מלחמה: הוראות הפעלה
- מה שאנחנו חווים עכשיו הוא טראומה – אישית, קולקטיבית ובין-דורית. זה שילוב קטלני.
- חשוב מאוד לקחת בחשבון שעבור רובנו זו טראומה ראשונה בסדר גודל כזה, גם למי שכבר מורגלים למצב ביטחוני מתוח.
- ככזה – הוא מייצר קרע במערכת הפנימית (זאת המהות של טראומה) וזו הסיבה שרובנו נשארים ונשארות עכשיו ללא מילים, בלי יכולת לתפוס, בשיתוק, הלם וחוסר אונים. טראומה מתנהגת כמו טראומה, ואין לנו יכולת כרגע לתווך לעצמנו את המציאות.
- ולכן כל ביטוי שלה, בין אם הוא הצפה של חרדה, עשייה קדחתנית והירתמות לעזרה או בין אם הוא הסתגרות משותקת בבית, פחד וחוסר תפקוד – הוא נורמלי, בתוך הלא נורמלי הגדול.
- זה הזמן להיות באקסטרה רגישות ולא ליפול לאשמה, לשיפוטיות כלפי הרגשות והמחשבות שיש לנו, לציפייה שננהג אחרת ולהשוואות לעומת יתר האנשים! החוויה היא אישית.
- כל אחד ואחת מתמודדים בדרכם וכמיטב יכולתם, התגובות לטראומה רובן אוטומטיות, כך שחמלה ורכות נדרשים עכשיו.
- פרוטוקול התמיכה למצב כזה מקיף של טראומה, הלם, שיתוק או זעם – דומה מאוד לפרוטוקול של עצם שבורה: לעטוף ולקבע, לדאוג להרבה משאבים ותמיכה, להתאזר בסבלנות, להישמר.
- המצב לא ישתנה במהרה ולכן יש צורך לכלכל את הכוחות, בעיקר אם עלינו להעניק גם תמיכה לאחר (חיילים, משפחה, ילדים, מטופלים), כלומר לוודא שאנחנו במצב מלא בעצמנו, ככל הניתן, כדי שנוכל לתת.
- כדי לעשות זאת, רצוי לוודא שיש לנו משאבים זמינים ופשוטים – אוכל, מנוחה ככל הניתן, מעגלי שייכות מיטיבים, יציאה לטבע ככל האפשר, עבודת גינון, משחק, תנועה, יצירה, כתיבה.
- חשוב לייצר פורקן למערכת העצבים, של מה שמצטבר בתוכה כרגע – ולכן כל ביטוי של בכי, כעס, פחד ואפשרות לתת מילים למה שאין לו מילים הוא קריטי. ככה נבטיח שהטראומה לא נשארת בפנים והיא נעה החוצה.
- זה הזמן לבקש ולקבל עזרה. יש לא מעט עזרה ללא תשלום מאנשי המקצוע, רבים מאיתנו גם ככה מגיעים לאירוע הזה על הרזרבות, ולכן חשוב לא לחכות עד שיופיעו הסדקים.
- אין איזה "צריך" אחד נכון ואין אמת אחת. כל אחת ואחד יכולים לייצר לעצמם נתיב הבראה ויציאה הדרגתית מההלם – חלק דרך עשייה והתגייסות, חלק דרך טיפול, חלק דרך להיות בשטח וחלק דרך שליחת אנרגיה טובה.
- היצמדו למה שמיטיב איתכם. לאט לאט.
- בהקשר הזה, זה לא הזמן להרגיש "אגואיסטים", רק מכיוון שאנחנו מתמקדים ברווחה ובדברים הקטנים! למעשה אנחנו משמרים חיים. במצב לא נושם אין לנו מה לתת, ולכן השמירה העצמית היא הכי אפקטיבית כרגע, גם עבור כל השאר.
- זאת תהיה דרך ארוכה, היערכו מבחינת כוחות הנפש וארגנו את המציאות בהתאם.
- ותרו על משימות לא דחופות. אם אתם מרגישים מוצפים, תכננו יום ביומו במנות קטנות. מה שסובל דיחוי ייחכה.
- מצד שני, גם אם לסדר את הבית והניירת או להחליף קיץ-חורף שומר לכם עכשיו על ויסות, לכו על זה. אלה זוטות חשובות, שמחזירות תחושת שליטה כלשהי בתוך ים הכאוס. אל תפחיתו מערכן! זאת טקטיקה חשובה להתחזקות.
- הזהרו מפאתוס! הקצוות יופיע עכשיו בכל מקום, כי זה מה שטראומה והישרדות מייצרים – הרבה שחור ולבן ומעט מאוד אפור. אמנם זה זמן לפעולות מיידיות של מצב חירום, אבל גם תזכורת לחזור ככל הניתן לפרספקטיבה מורכבת. למשל – "הלכה לנו המדינה" לעומת "יש כל כך הרבה אנשים טובים שעוזרים ותומכים ונוכחים עכשיו בערבות הדדית".
- נסו להחזיק את הגם וגם ולא רק קצה אחד, זאת תרופה טובה להישרדות – היפתחו לתנועה ולזווית נוספת.
- היעזרו במוסיקה, אוכל מנחם, חיבוקים, אוזן קשבת – שימור התשתיות הוא קריטי בזמן הזה להמשך התפקוד.
- זכרו שכל ביטוי רגשי יהיה עכשיו בווליום גבוה, כי הטעינות גבוהה מאוד, ולכן כל מערכות היחסים מאותגרות מאוד ומועדות להצפה. זה הזמן לסלחנות, גמישות ויחס זהיר וקשוב.
- רקמת הלב פצועה עכשיו מאוד וייקח לה זמן איחוי. שמרו עליה, אל תכפו על עצמכם נוקשות כשהיא לא נדרשת. וכשהיא כן נדרשת – פעלו נקודתית וחזרו לרכות.
- שימו לב לצריכת התקשורת ולנוכחות שלכם ברשתות – היא גם מיטיבה, מחברת ומפוגגת חרדה, אבל היא גם עלולה מאוד להציף ולעבור את גבול יכולת ההכלה. שימו לב היטב למה אתם נחשפים, באיזה מינון ומתי. התרחקו ממה שגוזל אנרגיה, היקרה מאוד ממילא.
- טראומה היא שדה ששואב, וכך נמצא את עצמנו לא מצליחים להתנתק מהזוועה. העוררות במערכת מפעילה מאוד ומכניסה ללופ, למעגל אימה סגור. זה הזמן לחזור לפעולות פשוטות ותומכות.
- שאו תפילה. אין שום קשר לדת. זהו חוק בסיס – כוחות החיים תומכים בנו גם כשהשורשים נעקרים והכל נשרף. חזרו לאדמה שלכם ושאו תפילה לרוח. ייקח זמן החלמה ממושך, אבל הם יתחברו. קול של בקשות לב צריך להישמע!
- אפשרו לייאוש להיות, וגם לפחד, לתסכול, לטלטלה. זה סימן שאנחנו אנושיים ושבריריים, זה לא יכול להיות אחרת. אין זה אומר שאין לנו כוח, אבל מותר גם להישבר.
- היו ערים לניסים סביבכם, והם בכל מקום – אנשים אמיצים, סיפורי הצלה, פלאים קטנים של יומיום שלא מובנים מאליהם, הקימה שלנו בבוקר, ציוץ של ציפור, רוח של סתיו.
- בחנו את הלבד שלכם – לפעמים הוא הכרחי, כדי להסדיר נשימה ולהתרחק מאינטראקציה ולפעמים הוא הסתגרות שלא מאפשרת תמיכה. היו ערניים ללבד מתמשך ובקשו להישען!
- זכרו לנשום. בעיקר לנשוף החוצה עד הסוף. זה מווסת מאוד את מערכת העצבים. בכלל, להתעכב רגע על נשימה ועל אנחת רווחה (פולניות תמיד ידעו מה טוב להן) מאפשר להמשיך את היום ואת העומס טוב יותר. זה לוקח פחות מדקה ואין מנת יתר.
- היו טובים לעצמכם, לטפו לעצמכם את הראש. זה עצב גדול, עמוק ותהומי. החזיקו איזה אופק של יום ביומו. הקיפו את עצמכם באהבה.
כתיבת תגובה
We bring you the best Premium WordPress Themes that perfect for news, magazine, personal blog, etc. Check our landing page for details.