יאללה ביי

לפני כמה לילות, מצאתי את עצמי בשיחת וידאו עם אנשים מכל העולם שנראים (טוב, בעיקר נשמעים) בערך כמוני. אנשים שמבינים שמשהו רע קורה בעולם כרגע, שדברים שחשבנו שהם אלמנטרים כמו חופש הפרט, הזכות והחופש על גופנו, חופש הביטוי, תקשורת חופשית, אתיקה רפואית – כולם התמוטטו והתפוגגו לנוכח המשהו שמכנים אותו "משבר הקורונה".

מה שחיבר בינינו, מלבד הדברים שציינתי, היא תנועה עולמית חדשה שקמה ממש בימים אלה ושמה "העזיבה הגלובלית" – "The Global walkout".

היוזמה היא של מוניקה סמית', עיתונאית ואקטיביסטית אוסטרלית, שפעילה זמן מה נגד מדיניות הקורונה, שבאוסטרליה ללא ספק היתה מהחמורות שראינו. סמית' מגדירה את עצמה בין היתר כעיתונאית עצמאית, והפעילות שלה, כשל רבים אחרים, החלה בתקופת הקורונה. היא היתה שותפה לפעילויות נגד הסגרים ונגד כפיית עטיית מסיכות. היתה אחראית למיזם שבו אוטובוס נסע ברחבי מלבורן עם קריאה לדניאל אנדרוס, ראש ממשלת ויקטוריה להתפטר. אנדרוס נודע במדיניות קוביד קשוחה ואגרסיבית במיוחד. היא נעצרה בשנה שעברה תחת שני אישומי הסתה לאחר שקראה לאנשים להתנגד ולצאת להפגין נגד מדיניות הקורונה בכלל והסגרים בפרט, במדינת ויקטוריה. סמית' כפרה באשמה ולא הסכימה לחתום על מסמך שבו היא נדרשה להתחייב שלא להתנגד מעתה והלאה. בינתיים האישומים נגדה על הסתה הוסרו בשל "חוסר עניין לציבור" ונשארו רק האשמות פחותות יותר של אי ציות לחוקי הקוביד.

העיתונות האוסטרלית בכללה יצאה בקמפיין מאוד אגרסיבי נגד סמית', באופן שהזכיר באופיו קמפיינים אחרים של עיתונות ברחבי העולם (וכידוע גם אצלנו בישראל) כנגד עיתונאים ואנשים שיצאו ביוזמות שונות של פעילות מחאה כנגד מדיניות הקוביד.

בהמשך, הקימה סמית' תנועה ואתר "להצית מחדש את הדמוקרטיה האוסטרלית" שמטרתו המוצהרת היא "אוסטרליה חזקה וחופשית, בה קולו של העם נשמע". המיזם "להצית מחדש את הדמוקרטיה" נהיה גלובלי ומתוכו נגזרת עתה התנועה בראשותה: "העזיבה הקולקטיבית". הרעיון בבסיס היוזמה הזו הוא לאט לאט להתנתק התנתקות חד צדדית מהתאגידים ומהאג'נדה הגלובליסטית של ארגונים כמו האו"ם, ארגון הבריאות העולמי והפורום הכלכלי העולמי ושאר התאגידים ששולטים בהם ביד רמה.

איך? על ידי סדרת צעדים פשוטים שיהיו מסונכרנים בקרב הפעילים בעולם כולו. הצעד הראשון הוכרז ב – 4.9.2022: הפסקה מוחלטת של שימוש בכרטיסי אשראי ודביט לשבוע אחד, שימוש בכסף מזומן בלבד. (מי שיכול ליותר זמן, מוזמן להמשיך). זה אמור להוות איתות לאותם גורמים שמגבילים ולבסוף (כפי שהוצהר כבר באי אילו מדינות) מתכננים את ביטולו המוחלט של הכסף המזומן.

סמית' תיארה את המצב הקיים היום כמצב מאוד מסוכן לחירות הפרט, כפי שכבר ראינו במהלך מחאת המשאיות הקנדית, בה הוקפאו חשבונות הבנק של אנשי המחאה, תחת "חוק המלחמה" הקנדי שהופעל – לראשונה מאז מלחמת העולם השנייה. כסף מזומן עדיין משאיר לנו חופש מסויים ומגן על פרטיותנו.

בבסיס ההתנגדות לביטול המזומן ניצבת הידיעה שביטולו יוביל למעקב מוחלט על הוצאות כספיות, חוסר פרטיות בכל מה שקשור להרגלי צריכה וקניה של האזרחים. כשזה יצטרף אל המידע הרב שכידוע כבר עכשיו משותף על ידי חברות האשראי עם ממשלות, ייקל מאוד על אלה שרוצים בכך לבצע מעבר חלק, מתבקש כמעט, אל מטבע דיגיטלי עולמי בשליטתן של הממשלות, ולבסוף, על פי חזונו של שוואב, של ממשלה אחת עולמית.

הצעד השני הוכרז ביום ראשון השבוע, 11.9.2022: זהו שבוע שבו נייצר בעצמנו, כל אחת ואחד, עצמאות מחשבתית. גם ברמה תקשורתית וטכנולוגית: למשך שבוע, לצרוך כמה שפחות מידע ממערכות מידע בעלות אינטרס שמנצזרות כל מה שסותר את הנרטיב שהן מנסות לקדם. לחתור להגיע אל מקורות הדברים בכוחות עצמנו ללא מתווכים מפוקפקים.

שבועות ספורים מיום ההקמה, באתר הרשמי של "העזיבה הגלובלית" – "The Global walkout", רשומים כבר 57 אלף איש ואישה, וכמה מאות פעילים באופן אקטיבי ומשתתפים בצוותים שונים של תוכן, מחקר, מדיה וכדומה. בשבועות הקרובים, יוכרז צעד אחד בשבוע.

מדובר צעדים קטנים, שכולנו, כחלק מהיום יום שלנו, נוכל ליישם, אם נבחר בכך. כל אחד יוכל או תוכל להשתתף. הרעיון הוא לייצר רצף קבוע ומתסכל של מהמורות בדרך של האג'נדה הגלובליסטית והשליטה התאגידית, על ידי פעולות שטח. סמית' מבהירה שלא מדובר בהתנתקות מיידית מפלטפורמות תקשורת קיימות, היא ואנשיה יודעים היטב שעל מנת לפרסם ולייצר את המומנטום של התנועה, עדיין נדרשים לפלטפורמות הקיימות. אבל – עם מחשבה עתידית על מציאת חלופות.

זוהי לא תנועה שיוצאת נגד טכנולוגיה, קידמה או מדע. היא יוצאת נגד שימוש מעוות בהם לצורך קידומה של האג'נדה של קלאוס שוואב: "לא יהיה בבעלותכם דבר, אבל אתם תהיו מאושרים". התנועה הזו מבקשת לאותת לממשל, לתאגידים, שיש לא מעט בני אדם שרואים ומבינים את התהליכים שמתרחשים, ולא יהיו מוכנים לשתוק. היא מושתתת על ההבנה שיש לנו ביד כוח. המחאה הזאת לא פונה לדרכים אלימות, כי אם התארגנות עולמית, איחוד כוחות, שיתוף מידע, שיתוף תוכניות, איים קטנים שיכולים להפוך ליבשה גדולה. מדי שבוע באתר של ה – Global walkout, יוכרז הצעד החדש. התנועה מבטיחה להיות דינמית, לשקול צעדים חדשים, לשנות כיוון, לקרוא את השטח, את התגובות לצעדים הקיימים ולזוז ולהשתנות בהתאם.

אופי התנועה הזו כשהיא בתחילתה מזכיר לי מאוד את אופי התנועה האזרחית הישראלית שבה אני חבר – תנועת "אפשר", שגם היא קמה כתוצאה מאובדן אמון בממסד, בשלטון, במוסדות הציבור ובמערכת הקיימת, ובין היתר ביצירת אלטרנטיבות למוסדות המדינה.

כששוחחתי עם היוזמים של "העזיבה הגלובלית", הם נשמעו כאנשים רציניים, אותנטיים, חדורי מטרה, שמבינים שצו השעה הוא התאגדות עולמית אמיתית סביב נושא הגלובליזם והסכנות הטמונות בו. אני מקווה מאוד שהמיזם הזה יתרומם לכדי תנועת מחאה עולמית רצינית. ההיענות של הנרשמים נמשכת ומעודדת, אבל לסמית' וחבריה ברור שמהלכים כגון זה הופכים משמעותיים ואפקטיביים רק כשיהיה מדובר במיליוני משתתפים.

המחאה הנוכחית לא פעם נתקלת בהתנגדות וחשדות (זה שוב משהו "ממסדי", משהו "שתול…"?) שהם אולי מובנים, אבל לעיתים מסכלים כל יוזמה עוד לפני שיוצאת לדרך. אני אמנם איבדתי את אמוני בממסד, אבל לא בבני אדם. בטח ובטח לא בבני אדם שרוצים את אותם הדברים שאני רוצה ושמדמיינים את אותו עתיד שאני חולם עליו למעני ולמען ילדיי – עתיד אוטופי ולא דיסטופי.