להשוות או לא להשוות, זאת השאלה

הבה נשווה:
חוקי נירנברג התקבלו ב-15 בספטמבר 1935 וכללו שלושה חוקים:

1. חוק הדגל
2. חוק אזרחות הרייך
3. החוק להגנת הדם הגרמני והכבוד הגרמני

חוק אזרחות הרייך קבע כי רק לבעלי דם גרמני, התנהגות נאצית ותושבי גרמניה תינתן אזרחות גרמנית. החוק יצר בין לילה שלושה מעמדות – “אזרחי הרייך” (Reichsbürger), “נתיני הרייך” (Staatsangehörige) וזרים (Ausländer – תושבים שאינם אזרחים). בין שאר הזכויות שנשללו מהיהודי, שהינו נתין ולא אזרח, היא הזכות להגנה משפטית. הצעד הראשון אל מימוש האידיאולוגיה הנאצית היה שלילת הזכות להגנה משפטית. החוק הראשון שסגר בפני היהודים את דלתות בית המשפט היה חוק האזרחות. מצלצל לכם מוכר? כמה אירוני.

וכך פורש חוק האזרחות בתעמולה הנאצית בשנת 1934. בית המשפט שדלתו היתה נעולה כאמור בפני היהודי ופתוחה בפני הגרמני העמל, הוא גם השומר והמגן של האיכר הגרמני מפני היהודי הגזלן. הכל חוקי וראוי.

בואו נשווה.

מתי כספי הוא יוצר ומוזיקאי דגול ואדם יקר. שלא כזמרים, משוררים וסופרים אחרים שנאלמו דום בשנתיים האחרונות, כספי הרים ראש בגאון ואמר את שעל ליבו. בתשובה לעתירה לבג”ץ  5322/21 שהגיש כספי נגד ה”תו הירוק” ביחד עם חברי מח”צ (מועצת החירום הציבורית לקורונה) כתב כך השופט עופר גרוסקוף:

“   …שופטים אנו ולא רופאים; איננו מתיימרים לשמש פרשנים מוסמכים ומקצועיים לענייני בריאות, ואין זה מתפקידנו להתערב בשיקול הדעת של גורמי המקצוע הרלבנטיים. אין בכוחנו לקבוע כי היה עליהם לאמץ עמדה בריאותית-מקצועית שונה מזו שנבחרה על-ידם, מקום שבו תמכו גורמי הרפואה את דבריהם בחוות דעת ונתונים, והצביעו לפנינו על אי-הפליה, ועל שׁוֹנוּת רלבנטית ועניינית בין מחוסנים ומחלימים למי שאינם.”

השופט גרוסקוף סותר את עצמן; אם הוא שופט ולא רופא ואינו מסוגל להכריע בשאלות שברפואה, כיצד הוא מסמיך את הרופאים (את אנשי משרד הבריאות) להכריע בענייני אפליה (“והצביעו לפנינו על אי-הפליה”)? חובתם של שופטי בג”צ היתה לבדוק האם יש או אין אפלייה בתו הירוק ולא להשאיר את השאלה המוסרית והמשפטית הזו למשרד הבריאות. “שופטים אתם”? תשפטו!

ציטוט נוסף של שופטי בג”צ מהתשובה לאותה עתירה:

“לאחר שעמדנו על החילוק בין עילות השוויון השונות, בנקל ניתן לקבוע כי ההבחנה בין מחוסנים ומחלימים לבין מי שאינם כאלה, אינה לוקה בתבחין חשוד, והיא אינה משדרת מסר הפוגע בכבוד האדם; אין זו הבחנה מכוננת-זהות, המודדת את האדם לפי השתייכותו לקבוצה זו או אחרת. כל קבוצה מבין השתיים, יכולה להכיל בתוכה את כל שבטי ישראל, ללא הבחנה בין דת, גזע, לאום, מגדר, וכיוצא באלה, והיא אינה כוללת כל תבחין מעצב-זהות אחר.”

אמת. אבחנה על פי תו ירוק אינה כוללת תבחין מעצב זהות מהסוג הקיים – דת, גזע, לאום וכדומה. אבל היא יוצרת אפליה על יסוד תבחין חדש, מבזה, משפיל, ופוגעני. אפליה טרייה ובזויה הסותרת את חוק יסוד כבוד האדם וחירותו וכן שורת חוקים מרכזיים ומכריעים.

בואו ננסה להבין יחד – מה בעצם אומר לנו בג”צ? אנחנו, שופטי העליון, לא ניתן לכם סעד משפטי בגלל שמשפילים אתכם, מנדים אתכם, מפרידים אתכם ובזים לכם על פי תכונה שלא מופיעה ברשימת התכונות שעליה החלטנו בעבר. אם מבזים ומפלים אתכם עכשיו בשל תכונה חדשה – כי אז אינכם מופלים. מכנים אתכם מפיצי מחלות, רוצחים ותתי אדם, מסיתים נגדכם ומפקירים את דמכם? אנחנו לא נעסוק בזה. אותם כינויים ומעשי הדרה שבצדם, נתפסים כבזויים ומחרידים אם הם נוגעים לתיאור התעמולה הנאצית. אבל כיום, לדעת שופטי בג”צ, אין מדובר כלל באפליה פוגענית או בהשפלה.

בעיני השופט גרוסקוף (אליו הצטרפו שופטי בג”צ האחרים), חוקים שונים על בסיס סטטוס רפואי מתוך בחירה (כחוק!) איזה תכשיר אצרוך לתוך גופי, אינם בגדר אפליה המצדיקה את פתיחת דלתו של בית המשפט. ולפיכך, הבג”צ אכן טרק את דלתו בפני חלק זה של העם שקיווה לקבל ממנו סעד משפטי, והפקיר אותו לגחמותיה של ממשלה רודנית ומפלה. אבל ההיסטוריה לימדה אותנו שזהו צעד מסוכן. משום שמרגע שמתהווה בסיס בחוק, השנאה ההסתה והאלימות אינן מאחרות לבוא. כך קרה בגרמניה הנאצית.

סרטו של פריץ היפלר “היהודי הנצחי” משנת 1940 הציג את היהודי באור משפיל, כמפיץ מחלות, כמחולל מגיפות, כמקור הרוע בעולם והביא לגל של אנטישמיות מיידי בכל מקום בו הוצג. סצינות מהסרט “היהודי הנצחי” אינן מותירות בלב הצופה מקום לספק לגבי השאלה מהו מקור כל הרוע שבעולם – המדע הכוזב של היהודים, התרבות הכוזבת שלהם וההתדרדרות המוסרית. 

אימוץ המדע כבסיס להסתה ולאפליה היה מוטיב מרכזי בתעמולה הנאצית. אימוץ ה”אמת המדעית” לטובת תעמולה אנטישמית מופיע בכל סרטי התעמולה. גם אלברט איינשטיין הוכפש על ידי התעמולה הנאצית כמכחיש מדע וכמי שהמדע שהוא מקדם הינו מדע כוזב. המדע של איינשטיין היה כוזב והמדע של היטלר – מדע טהור. 

ואצלנו? בפברואר 2021 הוקמה וועדת החקירה האזרחית במסגרתה הוגשו תשע עתירות לבג”צ ונשלחו עשרות תלונות ליועץ המשפטי לממשלה בטענה להסתה. ולא סתם הסתה אלא עד כדי חשש להתרת דם כנגד מי שבחרו כחוק שלא לצרוך לגופם את התכשיר הניסיוני הנכפה על האזרחים על ידי ממשלת ישראל. פעולות אלה של הפעילים בוועדת החקירה האזרחית נבעו מתחושה עמוקה שמעשי ההסתה עלולים להוביל לאלימות, לפגיעה בחיי אדם ואף לדרדר את החברה הישראלית אל סף פי התהום. העתירות והתלונות נדחפו למגירה שכוחת-אל אצל היועץ המשפטי לממשלה. התברר שהסתה נקראת הסתה רק כשהיא נעה במסלול הנגדי – כשאזרחים מוחים מול ביתה של ראש בריאות הציבור. 

גם הפעם, איך לא, ההסתה היתה “מבוססת מדע”. מדע חד צדדי, חד כיווני וללא עוררין. זוכרים את התעמולה שהופיעה בתקשורת 24/7 ועל פיה מדובר ב”חיסון בטוח ומועיל”, כזה ש”אושר על ידי
ה–FDA”? זוכרים את שורות הפרופסורים שגוייסו לשווק את ה”חיסון הבטוח והמועיל” (שהתגלה לימים כלא חיסון, לא בטוח ולפיכך לא מועיל?) ולמה להשוות דווקא עכשיו, לפני יום העצמאות? כי השנה חלק מהעם חש קבס פיזי מהטקסים הממלכתיים ומהחגיגיות המזויפת. כל אחת ואחד ממסורבי היכל התרבות, נקנסי המסיכות או מסורבי הכניסה למשרדים ממשלתיים (שאת המיסים ממנו המשיכו לגבות למימון התעמולה נגדו), כל אחת ואחד שואלים את עצמם עמוק בלב – זו גם החגיגה שלנו? אנחנו בכלל נמנים עדיין על אותו עם? יחד עם אלה שכינו אותנו ״רוצחים״, “מופקרים” ו״מפיצי מחלות״, רק בגלל שגיבשנו דעה אחרת מהם על השאלה אם לקחת זריקה או לא? 

למזלנו, רבים ובכללם חברי מח”צ, האיינשטיינים של היום, מקדמי המדע והאתיקה לא פסקו ואינם פוסקים מפעילותם (עד עצם היום הזה) ותקוותם היא שיום יבוא והמציאות תהפוך את פניה, כפי שהיא נוהגת מעת לעת לעשות, ושהצדק בסופו של דבר ייצא לאור.

אז רגע לפני יום העצמאות ה – 74 של מדינת ישראל, קחו נשימה עמוקה וארוכה. קראו היטב את מה שכתוב בטבלה הבאה, “קיר הבושה”, ותגיעו בכוחות עצמכם לתשובה האישית שלכם על השאלה שפתחה את המאמר הזה: האם להשוות או לא להשוות?

הכותבת היא עורכת דין. יחד עם עורכת הדין רותם בראון ועורכת הדין שלי שרמן, שקדה על הגשת התלונות ליועץ המשפטי לממשלה בשל דברי בלע והסתה של האנשים המצוטטים בקיר הבושה. בדעתנו לפנות אל כל מי ששמו מופיע בטבלה. אם יש מבין כוכבי הקיר אחד או יותר שמעוניינים להביע התנצלות וחרטה על הדברים החמורים שאמר, אנו נפרסם בשמחה את תגובתם. אם הם מעדיפים לשתוק, נראה זאת כהודאה.