החיים שלנו תותים?

הישראלים אוהבים להתלונן על החיים שלהם בארץ. בשיחות סלון משחררים הרבה מאוד לחץ, גלי הטרור מדאיגים את כולם. מקטרים ביחד על המצב הפוליטי הבלתי נסבל, על השסע העדתי חברתי, על גילויי שנאה והסתה שמגיעים לכדי אלימות מסוכנת. מעבירים ביקורת קטלנית על הממשלה, הרשויות והח"כים. מדסקסים את מחירי הדיור המייאשים, מדברים על עומס התנועה בכבישים והפקקים האינסופיים. יורדים על העיתונות ועל כלי התקשורת. רבים מוטרדים מאוד מהרמה של מערכת החינוך שהולכת ויורדת בכל שנה. ובהינתן האות, הישראלים מזנקים אל נתב"ג לעבר פתח המילוט היחיד האמיתי מכל הצרות שהארץ המובטחת המתסכלת מבטיחה להם – חופשה בחו"ל. (ב-2019, לפני פרוץ הקורונה, 47% מהישראלים–נתון ייחודי בעולם–נסעו לחו"ל).

אבל יש רק דבר אחד שהישראלים אוהבים יותר מאשר להתלונן על החיים שלהם כאן והוא – החיים שלהם כאן. לא, זו לא טעות הקלדה. ישראל דורגה לפני כמה שבועות בין 10 המדינות המאושרות בעולם, מקום מספר 9, על פי דו"ח דירוג האושר העולמי. הדו"ח בוחן באמצעות כמה שאלות ומשתנים את השאלה כיצד אנשים מעריכים את חיים במדינה שבהן הם מתגוררים.

את הדירוג מפרסם ה–Sustainable Development Solutions Network,

גוף השייך לאו"ם. הוא מתבסס על נתונים מסקר אדיר ממדים והיקף של חברת גאלופ העולמית בשקלול משתנים נוספים כדוגמת התוצר המקומי הגולמי (תמ"ג) לנפש ותוחלת חיים.

בטרם ניגש לניתוח של הנתון המדהים הזה, נציין עוד שבשנת 2021 היינו במקום ה-11 ובשנת 2020 היינו "רק" במקום 14. כלומר, שבמהלך השנתיים האחרונות של הקורונה–עם כל הפחדים, ההפחדות והחרדות, הבידודים והסגרים, המסיכות והחיסונים, וכל מה שחוו אזרחי המדינה (יחד עם אזרחי העולם)–עלתה, שלא לומר זינקה, רמת האושר של הישראלים בחמישה מקומות כלפי מעלה.

איך ניתן להסביר את הפער הבלתי נתפס הזה? האם הנתונים הסטטיסטיים משקרים? האם הנסקרים הישראלים בסקר הבינלאומי משקרים לסוקריהם? האם יכול להיות שחוויית החיים הישראלית הלחוצה המוטרפת האינטנסיבית הטראומטית מייצרת באמת כל כך הרבה אושר למי שחי אותה?

הקריטריונים שהגוף החוקר מטעם האו"ם הציב לבדיקת מדד האושר הם אלה:

> תמ"ג לנפש

> רמת התמיכה החברתית

> החופש לעשות את הבחירות שלך

> תוחלת החיים

> האופן שבו נתפסת רמת השחיתות בארץ

> ענין, צחוק, הנאה בחיים

> תחושת איזון, שלווה, רוגע והרמוניה.

נתחיל מהסוף; באופן לא מפתיע, בסעיף 7, ישראל דורגה בין עשר המדינות הכי נמוכות בסולם. שלווה, רוגע והרמוניה? זה לא אנחנו. אבל כששאלו שאלה נלווית: אלו חיים הייתם מעדיפים – חיים רגועים או חיים מרגשים? ענו רק 45 אחוז מהם שהם היו בוחרים בחיי רוגע ושלווה. כלומר, 55 אחוז מקרב הישראלים היו מעדיפים חיים מרגשים, כנראה, כמו אלה שבאמת יש להם.

על פי שבעת הקריטריונים הנ"ל, מתוך 150 מדינות שמשתתפות בסקר, ישראל כבשה, כאמור, השנה את המקום התשיעי, נתון שצריך לשפשף את העיניים שוב ושוב כשקוראים אותו ומנסים להאמין לו.

אנחנו, עם כל הצרות והמרעין בישין שלנו, ממוקמים בסך הכל 8 מקומות מפינלנד, שכבשה את המקום הראשון. אחריה, בסדר יורד מדורגות: דנמרק, איסלנד, שוויץ, הולנד, לוכסמבורג, שוודיה, נורווגיה ואז… ישראל. אנחנו. מה לנו ולכל תשע המדינות הקרירות, היפהפיות, המסודרות, העשירות, המאורגנות, המתקדמות, המתוחכמות, המעודכנות האלה? ואיך ניתן להסביר את העובדה שישראל דילגה מעל בריטניה, אוסטרליה, קנדה, ניו זילנד ואוסטריה?

1.ה"ביחדנס" הישראלי. הדבק החברתי, כך סבור פרופ ' טל שביט, החוקר אושר מההיבט הכלכלי, הוא גורם מרכזי. המשפחה והחברים מהווים את בסיס הכוח של הישראלים. ממנו הם יונקים את תחושת ההשתייכות. החיבור לקבוצת זהות הוא צורך נפשי חוצה עדות ומגזרים. ובשל קוטנה של המדינה המפגשים המשפחתיים הם אינטנסיביים ומשמעותיים ביותר לתחושת הקיום האישית.

2. מצב כלכלי ושיעור הצמיחה. כלכלית, ישראל התאוששה ראשונה בעולם ממגפת הקורונה. עדות לעוצמתה הכלכלית. בחודש מארס השנה נרשמה ירידה חדה בשיעור האבטלה, שעמד על 3.2% והוא מהנמוכים בעולם המפותח. המשק הישראלי רשם את הצמיחה הגבוהה ביותר במערב בשנה החולפת. התמ"ג עלה ב-8.2% בשנת 2021 בהשוואה לשנת 2020, הרבה יותר מאשר במדינות המפותחות החברות ב- OECD. לפי נתוני קרן המטבע הבינלאומית הסתכם התמ"ג לנפש בשנת 2020 בישראל ב-43.7 אלף דולר ומיקם את ישראל במקום ה-19 בעולם–לפני בריטניה, יפן, קנדה וצרפת.

כתוצאה מההתעצמות הכלכלית התחזק מאוד השקל מול סל המטבעות. מה שאומר שלמרבית אזרחי ישראל יש עבודה, יש יותר כסף לרכוש מכוניות, לטוס לחו"ל ולקנות שם הכל בזול.

*כמה נקודות תורפה בתמונה הכלכלית הזוהרת: העובדה שהמדינה התעשרה לא בהכרח מגיעה עד לכיס של כל אחת ואחד מאיתנו. בדרך כלל המתעשרים הם תאגידים גדולים, חברות ענק, משקיעים גדולים, ועדיין יכולים האזרחים להשתרך מאחור בחיי מחסור ומצוקה. דבר נוסף, יוקר המחיה: לפי OECD המחירים בישראל כיום גבוהים ב-25% מהממוצע של כלל מדינות הארגון. ולכן מבחינת התוצר לנפש במונחי כוח קניה, ישראל ממוקמת במקום 35 בלבד. נקודת תורפה נוספת היא שיעור העוני בחברה הישראלית, הגבוה בהשוואה למדינות המפותחות בעולם.

3. גאוות יחידה. הבום הכלכלי של ישראל, המשלב חוכמה, ידע, תעוזה (וגם מזל) מהווה מקור לאושר וגאווה. הישראלים גאים במדינה שלהם ומתפארים בה תחת כל עץ רענן. גם אם הם נוהגים לקטר "על המצב", הם משוכנעים שישראל היא מקום ייחודי ומופלא והם גאים להיות חלק מהסיפור של המקום הזה.

4. אומת סטארט-אפ. עם עלייתם לארץ של עשרות אלפי מהנדסים מרוסיה, התרחשו שני תהליכים: טכנולוגיות צבאיות שפיתחה ישראל יושמו למטרות אזרחיות ובמקביל, בתחילת שנות ה-90, פרצה מהפיכת התקשורת. בזכות העיתוי, היזמות, היצירתיות והחדשנות הפכה ישראל לאומת סטארט אפ.
מהפיכת ההיי טק שהפכה את ישראל לשנייה בעוצמתה אחרי עמק הסיליקון האמריקני, היא הקטר שמושך את הכלכלה הישראלית. בזכותה הייצוא הישראלי ב-2021 הגיע לשיא כל הזמנים: 143 מיליארד דולר. עליה של יותר מ-25 מיליארד לעומת 2020. מעמדה הגלובלי כאומת סטארט-אפ מביא לכאן משקיעים גדולים ללא הרף, מסב לסטארט-אפיסטים מיליארדי דולרים ולשאר האזרחים, שוב, מקור לגאווה.
התעשרותה של קופת המדינה החלה לקראת המעבר למאה ה-21 כתוצאה מההפרטה ומההשקעות הזרות בהיי טק. היא הביאה לפיתוח התשתיות: אוטוסטרדות ומחלפים, תחייתה של רכבת ישראל, הקמת המתקנים להתפלת המים שהפכו את ישראל ליצואנית מים, ועוד.

5. מעצמה צבאית. ישראל היא היום מעצמה צבאית שהשפעתה חורגת בהרבה ממרחבי המזרח התיכון. מסע ההפחדות של בנימין נתניהו מפני תוכנית הגרעין האיראנית היה פייק ניוז אחד גדול. תרגיל ביחסי ציבור שלא הצליח לפגום ברמת הביטחון והאושר של הישראלים. מתברר שהרוב המכריע של אזרחי ישראל לא קנו את הסיפור הזה ואינם מאמינים שישראל נמצאת תחת איום קיומי. מערכת הביטחון הישראלית בוחנת כל איום במושגים של "הערכה נטו", הקובעת אם יש לישראל מענה לאיום. ויש לה. לכן, בפועל אין היום איום קיומי חיצוני על מדינת ישראל. בתחום תעשיית הנשק וההתעצמות הצבאית מחוללת ישראל מהפיכה והיא לא מפסיקה לשבור שיאים. היא נמנית עם עשר יצואניות הנשק הגדולות בעולם, חברה במועדון עשר המדינות שמייצרת לוויינים ומשגרת אותן לחלל. ועל פי פרסומים זרים גם במועדון עשר המדינוwת שיש להן נשק גרעיני. את האישור לעוצמתה הצבאית מעניקות למדינת ישראל אויבותיה לשעבר, המדינות המוסלמיות הסוניות שיש להן עמה הסכמי שלום ויחסים דיפלומטיים.

6. ביטחון אישי. משונה לציין את זה בתקופה שבה, שוב, מתרחשים לבקרים אירועי טרור ברחובות. ועדיין, תחושת הביטחון האישי של אזרחי ישראל בעת הזאת היא גבוהה ויציבה. ביטחון אישי הוא גם היכולת להתהלך בלילה ברחוב, כמעט בכל מקום, ללא חשש. הוא היכולת לעשות מה שבא לך, איך שבא לך, ולהרגיש "בעלבית" במרחב שלך. הישראלים למדו לחיות עם גלי הטרור. מרכזי הקניות, הקניונים, בתי האוכל והכיכרות המרכזיות בערים הגדולות ההומים מאדם הן הראיה לכך. תרומה עצומה לתחושת הביטחון העניקה לאזרחים מערכת כיפת ברזל המיירטת טילים במהלך מעופם. האפקט של כיפת ברזל ריסן בהדרגה את ארגוני הטרור והרתיע אותם מלשגר טילים למרכז המדינה.

7. מזג האוויר והים. כמעט כל המדינות המדורגות מעל ישראל בסולם האושר נמצאות בעמדה נחותה מולה בכל מה שנוגע למזג האוויר ולחופי הים. ואין צורך להזכיר את אינספור המחקרים שהוכיחו קשר ברור בין שמיים תכולים ושמש, למצב רוחו של אדם. המשאב הזה, חוף ים פתוח ומזג אוויר מסביר פנים, משאת נפשו של כל תייר מצוי בעולם, נמצא בטווח נסיעה לא מאוד ארוכה כמעט מכל ישוב בישראל. אם לא הים התיכון אז הכנרת, או ים סוף. ואי אפשר להפריז בחשיבות הסעיף הזה.

8. מערכת בריאות טובה. לפי נתוני ה- OECD, מערכת הבריאות של ישראל מדורגת במקום החמישי בעולם. הישראלים מתייחסים כאל מובן מאליו לעובדה שיש להם מערכת בריאות זמינה, שווה לכל נפש, עם מיטב הרופאים והטיפולים הרפואיים המתקדמים והחדשניים ביותר. כולם חברים בקופות החולים ומורגלים לקבל את כל מה שמגיע להם מעצם היותה של ישראל מדינת רווחה. אבל אין הרי ישראלי שאין לו קרוב רחוב בארה"ב, ושלא שמע את סיפורי האימים שמתרחשים שם בכל פעם שמישהו (שהוא לא אמיד ממש) נזקק לטיפול רפואי בבית חולים אמריקאי מצוי. הם זוכרים את זה ויודעים להעריך את זה.

9. חופש אישי. "החופש לעשות את הבחירות שלך". גם כאן ישראל מנצחת ובגדול את תשע המדורגות מעליה. חופש אישי להיות מי שאתה ומה שאתה, ואם זה מה שאתה רוצה – גם לא לדפוק חשבון לאף אחד. הלהט"בים חוגגים בישראל, ותל אביב היא מרכז עלייה לרגל של גייז מכל קצות תבל. המדינות המתוקנות המדורגות מעלינו במדד האושר מקדשות מבחירה את החוק והסדר ומי שמשתמט מחובותיו האזרחיות, או עובר על החוק, נענש בחומרה. ישראל ממש לא שם. ברמת השחיתות השלטונית, התדרדרנו למקום ה- 36, בעוד פינלנד ודנמרק לדוגמה, ממקומות במקום 1. ישראל היא מלכת התחומים האפורים, כולם עובדים עם כסף שחור, מתחמנים ודופקים את המערכת, הבלגן והברדק חוגגים.

החופש לבחור הוא גם החופש של כל מגזר לבחור. במגזר החרדי, מתוך בחירה, שיעור הילודה הוא הגבוה ביותר במערב, לא לומדים לימודי ליבה, ולא עובדים ושכרם של אלה מהמגזר החרדי שכן עובדים, נמוך מהממוצע במשק. כך הם מצד אחד לא משלמים מס הכנסה ומצד שני נהנים מקצבאות ענק מהמדינה. גם למתנחלים אין סיבה להתלונן. הסיכוי להיפגע בפיגועי טרור ביהודה ושומרון גבוה יותר, אך הם בוחרים לחיות שם ומנהלים את חייהם על פי אמונתם ואורח החיים שבחרו.

תוצאות מחקר של המכון הישראלי לדמוקרטיה מ-2017 הראו ש- 71% מערביי ישראל סבורים שישראל היא מקום שטוב לחיות בו. 63% הצהירו שהם מעדיפים לחיות בה מאשר בכל מדינה אחרת בעולם.

10. אדוני הארץ. הישראלים (היהודיים) מתהלכים בישראל בתחושה של בעלי הבית. ולתחושה כזו יש משקל רב ברמת האושר האישי של אדם. במובן הזה, לא רק שהכיבוש המתמשך והשליטה בת עשרות שנים על עם אחר אינם מסבים להם סבל או ייסורים, להפך. בתוך תוכם, בתת המודע שלהם, זה גורם לישראלים רבים לחוות תחושת עליונות, עוצמה, שליטה ושמחה לאיד. לא רק המתנחלים, רוב הישראלים חשים שהם אדוני הארץ. הדתיים והמסורתיים האמוניים משוכנעים ש"אלוהים איתנו". מצפצפים על העולם. מרגישים עליונים ומנצחים. והנה לכם עוד סיבה לאושר נצחי, לשמחה אין קץ.

וכעת מתבקשת השאלה–איך כל זה עולה בקנה אחד עם הטענות הישראליות הכה נפוצות–שכל העולם נגדנו, שהאנטישמיות גואה ברחבי העולם. שאנחנו שנואים. דחויים. נרדפים. חולמים על רילוקיישן. שהכל כאן לא מתפקד. השחיתות הרסה כבר כל חלקה טובה. אין מערכת אחת שעובדת שכמו שצריך. יקר כאן יותר מכל העולם. שהאלימות הרימה ראש ומסכנת את כולנו.שהערכים הישנים והטובים אבדו. שגיהנום לחיות כאן. סיוט.

ואיך כל זה מסתדר עם הטענות השגורות של השמאל הישראלי–שהכיבוש הרס והורס את המדינה ויחריב אותה עד תום. שהכיבוש הינו האיום האמיתי על קיומה של המדינה. שנהיינו כבר מזמן למדינה לאומנית, דתית פונדמנטליסטית, כסנופובית. שהלוואי וילדינו לא יצטרכו לחיות כאן וימצאו עתיד טוב יותר בחו"ל. שההדתה פולשת לכל מקום והורסת אותו. שהדמוקרטיה הישראלית מתנדנדת ובמובנים רבים היא כבר כמעט על הנייר בלבד. איך?

ישנו גם הסבר נפשי פסיכולוגי: חגיגת האושר המוטרפת, הזחוחה, המנותקת, נמשכת. שורשיה של החגיגה הזו נעוצים בטראומה שפקדה את ישראל ערב מלחמת ששת הימים; מדינות ערב כיתרו את ישראל, סגרו את מיצרי טיראן. צרפת הטילה על ישראל אמברגו, ובממשלה צפו בעיניים כלות כיצד אנחנו דוהרים לעבר חורבן שלישי ולשואה שנייה. והעולם שתק.

אבל אז קרה הנס. ניצחנו במלחמת ששת הימים. הנרטיב נתפר במהירות מסחררת, האופוריה תפרה אותו והוא נותר יציב על כנו על עצם היום הזה: ניצחנו, מעטים מול רבים. דוד מול גוליית. חזרנו אל המקומות הקדושים. מה שקרה לנו הוא חסר תקדים, חד פעמי. לא היה עוד דבר כזה בהיסטוריה שעם עתיק שהתפזר בכל קצווי תבל חוזר לארץ מכורתו. האופוריה הולידה את ההיבריס ואת ההתנשאות והחלה ההתעוררות המשיחית ששום דבר לא הצליח לעמוד מולה: לא מלחמת יום הכיפורים, לא שלום הגליל, לא האינתיפאדה הראשונה והשניה, לא מלחמת לבנון השניה, ולא המבצעים הצבאיים בעזה–דבר לא שינה עוד את התפיסה הבסיסית של מרבית הישראלים של כמה הם נפלאים וכמה טוב להיות כאן.

74 שנים מקום המדינה, 55 שנים ממלחמת ששת הימים, האופוריה עדיין כאן והיא נמשכת ביתר שאת. יחד איתה מנשבים בכנפיהם של אזרחי ישראל בני לווייתה הקבועים – היבריס והתנשאות. אנחנו עם הסגולה. העם הנבחר. יחידים ומיוחדים בכל העולם. אין עלינו.