מלחמת השחרור

לפני שבע שנים חווית משבר בריאותי שנולד כתוצאה מהתפרצות פוסט טראומתית במערכת שלי. שנה ושלושה חודשים של לילות נטולי שינה, כאבים קשים בכל הגוף, מערכת עיכול שיצאה מאיזון, תחושות עילפון במהלך היום. מחשבות של ייאוש, לפעמים אובדניות באו והלכו בזמן הזה. לא הכרתי את עצמי, הפכתי לאדם מת בעודי בחיים. לכאורה כלפי חוץ נראיתי כמעט אותו אדם שהייתי קודם, אבל בתוכי, זה היה כאילו מישהו לחץ על מתג הכיבוי של כוח החיים שלי. 

הייתי בזוגיות טרייה בת כמה חודשים עם פרוץ המשבר ההוא. והבחנתי שבכל פעם שאני עושה סקס עם בן זוגי, המצב הפיזי והנפשי שלי משתפר פלאים. בזמן הסקס וגם זמן קצר אחרי – מצב הרוח שלי פתאום התהפך, מחשבות של ייאוש עמוק מהחיים וחוסר אונים התחלפו במחשבות בהירות וחיוביות כלפי החיים. הרגשתי כוח חיים שמתעורר בגוף שלי. גם התיאבון נפתח, רציתי לצאת מהבית, לטייל, לפגוש אנשים, לרקוד. הגוף שלי היה משוחרר ואנרגטי. התפניתי גם להרגיש יותר את הקרבה והחיבור לבן זוגי, הלב שלי נפתח. לכמה שעות, החיים קיבלו צבעים וטעמים. הכאב הפיזי שהפך את הגוף שלי לכלא שחייתי אז בתוכו, נעלם כלא היה. הרגשתי חופשיה.

לקראת סופה של אותה תקופה, אחרי שבלימודים לריפוי טראומה הבנתי שאני בעצם חווה פוסט טראומטי, יצאתי למסע של ריפוי עצמי. ככל שהתהליך התקדם, הלכה והתגלתה האנרגיה המינית שהיתה הכלואה באגן שלי. ושוב זיהיתי את הכוח של המיניות, אבל הפעם לא רק במהלך סקס או קצת אחריו, אלא בכלל. התחלתי להרגיש היצור המיני שאני, פשוט בעודי מתהלכת בחיים. משהו קרה בגוף שלי, הוא התעורר ונפתח, חוויתי תחושות של חיות, חיוניות, ערות ועוררות, והן היו מתפשטות בכל הגוף, ביום יום שלי. אני זוכרת שנדהמתי מלגלות כמה אני חושנית – החושים שלי היו מעוררים, כמו שלא חוויתי מימיי. כשרחצתי כלים למשל, הגוף התעורר ממגע המים על הידיים שלי, המים פתאום היו כל כך נעימים, מלטפים, לא ידעתי ששטיפת כלים יכולה להיות כ"כ מענגת. חוש המגע שלי נהיה חד וער. כמעט בכל מה שעברתי לצידו רציתי לגעת, היה בי דחף פשוט לחוש הכל. הצלילים היו חדים יותר באוזניי. התענגתי על טעמים של אוכל טעים, היתה בי ממש תשוקה להרגיש אותם. התעורר בי צורך עז לרקוד, לשמוע מוזיקה, לצאת לטבע שהיה הרבה יותר חי עבורי, להרגיש, לחיות.

שיאו של התהליך היה כשבשלב מסוים, בחודשים האחרונים של המשבר, הייתי מתעוררת כל בוקר, שכובה על הגב, כשהגוף שלי מניע את האגן שלי מצד לצד, מעצמו, מתוך שינה. תנועה מרגיעה, מערסלת וממסטלת שבמקביל גם עוררה אנרגיה מינית באגן. בזמנו לא הבנתי מה הגוף עושה, אבל זה הרגיש טוב וידעתי שזה חלק מהריפוי שמתרחש. 

עם הזמן הבנתי שחוויתי התעוררות של הקונדליני. קונדליני, הוא כוח מיני, אנרגיית חיים שזורמת מהאגן שלנו אל יתר הגוף. חוויות חיים כמו טראומות אישיות, קולקטיביות ודיכוי המיניות שלנו כולאות ומקפלות אותה באגן. היא אומנם תמיד עדיין זורמת בגוף שלנו, אך לרוב נותר רק זרזיף קטן מהפוטנציאל האדיר שלה.

עם התעוררות האנרגיה המינית בעוצמה גבוהה יותר בגוף שלי, גם האדם שהייתי בעולם עבר מהפך. מאישה די מהוססת, מוקטנת ומסויגת בצעדיי, ביכולת שלי ליזום, להגשים, להוציא מן הכוח אל הפועל – נהייתי ליותר נועזת, פחות מבוישת ומסוגרת, הרבה יותר מחוברת לגוף שלי ולחיים. השתחררה ממני בושה עמוקה שהיתה קשורה לכל מיני חלקים בגוף וספציפית למיניות שלי. המחשבות שלי נהיו בהירות וחיוניות יותר. הרגשתי הרבה יותר מחוברת לניצוץ האלוהי שאני בעולם הזה. 

התחלתי להשמיע את הקול שלי במקומות שבעבר שתקתי והסכמתי להביא את הייחודיות שלי בעולם. קפצתי למים עמוקים שלא התקרבתי אליהם בעבר. למשל, אם שנים קודם לכן הנחיתי קבוצות קטנות בלבד של אנשים, התחלתי להנחות קהלים גדולים הרבה יותר שלא האמנתי שאוכל לעמוד מולם. 

התחלתי להגיד לא ולעמוד על שלי במקום לעסוק בריצוי בחיי, נהייתי יותר בהירה וישירה לגבי הרצונות שלי ותקשרתי יותר בפתיחות את הפגיעות שלי. 

מאז, באו והלכו עוד גלים של "כיבוי והדלקה", אבל על רצף של זמן הבנתי איזה כוח עצום טמון באנרגיה המינית ואילו פלאים אפשר להפיק משליטה באנרגיה המדהימה הזאת. טראומה ופוסט טראומה היא דרך אחת שמפעילה את מערכת ההישרדות שלנו ומכבה את האנרגיה המינית שלנו. האנרגיה המינית היא כוח חיות שזורם בגוף של כל אחד ואחת מאיתנו מיום הוולדנו ומזין את עצמו. היא באה אלינו מלמטה, מכיוון האדמה, עוברת דרך איברי המין שלנו ונמהלת באיכויות הרוטטות שלהם (לכן היא נקראת אנרגיה מינית), משם היא זורמת מעלה לאורך ציר מרכזי האנרגיה שלנו, דרך הלב, עד הראש. מהראש היא יוצאת החוצה ועוטפת אותנו בשדה אלקטרומגנטי ושוב חוזרת לגוף שלנו דרך איברי המין.

האנרגיה הזאת לא מתבטאת רק בסקס. כל צורה של אנרגיית חיים כמו יצירה, משחקיות, חושניות, הגשמה, יצירתיות, ריקוד, רעיונות חדשים (מכירים את זה שאפשר ממש להרגיש את הרטט של רעיון חדש מלהיב באגן ובאיברי המין שלנו?), היא ביטוי של אותה אנרגיה מינית. היא כמו גנרטור שמייצר כוח חיים. כשהכוח הזה זורם בצורה מלאה, הוא עושה אותנו לאנשים חיוניים ובריאים יותר, כאלה שמחוברים למהות הייחודית שלהם פה, לסמכות הפנימית שלהם, אנשים חיים בעונג ובתשוקה לחיים.

הידע הזה היה קיים כמעט מתחילת האנושות גם אם באופן חלקי ולעתים עשו בו שימוש לרעה. הרעיון שעל ידי הפחדה והטלת אימה ניתן להפוך אנשים לנשלטים, למשועבדים, שניתן לגרום לבני אדם לאבד את כוח החיים שלהם על ידי שליטה ודיכוי של האנרגיה המינית בתוכם, גם הוא היה ידוע.

זה קרה לא מעט בהיסטוריה שלנו. כך למשל ציד המכשפות – שואת הנשים שהחלה במאה ה-15 והתרחשה על פני 400 שנים. ציד המכשפות יצר טראומה קולקטיבית נוראית. נשים שכל פשען היה שהן היו מחוברות למיניות שלהן, לכוח החיים שלהן, נשים מלאות ידע, חיבור לטבע, יכולות ריפוי ורוקחות, יועצות, מיילדות, חכמות הקהילה, הושמדו על ידי הכנסיות באירופה. ולמה? בגלל האימה שחשו אנשים אל מול היכולות המופלאות שהיו להן, רק משום שהן היו מחוברות לכוח החיות של עצמן. 

זה קרה לפני 500 שנים אבל למרבה הצער זה ממשיך לקרות גם היום, רק בצורות שונות. ובשנתיים וחצי האחרונות, זה קרה ביתר שאת. ולא רק לנשים, אלא לכולנו. ממש כמו שהרגשתי בזמנו סגורה וכלואה בתוך גוף הכאב שלי, כך המונים בעולם בעידן הקורונה נכלאו, נסגרו, הופחדו, ובעיקר, הורתעו מהחיים. בטראומה האישית שלי נסגרה אנרגיית החיים שלי בתוכי. בטראומה הקולקטיבית האנושית, אנרגיית החיים שלנו דוכאה בתוך רבים מאיתנו בתקופה הזאת. ולראיה, יש עדויות על עליה חדה בשיעורי התאבדויות ודיכאונות. כשזורעים פחד, אימה ומייצרים טראומה, המנגנונים ההישרדותיים נכנסים לפעולה ואנחנו נהיים סוג של מתים חיים, אנשים שלא מחוברים לעוצמה שלהם. כשהאנרגיה המינית יורדת בגופנו, אנחנו עייפים, חלשים, עם נטייה לחלות. גלים רגשיים מטלטלים אותנו, מצבי רוח ירודים, הערך העצמי שלנו דועך, הדרייב שלנו להגשים את עצמנו מצטמצם. אנחנו מתקשים להכיל שמחה, אהבה ועונג ובאופן כללי אנחנו פחות מצליחים לחוות את הפן הטוב של החיים. 

אלימות, מלחמות, מחלות, פילוג, עוני וניכור, שליטה ושיעבוד, כל אלה קשורים ישירות למצב של אנרגיה מינית מדוכאת ומסורסת. לעתים היא נהפכת לאנרגיה פוגענית והרסנית (כשארוס לא זורם בצורה בריאה הוא הופך להרס), ולא במקרה דווקא התרבויות בעולם שאוסרות על גילויי מיניות, הן הכי אלימות ומוטרפות. מיניות מעוותת והרסנית צפה על פני השטח והשלכותיה נוראיות. 

זה הזמן שבו המיניות מבקשת לעבור ריפוי ולחזור להיות מיניות מיטיבה בריאה ומרפאת. אם אנחנו רוצים להפוך מחברה חולה ומשועבדת, לחברה שחיה בעולם בריא יותר, אנחנו צריכים לרפא את המיניות שלנו. ליצור חיבור מחודש לכוח הקסום הזה שקבור בתוך האגן שלנו. 

כשיצאתי מהפוסט טראומה, חזרתי להיות היצור המיני שאני, ונהייתי הרבה יותר מי שאני, במלואי. והיופי הוא שזה יכול לקרות לכל אחת ואחד מכם. כוח החיים הוא לא באמת בר סירוס! כשהוא עובר דיכוי, הוא מתכנס ונעלם, אבל עם קצת סיוע, הוא מוצא את הדרך שלו להתעורר חזרה.

כבר יומיים אני מסתובבת מלאה בהתרגשות מהאנרגיה המינית שזורמת לי בגוף. הפעם היא לא נולדה אחרי סקס וגם לא בהכרח מרצון לסקס. היא נולדה מתחושת הבעירה שעלתה בי כשהתחברתי מחדש לשליחות שלי בכתיבת הטור הזה. אנרגיה מינית מתעוררת בנו ומשקה אותנו גם רק מעצם היותנו מחוברים לתשוקה האמיתית שלנו בחיים.