ישמחו השקנאים

"האביב כבר כאן", מכריז אופיר בן חמו, 35, תוך כדי סיור ב"שקנאיבולנס" (אמבולנס לשקנאים) שלו, רכב שטח משנת 2009. חמוש בקייק על הגג, הוא מסייר בשטח ומחלץ ציפורים נודדות או לכודות. "אתמול קיבלתי הודעה בוואטסאפ מחובב ציפורים במצרים, שדיווח לי על להקת חסידות שיצאה והיא בדרך אלינו!". 

בן חמו עוצר בלב בריכות הדגים של קיבוץ מעגן מיכאל ובוחן באמצעות משקפת את הציפורים בבריכות. הוא מבחין בין לבניות גדולות, ברכיות, שלדג לבן חזה, אבל יותר מכל תר אחר שקנאים וחסידות שעדיין לא נחתו. רק כשהוא בטוח שאין אף ציפור במצוקה, ממשיכים לעבר הבריכה הבאה. כל זה קורה במסגרת סיור יומי שהוא עורך כבר כמה שנים מטעם עצמו. 

"רוב החילוצים מתבצעים בתוך המים. שקנאי, גם כשהוא פצוע הוא שחיין מעולה. זו משימה בכלל לא קלה לתפוס שקנאי פצוע ולסייע לו. אני נכנס עם הקייק למים וחותר אליו, הוא מנסה להימלט. הוא לא יודע אם אני בעדו או נגדו. חילוץ סטנדרטי אורך בין עשר דקות לשעה." את השקנאים הפצועים הוא מעביר באמבולנס הפרטי שלו לבית החולים לחיות – בר, הממוקם בספארי ברמת גן.

השקנאים נלכדים לעתים ברשתות הפרוסות על בריכות הדגים, שהן לדברי בן חמו, "ממש מלכודות מוות עבורם". אצל אחרים, כך הוא מדווח, מצאו בצילומי הרנטגן הווטרינריים, כדורים, כלומר, שהם נפגעו מירי. "רק בחודשיים האחרונים חילצתי 123 ציפורים ול-20 מהן היו פצעי ירי, מה שאסור כמובן על פי חוק".

הוא נולד וגדל בבית שאן, שם הוא מתגורר גם היום. את האהבה לבעלי חיים ירש מסבתו, פירחה בן חיים. היא נהגה להאכיל עשרות חתולים בחצר שלה וידעה את השמות של כל חתול וחתולה בעל פה. "הייתי תלמיד שלא הסתדר במסגרות חינוך. היו לי בעיות התנהגות, לא הצלחתי ללמוד את החומר. ברחתי המון מבית ספר וירדתי יום יום להסתובב באופניים באזור בריכות הדגים של הקיבוצים".

בשלב מסוים החליט להיות ספר. הוא למד במגמת ספרות והחל לספר אנשים בגיל צעיר. "הייתי עושה לאנשים גוונים וצבע בפארק על הדשא, ושוטף עם צינור השקיה, פתחתי את המספרה הראשונה שלי בגיל 17.5, ועבדתי קשה מאוד כדי לחסוך כסף לדירה." 

אבל גם אז, לא שכח את אהבתו הגדולה לבעלי חיים. הוא נהג להניח מחוץ למספרה מזון להמוני חתולים שפקדו את המקום על בסיס יומי. בגיל 24, התמקם בדירה משלו, צמצם את שעות העבודה במספרה, החל להתנדב בכלביה העירונית ולטפל בבעלי חיים פצועים. עם הזמן נהיה לכתובת עבור תושבי בית שאן והסביבה. בתחילה, מימן את החילוצים והטיפולים היקרים מכיסו. במקביל, קידם ויזם ימי אימוץ של כלבים, דבר שהיה לחלוטין לא מוכר בעיירה. "הייתי בא בערב לכלבייה, באזור תעשייה חשוך, יושב על הברכיים ומקרצף את הרצפה המטונפת. אחר כך, רוחץ טוב טוב את הכלבים, כדי שייראו במיטבם ושאנשים ירצו לאמץ אותם. יום אחד הגעתי והכלבייה הייתה ריקה. לא היו בכלל כלבים. מיד הבנתי שקרה משהו נורא ושהם מתנהלים בניגוד לחוק. הצלחתי לאתר את המקום שבו קברו את הכלבים האומללים. תיעדתי הכל והגשתי תלונה במשטרה. בסופו של מאבק, הוציאו את הווטרינר הראשי לפנסיה מוקדמת וסגרו את הכלבייה העירונית – עד היום". 

מעיריית בית שאן נמסר בתגובה: "הכלבייה פעלה כתחנת מעבר לבעלי חיים, באמצעות זכיין חיצוני, ונסגרה לבסוף עקב מענה לא מספק לצרכי ולרווחת בעלי החיים. מאז סגירתה, ניתן השירות בכלבייה בניר-יפה במועצה האזורית גלבוע.

לדעתו בריכות הדגים הן אסון אקולוגי: "הן מזהמות את מי הנחלים והנהרות בארץ. לאחר גידול הדגים המים מלאים בהפרשות, ולמרות האיסור בחוק, מגדלי הדגים מזרימים את המים כפי שהם ופוגעים בנחלים"

הווטרינר הרשותי הקודם הגיע לגיל פרישה ובשל כך סיים את תפקידו בעירייה."

לאחר שהכלבייה נסגרה, שב בן חמו לסייר במחוזות ילדותו, בבריכות הדגים של הקיבוצים סביב בית שאן, הפעם ברכב. "בסתיו 2016, באחת השבתות, ראיתי איך יורים על ציפורים מתוך רכבים. הזדעזעתי. היה ברור לי שזה מעשה לא חוקי, לא מוסרי, הרגשתי צורך מיידי לפעול. התחלתי לפקוד את בריכות הדגים באופן קבוע. בעמק המעיינות היו באותה תקופה כ- 22 אלף דונם של ברכות דגים. היום, לאחר הורדת המיסוי על יבוא דגים יש כ- 15 אלף דונם. תיעדתי את מעשי הירי וההרג ושיתפתי ברשתות החברתיות."

לדברי בן חמו, אלה היו ציידים בשירות מגדלי הדגים, ולפעמים מגדלי הדגים בעצמם. הוא צפה גם בצילומי ווידאו המתעדים אירועי ציד על ידי מגדלי הדגים, שפורסמו בין היתר ברשתות החברתיות. דוברת ארגון מגדלי הדגים טוענת בתוקף שמדובר בהאשמה חסרת שחר וכי "הסרטונים ערוכים". (ראו בוקסה).

התלמיד שנפלט ממערכת החינוך הרגילה, התחיל לקרוא בערבים מאמרים מקצועיים על צפרות ועל חוקי ציד. "החוק קובע שאסור לירות בשקנאים, זו חיה מוגנת. בדקתי באיזה נשק משתמשים, באיזו תחמושת. מותר להם לירות באוויר בלבד, עם כדורי ציד עם וקליע בקוטר 0.22 מ"מ. רק על מנת לגרש – לא על מנת לפגוע. אבל לתחמושת הזו אין אפקט משמעותי של רעש, אז זה לא מזיז לשקנאים."

בן חמו טוען שאף גוף ממשלתי לא עוסק בנושא, לא מחזיק נציג בעניין, ולכן מגדלי הדגים מרשים לעצמם לעבור על החוק. לדעתו, בריכות הדגים בישראל הן אסון אקולוגי: "הן מזהמות את מי הנחלים והנהרות בארץ. לאחר גידול הדגים, המים מלאים בהפרשות, ולמרות האיסור בחוק, מגדלי הדגים מזרימים את המים המזוהמים כפי שהם ופוגעים בנחלים כמו נחל חרוד, הירדן ועוד."

המאבק נמשך. לדבריו, בעקבות הפעילות שלו נרשמה ירידה בהיקף השימוש בנשק חי, אבל בהיעדר אכיפה של החוק המגן על השקנאים, עדיין ישנם מקרי ירי והרג. מהממצאים שלו בחודשיים האחרונים, עשרות ציפורים מוגנות נפצעו מאותם כדורי ציד בלתי חוקיים.

בן חמו ממליץ למגדלי הדגים לעבור לשימוש באמצעים לא אלימים כמו רחפנים, סירות על שלט רחוק, צופרים מרעישים. כל אלה יכולים להרחיק אותם מבלי לפגוע בהם. ישנם היום פתרונות הומניים שיכולים לשמור על דו קיום בין הציפורים ומגדלי הדגים, אבל לדבריו, "הם עדיין בוחרים להשתמש בנשק."

בתחילת הדרך, הוא מספר, נהג להתחבא בסבך השיחים ולצלם את מגדלי הדגים יורים דרך חלונות הרכבים שלהם. "הייתי אנונימי לתקופה קצרה, היום אני אורח לא רצוי בבריכות הדגים בקיבוצים. לא פעם מגדלי הדגים מקללים אותי, מאיימים עלי. לפעמים אני מגיע לחלץ ציפורים בלילה, כדי שלא יראו אותי בפעולה ולא יגרשו אותי. אבל מצד שני יש גם כמה קיבוצניקים שהזעיקו אותי בעילום שם, לבוא ולהציל שקנאי פצוע."

היום בן חמו עובד על תקן ספר ארבע שעות ביום בלבד, וביתר הזמן הוא יוצא לסיורים ולחילוצי שקנאים. גיוס המונים לאמבולנס החדש שהוא זקוק לו, עלה יפה והוא עומד כרגע על 85% הצלחה. במקביל, הוא הקים עמותה עם מתנדבים שמעוניינים לעזור לו להרחיב את הפעילות. 

מטרת העמותה היא הגברת המודעות הציבורית למה שהוא מכנה "טבח השקנאים". הוא גם עומד להוציא לאור ספר שבו הוא מבטיח לחשוף את התיעוד ואת כל הממצאים שלו, ומצהיר
כי הוא נחוש להמשיך בפעילות ובמאבק עד
שיגיע למצב היחיד שיספק אותו: אפס שקנאים נפגעים. 

תגובת רשות הטבע והגנים

הרשות אינה מתירה כל ירי בשקנאים ופועלת לפקח ולאכוף את הנושא בשילוב פעילויות הסברה, לרבות מול מגדלי הדגים. בשנה האחרונה מספר השקנאים שנספרו בנדידת הסתיו בארץ היה נמוך משמעותית לעומת שנים קודמות ובהתאם לכך ניכר שלא נרשמו קונפליקטים משמעותיים מול מגדלי הדגים. גם מספר כלל השקנאים הפגועים מסיבות שונות (להוציא מקרי שפעת העופות החריגה) היה כשליש לעומת שנה קודמת. בתוך כך, גם במקרים שבהם נמצא שקנאי פגוע עם חשד כלשהו לפגיעה מירי (לאורך מסלול הנדידה או מקומי) נרשמה ירידה של למעלה
מ-50 אחוז לעומת שנת 2020 (4 לעומת 10 מקרים), וירידה של 80 אחוז לעומת שנת 2019 (4 לעומת 20). במקרים שבהם יש חשש לפגיעה לא חוקית בשקנאים הדברים נבדקים. בשוטף, בעיקר סביב עונת הנדידה, מתבצעים כאמור מבצעי אכיפה נרחבים. לעניין מעורבותו של פעיל הסביבה המדובר, לצערנו חרף רצונו הטוב והדאגה לחיות הבר, לעתים, ולפחות במקרה שהתרחש לפני כחודש, האופן בו הוא בוחר לפעול פוגע במאמצים ובתוצאות האכיפה.

תגובת ארגון מגדלי הדגים

הטענה לפיה מגדלי דגים יורים בשקנאים היא חסרת שחר ושקרית! ירי בשקנאים הוא עבירה על החוק ומגדלי הדגים הם אנשים שומרי חוק. יתרה מכך, מכיוון שבעבר כבר נתקלנו במקרים בהם העלה בן חמו סרטונים מכפישים המציגים מצג שווא של עופות מתים שלדבריו אסף בשטחי המדגה, בעוד שבפועל צילומי האבטחה מראים אותו פורק את גופות הציפורים מרכבו ומניח אותן על גדות הבריכה, אנו מציעים להתייחס במשנה זהירות לטענותיו. בריכות הדגים הן שטח פרטי בו מתקיים שילוב בין בריכות מים עמוקות, פעילות של מכשירי חשמל ורכבי עבודה כבדים והכניסה לשטחים אלה מחייבת עמידה בנהלי בטיחות קפדניים. מיותר לציין כי כניסה בלתי מורשית, במיוחד בשעות הערב והחשיכה, מסכנת את הנכנסים ועלולה להסתיים, חלילה, באסון. הגוף האמון על פיקוח ואכיפה בנושא
השקנאים הוא רשות הטבע והגנים ושם מציגים נתונים ומספרים שונים מאוד, וגם כאן, ברוב המכריע מדובר בפגיעות הנובעות מתשישות או מקווי מתח גבוה.