צרות עין, קנאה, מלחמות למי יש יותר גדול, ואז לאיזה אלוהים יש יותר גדול, מלחמות על כסף וגבולות וכל השיט הזה שהעולם שלנו מביא איתו. לכן חשוב כל כך לזכור שהשינוי מתחיל אצלנו, בקטן, והוא תמיד בידיים שלנו!

אנילוטי דלעת (שלא תגידי אנילויודלעת)

בצק

(לפי מתכון מושלם של השף
ברק אהרוני):
100 גרם קמח פסטה
100 גרם גבינת ריקוטה
מערבבים ולשים עד לקבלת בצק אחיד,
מכניסים לקירור של שעתיים במקרר עטוף בניילון נצמד.
מילוי
דלעת אפויה בתנור 150 גרם לאחר אפייה
אופים ב-200 מעלות במשך שעה
מקררים ומוסיפים:
קורט מלח
50 גרם גבינת פרמזן
50 גרם גבינת עיזים קשה
מערבבים היטב ומכניסים למקרר.

ציר ירקות

גזר, סלרי, בצל, טימין, מרווה ואפשר עוד את כל הירקות או הקליפות שלהם שנרצה.
מכניסים לסיר עם מים בגובה שני סנטימטרים מעל הירקות,
מבשלים במשך שעה.
מסננים הכל ומשאירם רק את הנוזל.
רוטב חמאה
100 גרם חמאה
שישה עלים של מרווה
50 גרם ציר ירקות
מבשלים (מבלי להרתיח),
כשמגיעים לרתיחה מכבים את האש, עד שיגיעו האנילוטי.

בצק, עוד פעם

מרדדות עד לעובי 6 במכונת הפסטה.
או במערוך משהו כמו 2 מילימטר.
חותכות לקוביות מרובעות ארבעה על ארבעה סנטימטר ומקמחות.
את המילוי מניחות במרכז הבצק, מקפלות לחצי ומהדקות את הקצוות בצורת סוכרייה עטופה.
את האנילוטי מבשלות בתוך ציר הירקות המסונן,
וברגע שהם צפים מעבירות אותם לרוטב החמאה. בצד, קולות צנוברים על מחבת עד להזהבה.

צִלחות

עכשיו הגיע הזמן לצלחת אז תעשו את ה-הכי טוב שלכן.
הניחו את האנילוטי, בזקו מעל את הרוטב ופזרו מעל הכל צנוברים ופרמז׳ן.

טועמות ואז זוללות הכל להנאתכן ומכבדות את השכן, ההוא עם הדשא
לא לפני שמצלמות, מעלות לרשתות, ומתייגות כמובן את מי שהכי אוהב אתכן.